_i.jpg "asmr (איור: פייר קליינהאוז)")
"ישבתי בבית קפה בברלין. היה בוקר יפה. בדיוק פתחתי את הספר שהבאתי איתי כשמישהי בשולחן הסמוך התחילה למזוג מיץ תפוזים לכוס עם קרח. קשה לי להסביר, אבל משהו בצליל הזה עשה לי משהו. קפאתי. הרגשתי עקצוצים עולים בעורפי ומתפשטים בקרקפת. שלווה גדולה נפלה עליי".
האם הסיפור הזה של דרור מירושלים נשמע לכם מוכר? האם חוויתם משהו דומה בעבר? אם כן, תשמחו לדעת שלחוויה הזאת יש שם. היא נקראת "Autonomous Sensory Meridian Response", בעברית מסורבלת "תגובה חושית מרידיאנית עצמאית", בקיצור ASMR ולהלן אסמר. כפי שיש קולות ומראות צורמים, כמו ציפורניים על לוח, כך ישנם גירויים שגורמים לנו לצמרמורות של עונג ורוגע: לחישות, תפיפות, רשרושים. כל אחד והטריגר שלו.
האם התופעה מבוססת מדעית? לא ברור, אבל ברור שהיא תופעת רשת מטורפת. עד כמה מטורפת? עד כדי כך של"Oh such a good 3D-sound ASMR video" של Gentle Whispering ASMR יש כרגע 20 מיליון צפיות ביוטיוב. 20 מיליון איש צפו בבחורה מלחששת, נוקשת בציפורניה על מסרק ומלטפת נוצה במשך 16 דקות.
מי שלא בקטע של דיבורים מוזמן לדפוק בינג' של MassageASMR. הבחור הזה אפילו לא מלחשש: הוא פשוט מתנשף, מדפדף, מקרקש ומשקשק במשך 10 שעות רצוף (17 מיליון צפיות). כוכבים אחרים כוללים את ASMRSurge עם השלאגר "45 דקות של קילוף סבון" (14 מיליון צפיות), את Jellybean ASMR עם שובר הקופות "נשימות ונשיקות" (7 מיליון צפיות) ואת ASMR Darling עם הלהיט "מברשת על מיקרופון במשך חצי שעה" (24 מיליון צפיות).
חיפוש מהיר מעלה שגם חיבה בלתי מוסברת לקולות מזיגה, כמו זו של דרור הירושלמי, יכולה לבוא על סיפוקה המלא עם סרטונים רבים של נוזלים שעוברים מכלי קיבול אחד לאחר. טריגרים סוטים עוד יותר כוללים צלילים של תספורת, צלילים של לישת בצק ו"ASMR Roleplay" – סרטוני משחקי תפקידים שממקמים את הצופה במרפאה, בחנות קעקועים ואפילו במשרד תיירות בינכוכבי בעתיד הרחוק. וכן, יש גם אסמר בעברית, כמו שעה של קריאה חרישית במגילת אסתר.
אם אתם שואלים את עצמכם מי המשועממים שמקדישים שעות ליצירת סרטוני לחישות, קחו בחשבון שיצרני אסמר, שאוהבים לקרוא לעצמם ASMRtists, אמנם לוחשים למצלמה אבל גם דופקים מצלצלים. בראיון ל"פורבס" העולמי הודתה Springbok ASMR שהיא מרוויחה מספיק כסף מהמודעות ביוטיוב כדי להתפרנס מהסרטונים במשרה מלאה – ולה יש 150 אלף מנויים בלבד. נותר רק לדמיין, או לפנטז, על הסכומים שמגלגלים המלחששים הפופולריים יותר, כמו Gentle Whispering, עם 1.3 מיליון מנויים בערוץ.
למעשה, תופעת הרשת כבר החלה לגלוש אל מחוץ לרשת. גל גדות העניקה "ריאיון אסמר", כלומר ריאיון בלחשושים, למגזין W; האתר "באזפיד" חתם לאחרונה על חוזה עם נטפליקס לסדרה דוקומנטרית בשם "Follow This", שהפרק הראשון שלה ייקרא "הלוחשים לאינטרנט" ויספר – כך בהודעה לעיתונות – "על חוויותיה של כתבת שצללה לתוך אורגזמות הראש של האסמר". ובברוקלין, כמו בברוקלין, מיהרו לייסד תיאטרון אסמר בשם "Whisperlodge". התיאטרון הנודד כולל מופע מרכזי (אם אפשר לקרוא להעברת מברשות איפור על גבה של שחקנית מופע מרכזי) וסשנים פרטיים, טריגר-ספציפיים, באורך 90 דקות. התענוג, אגב, עולה בין 90 ל-120 דולר.
