"אם הממשלה תסתכל על תמונות של הזין שלי זה יעצבן אותי מאוד".
"אסור בשום אופן שהממשלה תסתכל על תמונות של הזין שלי".
"אם הייתי יודע שממשלת ארה"ב מחזיקה בתמונה של הזין שלי, הייתי כועס מאוד". "מתי צילמת תמונות כאלה"? "צילמתי תמונות של הזין שלי ושלחתי לבחורה ממש לאחרונה".
(ג'ון אוליבר מראיין את אדוארד סנואדן, תחילת הראיון ב-16:00)
המרגל שאמריקה רודפת אחריו מגרד בראשו במבוכה. אדוארד סנואדן, הגיבור/בוגד הכי דרמטי בעשורים האחרונים, חי עכשיו בפחד ובבריחה מתמדת מפני זרועה הארוכה והזועמת של ארה"ב. הוא ויתר מרצונו על החיים הנוחים שהיו לו ועל משפחתו, רק כדי שהציבור הרחב יידע כמה מאמץ אמריקה משקיעה בציתות לכל מילה של כל אחד מאיתנו במייל, בטלפון או בפייסבוק. עכשיו, שנתיים אחרי, ג'ון אוליבר, הקומיקאי וכוכב הטלוויזיה, טס למקום מחבואו של סנואדן ברוסיה והראה לו שלאמריקאי הממוצע אין שום מושג על מה כל הרעש, מה סנואדן בכלל עשה ולמה זה אמור לעניין אותו.
למרבה המזל, אוליבר לא עצר כאן והראה לסנואדן איך מעוררים דיון על פרטיות כמו שצריך. אל תדבר על מערכות ציתות, שרתים וספקי תקשורת, הסביר אוליבר בנימוס בריטי. דבר על הזין של הצופה. ועל השאלה למי מותר לראות תמונות של הזין הזה, ללא ידיעתו של בעליו. עכשיו זה מעניין. עכשיו פתאום יש לאנשים עמדה נחושה וברורה. הם מתרגזים. אפילו מוכנים להילחם על זה.
יכולת ריכוז של דג זהב
אוליבר, אלוף אמריקה בטיפול סקסי בנושאים משעממים, כבר עשה את זה לפני עשרה חודשים עם "נייטרליות רשת", מה שהוא הגדיר כ"צמד המילים הכי משעמם בשפה האנגלית אחרי 'האורח: סטינג'". רגע קודם, לאף אחד לא היה אכפת – אבל עם סיום התוכנית, אלפים על אלפים של אזרחים שגילו שהם זועמים, התנפלו לפי הוראתו על רשות התקשורת האמריקאית והפילו את האתר שלה מרוב מחאות. אוליבר אלוף ביצירת פרובוקציות, אבל לא פרובוקציות ריקות: בגוף הציתות המרכזי, ה-NSA, כבר ראו כל כך הרבה תמונות עירום של אזרחים שהפסיקו להתרגש מהן.
אוליבר הבין כמה דברים על צופי הטלוויזיה ב-2015: האחד, שיש לנו יכולת ריכוז של דג זהב, ושבלי פאנץ' כל 15 שניות אנחנו נאבד עניין. והשני, שזה לא באשמתנו. כלומר, אנחנו לא כאלה רדודים. אנחנו דווקא מחפשים משמעות, זו תשומת הלב שלנו שכבר לא בשליטתנו.
העולם נהיה הרבה יותר מסובך, מוצף ומהיר. כל כך הרבה סיפורים וכלי תקשורת שנלחמים על תשומת-לב. קשה לקלוט, קשה לעקוב, קשה לזכור. התקשורת לא ששה לעסוק בנושאים חשובים ורציניים שמרחיקים קהל. אין לנו ראש למילים ארוכות, ובעיות הפרטיות שמציבות חברות, מדינות וארגוני מודיעין הן לגמרי מין מילה ארוכה שכזאת. אז אם נשים רגע את הרגשות שלנו כלפי איברי מין בצד, הגלגול של שאלת הפרטיות לשאלת "למי מותר להציץ לתמונה של הזין שלך" מצליחה לחתוך דרך עומס המידע ומעבירה מסר מורכב באופן חד. בעצם, היא תשובה הולמת לעידן התקשורתי הנוכחי. 4 מיליון צפיות ביוטיוב בתוך כמה ימים מוכיחות את זה.
גם הזין הנימול שלכם חשוף
זה בסדר, לא התבלבלתי. יש עוד הרבה מקום לתחקירים שיחשפו את האמת על הפלישה לפרטיותנו ויעודדו דיון. מונחות כאן שתי זכויות על הכף – הזכות לביטחון והזכות לפרטיות – וצריך לאזן ביניהן בפתיחות ובשיתוף הציבור, לא מאחורי גבו. כן זין או לא זין, בסוף גם אוליבר חוזר מהזוהמה המילולית אל השאלה הערכית:
אוליבר: "האם השורה התחתונה של כל זה - עד שנסדר את כל העניין הזה, אל תצלמו את הזין שלכם. פשוט, אל תעשו את זה יותר"?
סנואדן: "לא. אתה לא אמור לשנות את ההתנהגות שלך כי איזו סוכנות טפשית עושה דבר לא-ראוי. אם אתם מקריבים את הערכים שלכם כי אתם מפחדים, כנראה שלא אכפת לכם מהערכים האלה יותר מדי".
אוליבר: "זו תשובה די מעוררת השראה לשאלה 'היי, למה שלחת לי תמונות של הזין שלך'? 'כי אני אוהב את אמריקה, זה למה'".
אבל את כל הסיפור הזה סיפרנו בכלל על ארה"ב. זרועות הביטחון של בישראל, אפשר להגיד עליהן הרבה דברים - פראייריות הן לא. מה שבארה"ב יודעים לעשות, יודעים גם פה. במילים אחרות, גם הזין הנימול ששלחתם מתישהו בסתר למישהו/י יכול להגיע להרבה יותר עיניים מהתכנון המקורי. רק שהדיון הציבורי כאן אפילו עוד יותר מפגר. נדמה לי שגם אם היה פה איזה ג'ון אוליבר, הציבור היה מעדיף לסתום לו את הפה.