"בעולם שחיים פעם אחת לא חושבים פעמיים", כותבת על עצמה שירן, בת 31 מהצפון. היא מצולמת בסלפי מחושב היטב שנעצר שלושה סנטימטרים אל תוך המחשוף שלה, שפתיה משורבבות כמו ברווז עם תסמונת טורט. "הדרמה של היום היא הקומדיה של מחר אז אל תפסיקו לצחוקקק", מפצירה דפנה במחזריה, ומשאירה מאחוריה שובל של סמיילים מחייכים שנועדו לטשטש את עקבות הבדידות. "אין לי ראש למילים ארוכות", מסכמת את עצמה קורל, בעלת תואר ראשון מהאוניברסיטה הפתוחה. היא לא מסגירה באיזה תואר מדובר, אבל כנראה שזה לא בפליאונטולוגיה.
את ההתנסות שלי באפליקציית ההיכרויות ג'יי פיקס (J-fiix) אפשר לתאר כדי מדכדכת. לא בגלל שמשהו לא בסדר באפליקציה עצמה - להיפך, יש בה מגוון גדול של משתמשים ובניגוד לטינדר, הממשק מעודד אותם לנהל אינטראקציות (סליחה, קורל) ולא רק לרפרף בין תמונות בשעמום קיומי מתוך ציפייה להתאמה הבאה, שבסופו של דבר תתמסמס לאבק וירטואלי. בכל זאת, מדובר בחוויה מדכדכת כי שוק הבשר שנקרא אונליין-דייטינג הוא מקום די מדכדך - נקודת מפגש של אנשים שהלב שלהם נשבר כל כך הרבה פעמים שהם צריכים מיכל של סופר גלו כדי להתאהב. חלקן משדרות נואשות ("קשר רציני ארוך טווח בלבד! לא סטוצים!"), חלקן נראות כאילו הן מעדיפות ארון ("מחפשת גבר חטוב גובה 1.80 לפחות") ויש כאלה שנשמעות כמו שקית מלאה קלישאות ("אהבה היא כמו זכוכית - לפעמים עדיף לא לנסות לאסוף את השברים כי אתה תיחתך").
אבל עם ההצלחה של ג'יי פיקס אי אפשר להתווכח. שנתיים מאז שהוקמה והיא כבר אפליקציית ההיכרויות הכי רווחית בישראל, ומתחילה לצבור תאוצה גם באמריקה. מדי יום נכנסים אליה 20 אלף איש ויש לה ממוצע יומי של 200 אלף כניסות, מה שאומר שהמשתמש הממוצע מבקר בה 10 פעמים ביום. במילים אחרות - היא ממכרת. בניגוד לטינדר, לא צריך ששני משתמשים יעשו לייק אחד לשני כדי שתיווצר ביניהם התאמה. מספיק שראיתם מישהי או מישהו שאתם מחבבים – ואתם יכולים לעשות להם לייק ולהתחיל שיחה. אלא שכדי לענות לשיחה המשתמש השני צריך לשלם, וכאן ההבדל השני הגדול ביחס לטינדר החינמית - מנוי עולה 17-34 שקל, בהתאם למשך שלו, ואפשר גם לקנות אסימונים וירטואליים לשימוש חד פעמי במחיר של בין שקל לשניים. נשמע לא ישראלי בעליל, ובכל זאת מתנהלות שם כ-150 אלף שיחות מדי יום.
"מי שכותב דברים כמו 'מלא כונפות פה' יקבל אזהרה"
אחת הסיבות להצלחה היא המייסד – ג'ו (יואב) שפירא, ישראלי-אמריקאי בן 61. עד לפני עשור הוא היה האיש שעמד מאחורי ג'יי דייט, אחד מאתרי ההיכרויות הכי מצליחים בעולם, שבדיוק כמו האפליקציה החדשה יועד בעיקר למציאת שידך בין יהודים. "הקמתי את ג'יי דייט, וגם את ג'יי פיקס, בעיקר בגלל ציונות. אתה רואה בחדשות ששיעור ההתבוללות עולה כל הזמן וזה מדאיג אותי, גם היום".
מוסלמי או נוצרי לא יכול להשתמש באפליקציה?
"יכול, אבל הוא מסומן כother''. בחורה יכולה להחליט אם היא רוצה שמישהו כזה בכלל יוכל לראות אותה".
זה לא קצת גזעני? כשמדברים ככה נגד התבוללות זה ישר זורק לארגונים כמו להב"ה.
