אז הם סגרו את אודיגו, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי רווקה שמחפשת
אז הם רצחו את נאפסטר, ואני לא הרמתי את קולי, כי למדתי להוריד ב-mIRC
אז הם הודיעו שהבלאקברי מת, ואני לא שמתי לב, כי בדיוק התארגנתי על אייפון
וכשסגרו לי את מיילבוקס, כבר לא נותר אף אחד שזה יזיז לו את הביצה
(מרטין נימלר, גרסת הארלי-אדופטר)
הרומן הזה התחיל בחתיכת פור-פליי. הרבה זמן עבר עד שהיא נתנה לי להיכנס. כל יום הייתי פותח את האפליקציה, והיא היתה מודיעה לי איפה אני בתור. כל העיר דיברה על זה. אנשים השוו מספרים. וכשהגיע זמני לבוא אצל הטרקלין של מיילבוקס, עברתי דרך דלתות מילוי הפרטים בהתרגשות’ שהתבררה כמוצדקת. זה לא היה פלירט. זו היתה מערכת יחסים.
Meet Mailbox from Mailbox on Vimeo.
ההבטחה של מיילבוקס, האפליקציה שיצאה לאור לפני שנתיים וחצי, היתה רעידת אדמה. היא הכריזה על "עתיד האימייל", והקטע הוא שהיא גם קיימה. המפתחים של מיילבוקס פענחו נכון את הנפש האנושית: אנחנו מתייחסים לתיבת הדואר שלנו כטו-דו ליסט. רשימת משימות. משאת נפשנו היא לראות אינבוקס ריק. וזו היתה ההבטחה של מיילבוקס – האפליקציה הראשונה שהעזה להבטיח לנו כזה דבר: "לעזור לנו להגיע לאפס".
תיבת הדואר הפכה למטווח: למדתי לחסל את המיילים על אוטומט. כל מייל מקבל גזר דין מיידי וקל – או שהוא עף ימינה לארכיון או לפח הזבל, או שמאלה – תחזור מחר או בחודש הבא. סוויפ-סוויפ-סוויפ וכיסחת את מיילי היום. איזה סיפוק. ואגב, אם היום זה נשמע לכם טריוויאלי, זה בגלל שכל הגדולות חיקו אותה באפליקציות שלהן: גוגל, מיקרוסופט ואחרות.
התנסיתי עם אחרות
לא רק אני: כל העולם נגנב. 100 מיליון דולר – זה תג המחיר שדרופבוקס הצמידה לאפליקציה הזו, וחטפה אותה מהמדף מיד אחרי ההשקה וגם הבטיחה להמשיך לפתח אותה. מבחינתי זו היתה עוד הוכחה שבחרתי נכון. התחלתי ממש להתאהב. לא השתמשתי בכל התכונות הנהדרות שלה, אבל למדתי לסלוח לה באהבה על ההתפלפויות הקטנות. מדי כמה מיילים היא שוכחת את העברית שלה, וקצת מתבלבלת כשמבקשים ממנה לחפש משהו. בסך הכל חינני, תודו.
מדי פעם פזלתי לצדדים. בדקתי את Box ואת Hop (ויתרתי עליהן), ויש לי פלירט קבוע עם ג'ימייל. אפליקציית Inbox עוד עומדת אצלי בתור, מחכה ליחס. כי כבר שנתיים שמיילבוקס היא הראשונה בשבילי. הרשתי שהיא מבינה אותי, ואני אותה. היא אפילו זכתה למקום נחשק בגולדן רינג: רביעיית האפליקציות בתחתית המסך, אלה שלא הולכות לשום מקום גם כשמזפזפים בין עמודי האפליקציות. לפי הסטטיסטיקות של אייפון, אנחנו מבלים הכי הרבה זמן ביחד (מיד אחרי וואטסאפ).
מייל הפרידה הקר שקיבלתי ממנה השבוע עבר עלי כמו משאית. מערכת היחסים האינטימית התנפצה לי בפרצוף. פתחו לי את העיניים למציאות הקרה: מיילבוקס זה רק סעיף הוצאות במאזנים של תאגיד גדול, דרופבוקס, שמתחרה בבורסה עם חברות אחרות ורוצה לקצץ.
להחזיק לה את היד
עכשיו, אל תסתכלו עלי ככה. גם לכם יש את האפליקציה הזו שעוזרת לכם, שמשעשעת אתכם, שמבינה אתכם. שעות ביום מול המסך יוצרות תלות ואינטימיות, גם אם זה מול פיסת קוד וקצת עיצוב חוויית משתמש. זה לא במקרה ככה – החבר'ה האלה עושים הכל כדי שניקשר פסיכולוגית. זה לא היקשרות כמו לחברה, ומצד שני, אנחנו גם לא חושבים על האפשרות שיבוא יום והיא – היא! - תנטוש אותנו.
לא רק אני: גם דיוויד פירס מ-Wired התבאס מרה: "אסור ליהנות יותר ממיילים בעולם הזה". "אשמח לקנות את האפליקציה מהם ולהמשיך לעבוד עליה", צייץ המפתח זק שפירו. היו גם תגובות אלגנטיות פחות: "דרופבוקס לכו תזדיינו. בשביל זה קניתם את מיילבוקס? אני עדיין לא מאמין. אני בהכחשה מוחלטת. ציפיתי להיפך הגמור", או: "כל הכבוד! לקחתם את אפליקציית הדואר הכי טובה והרגתם אותה לגמרי, בתוך שנתיים בלבד". ואם אתם עדיין מתקשים לגייס סימפטיה בלבככם למצוקה, דמיינו שגוגל תיסגר יום אחד. עם ג'ימייל והחיפוש ודרייב ווייז וכל זה. טוב בשביל זה טור לא מספיק. צריך ספר.
"מיילבוקס תיסגר בעוד 77 יום". האימה צצה לי מול הפרצוף בכל פעם שאני פותח את האפליקציה. אני מנסה להדחיק. זה כאילו הודיעו לי שיש לה מחלה סופנית. אני כבר יודע שאהיה איתה עד הסוף. ב-26 בפברואר אחזיק לה את היד, עד הנשימה האחרונה. לא יודע איך אסגור אותה לפני חצות, ואדע שיותר לא ניפגש. מישהו יצטרך לבוא ולומר לי, זהו, זה נגמר, קבל את זה, שחרר. כבר עדיף היה שתחתוך איתי וזהו.