"זה על גבול הארוטי"
אז למה מיליוני אנשים בכל העולם עושים את זה לעצמם? פשוט כי זה מרגיע אותם. משתמשים רבים מדווחים על תחושות של שלווה, אופוריה ושלמות פנימית. למשל, כתבת של ה"ניו יורק טיימס" שסובלת מנדודי שינה מצאה סוף סוף מנוחה בסרטוני רשרושים של ניירות. לטענתה, הרשרושים ביו טיוב מזכירים לה את צלילי ילדותה, "כשאבא שלי היה מסדר ניירת בחדר הסמוך".
גם את שניר מחולון זה זורק לילדות. "אני מכיר את תחושת האסמר מאז שאני זוכר את עצמי, הרבה לפני שמישהו בכלל נתן לזה שם. הייתה מורה אחת שהייתה מתקרבת אליי כדי להסביר לי משהו בכיתה, ובמקום להקשיב למה שהיא אומרת, הקול הכמעט לוחש שלה גרם לי לרחף. הוא היה משאיר אותי משותק, הייתי צריך להילחם כדי להשאיר את העיניים פקוחות. לפעמים הייתי קורא לה סתם, גם כשידעתי את התשובה, רק כדי לשמוע אותה לוחשת. זה נמשך גם כשהייתי הולך להסתפר והיו חופפים לי את השיער בכיור, משהו בסאונד של המספריים והשפריצר מים. תמיד תהיתי אם זה משהו שגם אנשים אחרים מרגישים. אפילו היום די קשה להסביר את ההרגשה הזאת בלי לחוות אותה".
דורין מתל אביב גילתה את ה-ASMR דרך כתבה באנגלית שפורסמה תחת הכותרת "אורגזמה למוח". "בלילה, באינטרנט, התחלתי לראות סרטונים", היא מספרת. "גיליתי עולם שמזכיר קצת את היוטיובריות שמתעסקות בטיפוח, נשים יפות עם מלא עוקבים. חלקן כבר עושות תוכן ממומן מרוב שזה מצליח, למשל הן יקישו על מייקאפ של 'לוריאל' ששילמו להן להחזיק. יש גם גברים, אבל אני חושבת שיש משהו מרגיע במראה של אישה יפה, ואולי יותר מזה בקול. לפחות, לי אישית לא נעים לשמוע קול של גבר כשאני מנסה להירגע".
לדברי דורין, הטריגר שלה הוא נקישות. "אני יודעת שהרבה אוהבים לחישות, אולי גברים שמחרמן אותם שאישה לוחשת להם באוזן. הנקישות בשבילי זה כמו להעביר חוט דנטלי במוח. זה מנקה לי את כל הג'יפה, כאילו מישהו נוגע לי במוח מבפנים, מדגדג או עושה נעימי. אני לא חושבת על כלום, קצת כמו במדיטציה. התחלתי עם זה כשהיו לי המון התקפי חרדה, בעיקר לפני השינה, וזה ממש עזר לנקות את הראש ולהירדם. עד היום קורה שזה הדבר היחיד שעוזר לי, אבל חלה איזושהי שחיקה. זה כמו סם: אם פעם כדור אחד הספיק, אז עכשיו צריך שלושה. אבל אין איך להגדיל מינון, אז בגדול הפסקתי עם זה. הסרטונים הפסיקו להשפיע".
אייל מרחובות לא נכנס לאסמר כי הבטיחו לו אורגזמות למוח, אלא פשוט כי הוא חיפש מזור לילה אחד ביוטיוב. "מאז שהייתי ילד קטן יש לי אובססיה לרעשים קטנים, כמו ציפורן על איזה משטח – לא בקטע של צמרמורת, משהו רך – או מים שנמזגים לכוס. הדברים הכי בנאליים. זה ממש מרדים אותי. מצד שני אני סובל מנדודי שינה, גם כן מילדות. בהתחלה הייתי מבקש מבן הזוג שלי לדבר איתי בלחישות לפני השינה, אבל הוא היה עייף וזה פחות זרם לו. אז לילה אחד חיפשתי 'לחישות' ביוטיוב, ישר קפץ לי אסמר וזה באמת עובד. אני שם את האוזניות שלי וככה אני נרדם, לפחות פעם בשבוע. זה קצת מביך. כולם צוחקים עליי. אבל זה באמת עוזר לי".
למה מביך? יותר בריא מכדורי שינה.
"כי זה על גבול הארוטי. אני גיי, אבל דווקא הבחורות מרדימות אותי יותר. הקול הנשי נעים לי. בהתחלה לא הייתי נבוך, אבל אז סיפרתי לחברים והם די צחקו עליי. מאז אני לא ממש חולק את החוויה עם אחרים".
