הסיפור של אובר בישראל, נכון לעכשיו, הוא מצב קלאסי של כולם מפסידים. מדינת ישראל מפסידה, אובר מפסידה, ציבור הנוסעים מפסיד. איך הגענו לכאן? הרבה אטימות ובריונות של כל הצדדים. באמת תודה.
אנחנו לא מדברים על שירות המוניות האינטרנטי הרגיל בסגנון גט (טקסי) - אלא על אובר-X, שמאפשר לכל מי שיש לו רישיון נהיגה להסיע נוסעים במכונית הפרטית שלו.
למי שלא יצא את גבולות המדינה בשנים האחרונות, נזכיר שגם אם השירותים האלה נשמעים מפוקפקים (מה? שאני אעלה לאוטו של סתם מישהו?!), הרי ששירות אובר-X כבר הוכיח את עצמו במיליוני נסיעות בערים רבות בעולם, ובהן בירות המוניות ניו יורק ולונדון. המחירים ירדו והביקוש מצד הנוסעים היה בשמיים. אבל הבירוקרטיה (מה עם ביטוח?) וקבוצות הלחץ (נהגי המוניות) כבר דואגים להצר את רגליו של השירות הבסך-הכל די נכון הזה – במקום שמכוניות ונהגים יחנו בצד באפס מעשה, שינצלו את הנכס. עקרונית, זה אמור להפחית את הצפיפות בכבישים (למרות שבניו יורק השירות הזה שאב נוסעים גם מהרכבת התחתית בניו יורק, שזה בדיוק ההיפך).
אובר מנסה להכניס לארץ את השירות הזה כבר כמה שנים, ונתקלת באטימות מוחלטת של משרד התחבורה. אין שום ציפייה שמשרד התחבורה יאשר את השירות כפשוטו. אבל נדמה ששם אפילו לא רוצים לשמוע על האפשרות, לא מתכוונים לדון בהשלכות, לא חושבים לבחון מה טוב לציבור. אפילו להיפגש עם אנשי אובר הם מסרבים, במשך שנים. קידמה? מודלים חדשים? מה פתאום. מה שהיה הוא שיהיה, אפילו אם תקנות התחבורה הציבורית חגגו כבר 50 שנה מזמן. עם כל הכבוד לאינטרסים של הנהגים, השאלה החשובה יותר היא מה טוב לציבור. עלות נסיעה, צפיפות בכביש, יעילות ותפוקה. אם רוצים, מוצאים פתרונות יצירתיים. אבל לו זה היה תלוי במשרד התחבורה ובשר ישראל כץ, היו עוצרים את מכירת המקררים לטובת הפרנסה של מוכרי הקרח.
מצד שני גם אובר לא בחלה בטעויות. דורסנות, אגרסיביות ועיקום החוקים זו האסטרטגיה שלה בכל העולם, לא רק בישראל. ההנהלה העולמית אמנם התחלפה לאחרונה, התנצלה והבטיחה להשתפר. אבל בישראל אובר המשיכה לנסות לעקם את החוקים באגרסיביות כדי לדחוף פנימה את שירותיה, והשיקה אותם כאן באופן בעייתי. לא מפתיע שנתקעה בקיר.
אבל מה איתנו? כמעט בכל העולם בודקים מודלים חדשים, ורק אנחנו נמשיך לשלם כמו פראיירים? בעולם כבר מתחילים לנסוע אוטובוסים ללא נהג. לכאן, תרשו לי להמר, זה יגיע באיחור של עשור במקרה הטוב. אימפריית רכב אוטונומי, עאלק.
אמזון תטרוף את הקניונים?
זו ממש חדשה מרגשת: אמזון נכנסת לפעילות בישראל עם השירותים הנהדרים שלה והמחירים המעולים. אבל בארה"ב כבר אפשר להסתכל מעבר לאופק – זה מתחיל במחירים נמוכים ושירות נפלא, ונגמר בהשתלטות של אמזון על עשרות שווקים, דחיקה של רשתות מתחרות והתרוקנות הקניונים. בסוף, ענקית כמו אמאזון (שההכנסות השנתיות שלה גדולות מתקציב המדינה שלנו), עלולה לבלוע את השוק הישראלי כמו שגורילה בולעת חופן ענבים. שתי שניות והופס, נעלם.
לאור ניסיון העבר במדינות אחרות, ציפיתי לשמוע מהממונה על ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין – שזה התפקיד שלה, לשמור על התחרות – אמירה שתעיד על מוכנות ודריכות. משהו כמו "בעת הנוכחית אמאזון מוזמנת להשתלב כמתחרה בשוק הישראלי, אבל לא נאפשר לה לדרוס את התחרות". גם כאן הופתעתי לרעה. "אם אמאזון תיכנס לשוק, אולי צריך לא להיענות לקריאות להגן על קמעונאים מקומיים וקניונים", אמרה הלפרין. ברור שצריך לתת לה להיכנס ולהתחרות כאן, אבל אם אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה, זה שהרשות להגבלים עסקיים תתערב רק כשזה יהיה מאוחר מדי, אם בכלל.