"לא, זה בכלל לא בכיוון. כשאתה לוקח את זה לכיוון של להב"ה זה באמת נהיה אג'נדה גזענית, אבל הכל שאלה של מה עושים עם זה. אתה לא רוצה שבחורות יהודיות יתחתנו עם ערבים? סבבה, אני מקבל את זה. אז אם אתה עומד מחוץ לחתונה שלהם וזורק אבנים זו גזענות, אבל אם אתה משקיע בחינוך ובשימור המסורת היהודית, זה כבר משהו אחר. אני בעיקרון נגד התבוללות לא מסיבות גזעניות אלא מסיבות ציוניות. להב"ה זה ארגון קיצוני שלדעתי צריך להוציא מחוץ לחוק. להב"ה ולה פמיליה ונערי הגבעות הם לא חלק מעמנו, ואני אומר את זה בתור ימני שמצביע ליכוד".
מה לגבי המחיר שאתם גובים? למה לי לשלם אם אני יכול להשתמש בטינדר בחינם?
"כשאתה נותן לאנשים משהו בחינם אין לזה ערך. אם אתה לא צריך להשקיע שום דבר, אתה גם לא תצפה לקבל שום דבר. עצם העובדה שאתה מתמחר משהו כבר אומרת שיש פה משהו מיוחד. לכן טינדר היא אפליקציה שטובה רק לפלירט ולסטוצים. אני לא חושב שאתה מקבל בה מה שאתה מקבל אצלי. עובדה שיש אצלנו מעל רבע מיליון משתמשים רשומים, והרי אין אחד שלא מכיר את טינדר. אני חושב שהשיטה של ה-Swipe ההדדי פועלת רק ל-15-20 אחוז מהאוכלוסייה שהם אנשים שנראים טוב, ואז הם לא צריכים את האפליקציה כי הם יכולים גם להתחיל עם בחורות בבר. שאר ה-80 אחוז הם אנשים שנראים בין ממוצע לגרוע, ובחור שנראה גרוע לא יקבל סווייפים בטינדר. לפחות אצלי, אותו בחור יכול לפנות לבחורה בצ'אט ולהקסים אותה. אני עצמי בחור בא בימים, גם לא כזה יפה, אז אני לא מחכה שבחורות יתחילו איתי. אני זה שצריך להקסים אותן. יש לי פרופיל פיקטיבי של בחורה שאני משתמש בו כדי לבדוק את הדופק של האפליקציה, ובכל פעם שאני נכנס תוך שעה אני מקבל 60 פניות".
אז גם אצלכם יש פרופילים פיקטיביים? שלא יקרה לכם מה שקרה ל"אשלי מדיסון".
"אין אצלנו את זה, אנחנו משקיעים מאמצים לא נורמליים כדי שלא יהיו משתמשים פיקטיביים. אתה מתחבר דרך הפייסבוק שלך וברגע שזה קורה אנחנו בודקים אם הפרופיל אמיתי או לא. אם פתחת פרופיל אתמול לא תוכל לפתוח חשבון אצלנו. האפליקציה משוטרת ברמה לא נורמלית. אם אתה משתמש בשפה פוגענית או מעביר תמונות של איברי מין בצ'אטים, תוך 24 שעות אתה בחוץ. אנשים שכותבים דברים כמו 'מלא כונפות פה' יקבלו אזהרה וההודעה תימחק. אנחנו לא נותנים לכתוב שום דבר שעלול לפגוע באנשים, שום דבר פוליטי, שום 'מוות לערבים' או 'כהנא חי'".
ואם אנשים שולחים תמונות של איברים מוצנעים בהסכמה?
"אז החבר'ה האלה יכולים לעלות כיתה, אבל לא בבית ספרנו. בחיים לא התעסקתי בביזנס שלא יכולתי להביא את אמא שלי ואת הילדים שלי לשם. המדד ברור. בשנות התשעים, כשהייתי בעסקי קלטות הווידאו, הייתי יכול להיכנס לעסקי הפורנו ואמרתי שאני לא מעוניין. אשלי מדיסון נפלו במחלקה הזאת".
מה דעתך על הפרופיל שהאנס המורשע יניב נחמן פתח בטינדר יום אחרי פסק הדין שלו?
"אני לא הייתי מרשה פרופילים של אנסים מורשעים. הייתי מוריד אותו".
10 אחוז מהבחורות בג'יי דייט הן קתוליות שרצו בחורים יהודים
ב-32 השנים ששפירא גר בארצות הברית הוא הספיק להגשים את החלום האמריקאי כמה וכמה פעמים, אבל גם לחוות את שברו. הוא התחיל את הקריירה שלו במכירת ג'ינסים של מעצבים, ומשם הקים עסקים בתחום הביטוח, הדפוס, קלטות הווידאו ועוד, אבל ההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה ללא ספק ג'יי דייט. "כשהייתי בג'יי דייט היו לנו 20 אתרים שונים עם 25 מיליון משתמשים, שמתוכם חצי נשים", הוא מספר. "כל מה שלא ידעתי על נשים, הייתי מגיע בבוקר למשרד ואומר לעובדים שלי 'תעשו שאלון'. הסטטיסטיקה שקיבלתי היא הכי מדויקת שיש, והמסקנה היתה שגברים רדודים. לגברים התמונה הכי חשובה. למה? אגו. הם רוצים להסתובב עם קישוט יפה. מה שנשים מחפשות בגבר זה קודם כל כוח, לא כוח פיזי אלא עוצמה, אחר כך חוש הומור, אחר כך טוב לב. המראה החיצוני הגיע למקום השמיני".