"משהו שם מחזיק אותך מלסגור את החרא הזה"
כל הסיפור התחיל בשנת 2007, כשגולשים בכל מיני פורומים של בריאות התחילו לשאול אחד את השני: "היי, מכירים את התחושה הזאת כש...?" – והם הכירו. בשלב השני נפתחו פורומים ובלוגים במיוחד לדיון בחוויה, תחת שמות כמו "Attention Induced Head Orgasm" ("אורגזמת מוח מושפעת-ריכוז"), "Head Tingles" ("עקצוצי ראש") או פשוט "The Unnamed Feeling" ("התחושה ללא שם"). ב-2010 קיבעה גולשת בשם ג'ניפר אלן את השם ASMR כשפתחה דף פייסבוק פופולרי המוקדש לנושא.
בגדול, ASMR זה שם מומצא לגמרי. אלן הבינה שאף חוקר רציני לא יבדוק תופעה בשם "אורגזמות ראש", אז היא בחרה בשם המדעי-לכאורה Autonomous Sensory Meridian Response ("'מרידיאני' נשמע יותר טוב מ'אורגזמי'", הסבירה אלן את הבחירה במילה שמשויכת בדרך כלל לעולמות הצ'י) כדי לעודד חוקרים לצלול לעולם הצלילים החרישיים. אבל האם יש דברים בגו? האם טריגרים מסוימים באמת משרים עלינו שלוות נפש?
ובכן, המחקר בחיתוליו וחתוליו בשקו, כמו שאומרים. את המחקר החלוצי בתחום הלחשושים והרשרושים ערכו אמה באראט וניק דיוויס מאוניברסיטת סוונזי ב-2015. באראט ודיוויס הציגו ל-475 גברים ונשים שצפו בסרטוני אסמר שורה של גירויים, חלקם מפורסמים כטריגרים בקהילת האסמר וחלקם לא. 75% מהנבדקים השיבו שהגיעו למצב של אסמר בעת החשיפה ללחישות, 69% ליחס אישי, 64% לקולות פריכים ו-53% לתנועות איטיות. לעומת זאת, גירויי ביקורת כמו חיוכים, קולות של צחוק וצלילים של שואבי אבק ומטוסים הביאו פחות מ-3% מהנבדקים לחוויה המיוחלת.
המחקר מצא גם ש-82% מהנבדקים משתמשים בסרטוני אסמר כדי להירדם, 70% העידו שהם משתמשים בסרטונים כדי להתמודד עם חרדה ודיכאון ו-5% חשפו שהם משתמשים בהם בשביל גירוי מיני. מצד שני, 5% מהאנשים משתמשים בכל דבר בשביל גירוי מיני.
נגה מטבעון תוהה בנוגע לחמשת האחוזים האלה: "תוך כדי שיטוט אקראי ביוטיוב נפלתי במקרה על סרטון שבו גבר בגיל העמידה, עושה רושם של מסאז'יסט במקצועו, מבריש באיטיות ובעדינות שיער ארוך, חלק ובלונדיני של בחורה שנראית כמו פציינטית. זה נמשך 20 דקות, הפעולות שלו חזרו על עצמן, שמעו באופן חד מדי כל מפגש של המסרק עם השיער ולזה הצטרפו לחישות משונות של האיש המבריש שביקש ממנה להירגע ולהתמסר. בהתחלה זה הזכיר לי פורנו, כאילו ז'אנר הפטישים ההזויים לבש בגדים ונדד מ'פורנהאב' ליוטיוב. חיזקו את המחשבה הזאת סרטוני משחקי תפקידים של רופאה ומטופל שבהם שומעים קולות של כתיבה חפוזה ותזוזות של מכשירי מתכת, או סרטון של אישה שמעניקה ניקוי אוזניים לגבר ומה ששומעים זה סאונד של מקלון צמרירי דקיק מטייל על האפרכסת ומשם מתחכך בתעלת האוזן. והכי מוזר: סרטון עם סאונד של כלבים אוכלים פופקורן. אני אהיה מוטרדת מאוד לדעת שיש מישהו שזה מחרמן אותו".
אבל זה לא גרם לך לנטוש את האסמר.
"לא. אני חושבת שזה רק עניין של זמן עד שמבינים את הקונספט, וכשזה קורה הכל נהיה ברור. הוויב המרגיע והעובדה שלא קורה בסרטונים האלה יותר מדי הופכים אותם למרדימים האידיאליים. את מרגישה בהתחלה פתאט לכלות את זמנך בלצפות ביוטיובריות צעירות שלוחשות בקול תינוקי ולא אומרות שום דבר חשוב או מיוחד, אבל משהו שם פשוט ממכר אותך ומחזיק אותך מלסגור את החרא הזה. זה חזק מהרציו. לא במקרה זה דומה כל כך לפורנו, כי גם האסמר מייתר כל אינטראקציה עם בני אדם ועם החלל החיצון. אתה יודע שמה שתרצה גם ככה נמצא כבר באינטרנט. אם בא לך לשים את הראש על ברכיים של גבר ולהירדם תוך כדי שהוא מלטף לך את השיער, אבל אין לך כוח לצאת לבר ולהכיר אותו, את יכולה לשבת על הספה עם סרטון של המסז'יסט הלוחש. בקיצור, התופעה הזאת גונבת עבודה לכבשים וליועצי השינה, קוברת עוד קצת את הכרחיות האינטראקציה האנושית ומרימה למיזנתרופיות ולחשקים הקריפיים של כל אדם ואדם".