רשות ההגבלים הישראלית מגבילה בעיקר את עצמה, בכל הקשור לגוגל – מונופול בתחום החיפוש בעברית, ופייסבוק – מונופול בתחום הרשתות החברתיות. מזמן ראוי היה לבדוק האם שתי החברות הן דואופול בתחום הפרסום המקוון והשימוש במידע האישי על הגולשים. באירופה כבר הטילו עליהן קנסות עצומים בגלל הפגיעה בתחרות. "תאוות בצע, פחד והכוח העצום של גוגל, פייסבוק ואפל יוצרות קוקטייל רעיל", אמרה המונה על ההגבלים באירופה. גם בישראל הקולות מתגברים. "בישראל פייסבוק וגוגל הן מונופול ברור", אמר ח"כ מיקי רוזנטל. "במשרד התקשורת ובמשרד המשפטים עודד אותי להתקדם בהצעת החוק. השאלה היא מה יעשו הפוליטיקאים. כמה מהם אומרים לי לקדם את הצעת החוק מטעמי, מכיוון שהם פוחדים". למה פוחדים? כי הם תלויים בפייסבוק ובגוגל כדי לתקשר עם הציבור שלהם.
עם אמזון, התהליך הזה עלול להיות מהיר בהרבה. לא אופתע אם בתוך 3-5 שנים כבר יהיה אפשר לראות דילול מאסיבי של התנועה בקניונים. לא רק אני מוטרד: מניות חברות הקניונים צנחו כבר ביום שבו אמאזון הודיעה על כניסה לישראל. לי אין מניות וגם לא סימפטיה מיוחדת לקניוני עופר או עזריאלי, וגם לא לרשתות השיווק שיסבלו מאמאזון. אבל כשאמאזון תטרוף חצי מהשוק הישראלי, וכשחנויות ייסגרו ואנשים יפוטרו, זה לא יהיה נעים. גם לא כשאמאזון תרשה לעצמה להעלות לנו מחירים כי אין כבר מתחרים. גרירת רגליים ממשלתית בסגנון פייסבוק וגוגל תהיה הרת אסון.
מס על הביטקוין?
דווקא בתחום הבתולי יחסית הזה (אם אפשר לקרוא למטבע בן 8 שנים בתולי) יש עוד סיכוי שהממשלה תשתלב כמו שצריך ותחיל רגולציה בונה וחיובית. השבוע שמעתי מנגינה חדשה: נדב שמש, יועץ שר האוצר, דיבר בכנס ביטקוין ובלוקצ'יין שנערכת במרכז הבינתחומי בהרצליה. סוף סוף שמעתי אדם שלא מפחד מטכנולוגיה, לא חושש מחדשנות, להיפך – רואה בה הזדמנות למשק ולמדינה.
שמש התייחס קודם כל לתעשיית הענק שקמה בישראל סביב הבלוקצ'יין – המון חברות, שנתקלות בקשיים כי חלק גדול מהכלכלה שלהן מתקיים במטבע שלא מוכר עדיין בישראל. "אנחנו רוצים לייצר סביבת מיסוי תחרותית לחברות האלה. יש פה מורכבות של הלבנות הון ורשות המסים, שתוקעת את הבנקים בין הפטיש לסדן", אמר שמש. "אנחנו צריכים לטפל גם בזה. הצלחנו לעשות את זה בהיי-טק ואנחנו יכולים לעשות את זה גם פה. חברות היום עוברות לגיברלטר כי יותר נוח לפעול שם מאשר ישראל, כי מדינת ישראל עוד לא אמרה כלום (לגבי מדיניות המיסוי של לביטקוין- .ד.ג.). אבל אני רוצה להביא את ישראל למצב מספיק אטרקטיבי שתוכל לפעול מישראל ולישון טוב בלילה, כי אף אחד לא יבוא לחפש אותך. נגיע לשם בקרוב מאוד". במילים אחרות – יהיה מס על רווחים בביטקוין, אבל תהיה גם וודאות, ואת זה החברות העסקיות אוהבות יותר מכל.
"מצד שני, אנחנו צריכים גם להגן על גברת כהן מחדרה מפני הנפקות דיגיטליות (ico) מסוכנות", אמר שמש. צודק. צריך להגן על הציבור הרחב מרמאים. אבל זו הגישה שצריכה להיות מאומצת לאורך ולרוחב משרדי הממשלה: את הטכנולוגיה כמעט בלתי אפשרי לעצור. צריך לנתב אותה לטובת הציבור הרחב. את היתרונות צריך לחבק, ואת החסרונות לצמצם ובסכנות לטפל. נכון לעכשיו, נדמה שלסטארט-אפ ניישן יש עוד הרבה ללמוד.