ב-2004 החברה נסחרה בבורסה הגרמנית בשווי של למעלה מ-400 מיליון דולר, ושפירא החליט שהוא פורש בשיא. הוא מצא מנכ"ל שיחליף אותו, מכר את המניות תמורת כמה עשרות מיליוני דולרים והשקיע את הכסף בנדל"ן בעיר שבה גר באותה תקופה - לוס אנג'לס. ואז הגיע המשבר הכלכלי של 2008, ושפירא הפסיד את כל מה שהיה לו, כולל התחתונים. "זה היה סיוט, ממש סיוט", הוא נזכר. "היו לי 400 דירות בתקופה ההיא, ואז יום אחד ליהמן בראדרז נפלו והבנתי שהעולם השתנה. תוך שבועיים השוק התהפך. מחירי הדירות צנחו, דיירים עזבו, ויש לך משכנתאות והוצאות תחזוקה שאתה צריך לשלם. מי שלא חווה את המיתון בארה"ב לא מבין מה זו מפולת".
איך התמודדת?
"לקח לי שלוש שנים להתאושש. עשיתי משא ומתן ארוך עם הבנקים, שנים של עבודה לא נעימה. מה שהצלחתי להציל הצלתי, מה שלא לא".
אבל יצאת מזה.
"במצב פחות עשיר, אבל כסף אף פעם לא היה מה שעושה אותי שמח. כסף זה כמו תעודה, לקבל ציון באוניברסיטה, זו אינדיקציה לכמה הצלחת ללמוד. אז לא לקחתי את זה קשה מדי, אני לא אחד שחופר בטעויות העבר. תמיד עם הפנים קדימה".
ועכשיו אתה כאן אתנו בארץ. למה?
"זה היה מצב כזה, סיום פרק בחיים שלי. אז קודם כל לקחתי אופנוע ונסעתי ל-60 יום באלסקה, וכשסיימתי חזרתי לישראל".
אני פוגש את שפירא במשרדים של ג'יי פיקס, לא רחוק מכיכר דיזנגוף בתל אביב. החברה, שמונה כיום 12 עובדים, הוקמה בהשקעה נמוכה יחסית של חצי מיליון שקל בלבד שגויסו ממספר משקיעים. הדבר הראשון שבולט לעין כשנכנסים למשרד של שפירא הוא התמונה המשותפת שלו עם ג'ורג' בוש שתלויה על הקיר, מזכרת מהתקופה שבה שפירא היה, כמו הרבה יהודים עשירים באמריקה, תורם משמעותי של המפלגה הרפובליקנית. "הייתי תורם תמיד את הסכום המקסימלי, גם למועמדים לנשיאות כמו בוש ומקיין וגם לסנאטורים ולחברי קונגרס", הוא מתרווח לאחור ונראה כאילו הוא הולך להדליק סיגר בלתי נראה. "צריך להבין איך זה עובד באמריקה - הלובי זה חלק מההוויה, עד כדי כך שבבניין של הסנאט יש אולם מיוחד בשביל שהלוביסטים יפגשו את הסנטורים, זה לא כמו בכנסת שנפגשים במסדרון. הפוליטיקאים בארה"ב כל הזמן עסוקים בגיוס תרומות. ומי תורם? בעיקר יהודים. כשאתה תורם לחבר קונגרס 125 אלף דולר, אין מצב שאתה תרים לו טלפון והוא לא יענה".
לא בטוח שזה מצב טוב.
"בטח שזה מצב טוב, כי אם מעבירים חוק שקשור לישראל ופתאום 200 אנשים שגייסו לו כסף מתקשרים אליו כדי שיהיה ספונסר על החוק הזה, הוא יהיה ספונסר. לכן אני תמיד אומר שזה חסר משמעות מי הנשיא. זה לא באמת משנה, אבל אין ספק שלאובמה אין שום סנטימנט לישראל, הוא פועל מתוך אינטרסים בלבד, בניגוד לבוש למשל. חשבו שבוש טיפש אבל הוא לא היה טיפש בכלל, הוא היה טקסני - לטוב ולרע. היה לו חוש הומור, הוא היה משכיב אותך מצחוק. תמיד אמרתי שזה בחור ללכת אתו לדוג. אני זוכר שנפגשתי איתו ב-2004, בתקופה שאריק שרון לא נתן לערפאת לצאת מהמוקטעה, והוא אמר לי 'שמתם את הבנזונה איפה שאתם רוצים אותו, הא?'. הבעיה של בוש הייתה שהוא לא היה טוב עם המצלמות, ולנשיא זאת בעיה גדולה. אובמה מעולה בזה".
