ריטה פרסונס היתה בת 15 כשהלכה למסיבה של כמה חבר'ה. המסיבה נגמרה באלכוהול, באונס קבוצתי על ידי ארבעה בחורים, כשהאחרון בהם גם מצלם. התמונה הופצה, ריטה כונתה הזונה של השכבה, גברים זרים הציעו לה אקטים מיניים, ומשפחתה נאלצה לעזוב את עיר מגוריה שבקנדה. אבל זה לא עזר. התמונות וההצעות מזרים המשיכו לרדוף אחריה. באפריל 2013, 17 חודשים אחרי המקרה הזה, ריטה התאבדה.
נושא עצוב ועגום, השיימינג. באסה מזוקקת. מי רוצה לשמוע על זה? בשבוע האחרון יצא לי להסתובב ברחבי הארץ ולהרצות על שיימינג ברשת במסגרת שבוע הפיס לחינוך. בצפון ובדרום, ביישובים קטנים וגדולים. ובכל מקום, מתישהו באמצע ההרצאה, התחילו סיפורים להישפך. אנשים מהקהל מספרים על ההיא שילדים מקללים אותה בלי הבחנה ועומדת לעזוב את בית הספר ולעבור לעיר אחרת. על ההוא שהואשם באונס על לא עוול בכפו, ומאז עברו שנים והוא לא שיקם את חייו. העברתי שעה בטלפון עם נערה שנכתב עליה ששכבה עם חצי שכבה.
לכולם יש מלא סיפורים. לא רק ישנים - ממש מהשבוע האחרון. ברוב הגדול - הקורבנות הן בנות ונערות. אם לא היתה השתקה מובנית מעל כל הסיפורים האלה - כי שיימינג זה ביוש, ובבושה מתביישים - המדינה היתה רועדת. כן, תמיד היו השפלות והתעללויות בין ילדים ובין מבוגרים. אבל אם שרדת את בית הספר, זה לא רדף אחריך לכל מקום. היום, זה יכול לחסל חיים, פשוט ככה. הפתרון קשה וארוך, אבל יש מה לעשות - לחנך לספקנות ולחשיבה עצמאית, לא להצטרף לעדר, ללקיחת אחריות, והכי חשוב - להתייצב באומץ לצד הקורבן. את זה צריך ללמד בכל מקום, ועכשיו. כי גם בשבוע הבא יגיעו כמה נערים ובעיקר נערות רועדות מבכי ומאימה למשרד המנהל או לתחנת המשטרה, כשאין להן מושג מה ייגמר קודם - הסיוט הזה, או החיים שלהן.
חודש לפני שהתאבדה, כתבה ריטה בפייסבוק שלה - "מה שהיה לי קשה זה לא ההתעללויות של זרים, אלא השתיקה של החברים שלי".
הר ברכה
הסקסיזם מלווה את הילדים האלה גם כשהם גדלים והופכים בין היתר לאנשי ונשות היי-טק, יזמים ויזמיות. אל ההיי-טק נלווית כבר ארומה לא של צווארון לבן, אלא צווארון שקוף. האנשים הכי חכמים, הכי מודעים, הכי נאורים, הכי נקיים. או שלא.
התדמית של ההיי-טק בישראל ובעולם מתנפצת בקול רועם בחודשים האחרונים. הנצלנות של פייסבוק הפכה לנחלת הכלל. אובר, חברת המוניות הגדולה בעולם, חשפה פנים אגרסיביות על סף האלימות, מבחינה חוקית, מסחרית ואנושית, כולל הטרדות מיניות. ענף ההיי-טק מעולם לא האיר את עיניו לנשים, לא בישראל ולא בחו"ל. הן תמיד היו במיעוט דרמטי בין שורות העובדים, ובטח בקרב ההנהלה. כמו בענפים אחרים ונוצצים פחות, שכרן של נשים נמוך יותר. אבל כשקמפיין #metoo פרץ לעולם הזה, התברר שעמק הסיליקון עמוס בגברים בעלי כוח, שררה, וכסף, שהם פשוט חרא של בני אדם. תלונות מצד יזמיות שהוטרדו הופנו כלפי כמה מן המשקיעים הכי בכירים בעמק הסיליקון, ואלה נאלצו להתפטר. מאז הקיץ רוחשת גם הביצה הישראלית בשמועות. הכתבה שפירסמה השבוע אילנה דיין בעובדה שמה את הכל על השולחן.
"הרגשתי שהוא לופת אותי ואני לא יכולה לזוז והוא שם את הפה שלו על הפה שלי", סיפרה יזמית היי-טק על פגישת עבודה, שבה הציגה רעיון בפני המשקיע רמי ברכה. "הוא הכניס את הלשון שלו לתוך הפה שלי. רק חשבתי, איך אני יוצאת מפה?", תיארה מנהלת בכירה בחברת סטארט-אפ אחרת.
הדימוי הנקי של הענף מתברר כמעטה שברירי ומזויף. ואולי, בהפוך על הפוך, דווקא הוא היקשה על נשים לפרוץ החוצה עם תלונות. כי מה, את תהיי זו שתשבור לא רק את הדימוי של החברה, אלא תצאי נגד הענף כולו? מי יעסיק אותך?
תעשי מה שאומרים לך, אלקסה
אפילו המוצרים עצמם יכולים להיות סקסיסטיים. עוזרות קוליות הן כנראה המוצר הלוהט ביותר של החודשים האחרונים, ועשרות מיליונים מהן נמכרו בארה"ב. אבל למה אין עוזרים?
בשבוע שעבר ערכנו בתוכנית Next השוואה בין העוזרות הקוליות של אמזון וגוגל. הן העיקריות, בשוק יש גם את קורטנה של מיקרוסופט, סירי של אפל ועוד. וכן, כולן נשים. כולם מדברים אלינו בקול של אישה. עליה פוקדים להקריא לנו את יומן הפגישות, לפתוח את הטלוויזיה או להדליק את האור - ומקבלים נוכחות נשית שנענית לנו וממלאת את הפקודות בנועם. למה גם במוצרים הכי עדכניים מוצאים גישה שוביניסטית וכל כך מיושנת? ואם אתם רוצים להתעצבן עוד יותר, הרי שמחשב העל של יבמ הוא כמובן גבר - ווטסון.
אני לא אגן על חברות הטכנולוגיה הגדולות, שזורמות עם קונבנציות מיושנות. הן טוענות, שזה נשען על מחקרים שנעשו שוב ושוב לאורך השנים. קולות נשים נמצאו מאיימים פחות ונוחים יותר לגברים וגם לנשים, ואפקטיביים יותר ביצירת קשר רגשי. אבל האם זה קשור לעובדה שהן ממלאות תפקידים שהיסטורית נחשבו לנשיים - מטפלת, עוזרת, מזכירה?. לא חייבים לזרום עם זה. בגוגל, וגם בווייז, אפשר להחליף לקול גברי. באמזון, אגב, עדיין לא. אין לזה שם אחר. זהו סקסיזם.