משתמע מדבריך שיהודים עשירים באמת שולטים באמריקה.
"תראה, כשהגעתי לארה"ב ב-79' גיליתי שהיהודים שם מתחבאים, חלק אפילו החליפו את שמות המשפחה שלהם. מאז ראיתי סיפור אהבה שנרקם בין אמריקה לבין ליהודים. כל הבית הלבן זה יהודים. אפילו מבחינת תרומות לעמותות - יהודים הם בערך שני אחוז מאוכלוסיית אמריקה ותורמים 12 אחוז מהסך הכל. ככל שהמגמה הזאת מתחזקת היהודים נהיים יותר פופולריים ופחות מודאגים מהקטע של לשמר את המסורת. 10 אחוז מהבחורות בג'יי דייט היו קתוליות שספציפית רצו בחורים יהודים. התבוללות היום היא דבר הרבה יותר קל, ולכן זה מדאיג אותי. תן לזה 50 שנה ומספר היהודים פה יגדל ובאמריקה יצנח".
יש גם אנטישמיות באמריקה?
"יש, אבל לא אנטישמיות ממסדית. אין לי שום בעיה אגב עם אנטישמיות, אני לא חושב שכולם צריכים להיות עם כולם. גם אם אתה לא אוהב תימנים לדוגמה - סבבה, אין לי בעיה עם זה כל עוד זה ברמה הפרטית. ברגע שגוף מסוים או מדינה כלשהי הופכים לאנטישמים זו מתחילה להיות בעיה".
"להתגרש בפעם השלישית זה הרבה יותר קל"
שפירא עצמו חי את הקלישאה של הסנדלר שהולך יחף. הוא אמנם מלך שידוכים בלתי מעורער, אבל הוא עצמו התגרש שלוש פעמים. עם אשתו הראשונה חי 14 שנה ויש לו ממנה שלושה ילדים, הנישואים השניים נמשכו רק שנתיים, והפעם השלישית דווקא הייתה גלידה שנמשכה שבע שנים - עד שגם היא נמסה ב-2009, שנה לאחר המפלה הגדולה שלו. "אחרי שהתחתנתי 3 פעמים, חתונה וגירושין זה כבר לא כמו פעם", הוא אומר. "בפעם הראשונה להתגרש זה קשה, יש אלמנט של בושה וכישלון. בפעם השלישית זה הרבה יותר קל. למרות שאשתי השלישית הייתה האישה הכי טובה".
אז למה זה נגמר?
"כי זה נגמר. אתה חי עם אישה כך וכך שנים, הסקס לא כמו פעם, היא לא מפנקת אותך כמו פעם, דיברתם כבר על כל נושא וכל ריב שיש בדרך משאיר משקע שנבנה והולך עד שבסוף אתה טובע במשקעים. בנאדם עושה מאזן – פה יש לך נכסים ופה התחייבויות. ברגע שההתחייבויות יותר משמעותיות מהנכסים, המוטיבציה יורדת ואז אתה פחות משקיע בזוגיות. זה כדור שלג מתגלגל".
זאת ממש ראייה עסקית.
"ככה זה. יש מעט מאוד זוגות שנשארים מאוהבים אחרי 20 שנה, לדעתי. חצי מהזוגות מתגרשים, והחצי השני מאושרים? לדעתי הם סובלים בשקט".
יש לך עצה לצעירים שמחפשים כיום מערכת יחסים ארוכה, בנימה אופטימית זו?
"העצה היחידה שאני יכול לתת היא דווקא זו שמעולם לא השתמשתי בה, לדאבוני - אף פעם לא להפסיק להשקיע. ברגע שאתה מפסיק להשקיע התחלת את שעון החול. זה קשה, אני נכשלתי בזה. אני טיפוס רומנטי, אני לא אוהב להיות לבד וכשאני בזוגיות אני מאוד נאמן ואף פעם לא חיפשתי הרפתקאות מהצד. אני אוהב את הקטע של לבוא הביתה ולהיות עם האישה שלי, אבל אני לא משקיע בזה מספיק. במשרד למשל אני יכול להישאר עד 2 בלילה בלי בעיה, עד שאסיים את כל מה שאני רוצה לסיים. בזוגיות אני עצל מדי".