אולי הממצא המעניין ביותר לגבי אסמר נמצא במחקר שנערך באוניברסיטת ויניפג ב-2017, במטרה לבדוק את הנוירולוגיה שמאחורי הפסיכולוגיה, וליתר דיוק את רשת ברירת המחדל (default mode network). הרשת הנוירולוגית הזאת היא האופן שבו המוח שלנו מתפקד כשאנו שרויים במנוחה, בהתבוננות פנימית או בבניית תרחישים עתידיים או מדומיינים.
סריקות fMRI הראו שרשת ברירת המחדל של הנבדקים שהגיעו לאסמר פועלת אחרת מזו של הנבדקים בקבוצת הביקורת, באופן שמצביע על קשר אפשרי בין אסמר לסינסתזיה, או "עירוב חושים", תופעה נוירולוגית שגורמת למוח לחוות צבעים כטעמים או אפילו ימי שבוע כמספרים. במילים אחרות, אם אתם חווים אסמר, יכול להיות שרמת הקישוריות בין אזורים שונים במוח שלכם גבוהה יותר – מה שמאפשר לכם לחוות תחושות פיזיות כתוצאה מגירויים קוליים וחזותיים בדומה לאופן שבו אנשים סינסתזיים חווים טעמים כצבעים. אז רגע, זה בכל זאת מבוסס?
"אורגזמה חד-פעמית שלא אשכח לעולם"
שאלתי את ד"ר מיכאל גלעד, מנהל המעבדה לחברה, קוגניציה ומוח באוניברסיטת בן גוריון, אם הוא חווה אסמר. "לא, וכמובן שהייתי רוצה לחוות את זה. זאת בדיוק הבעיה עם החוויה: רק חלק מהאנשים חווים אותה, ונראה שהם אנשים שרוצים לחוות אותה. נהניתי לצפות בסרטונים, יש בהם משהו מרגיע מאוד, אבל הייתי מצפה מהחוקרים פשוט לתפוס אנשים מהרחוב, שלא יודעים במה מדובר, להושיב אותם מול הסרטונים ולבדוק אם הם באמת מדווחים על עקצוצים בעורף".
לדברי ד"ר גלעד, את החוויה ניתן להסביר באמצעות למידה אסוציאטיבית וחברתית. "בלמידה חברתית אנחנו לומדים מה מצופה מאיתנו ופועלים בהתאם".
אז האנשים שמדווחים על תגובה חושית לסרטוני אסמר פשוט נכנעים ללחץ חברתי?
"אני לא טוען שהמשתמשים אינם חווים את מה שהם חווים, אבל ברור שמצפים מהם לחוות את זה. זה אפקט חזק מאוד, בדומה להיפנוזה למשל. אפקט אפשרי אחר הוא אסוציאציה. אם התרגלנו לכך שקול רך או מגע עדין מלווה ביחסי מין, למשל, אז מן הסתם האסוציאציות הללו יכולות לעורר בנו את התחושות מהחוויה הקודמת".
לעומת זאת, אומר ד"ר גלעד, אם מדובר בתופעה סנסורית-מוטורית בסיסית, כלומר כזו שקודמת לידע שלנו, צריך לחקור מה מקורה. "נראה שהטריגרים השונים מרמזים על מנגנונים קדומים כמו grooming (טיפוח, כמו קופי אדם שפולים טפילים זה מזה – ע.כ.). אנחנו פרימטים, ומה שפרימטים עושים רוב היום זה ללטף אחד את השני. זה המטבע של הסחר החברתי, והצלחה בסחר משחררת אופיאטים במוח. כל הרעשים האלה בסרטונים הם בעצם רעשים שקטים של טיפוח. לחישה, למשל, היא צליל שאתה יכול לשמוע רק אם אתה קרוב לאדם שמדבר. עבור האדם הקדמון, אם מישהו לוחש לו, פירושו שהוא קרוב אליו פיזית, מטפח אותו ומגן עליו. זה לא עניין תרבותי, חברתי או אישי. רעשים חזקים מפחידים באופן מולד, גם בעלי חיים. אז יכול להיות שרעשים חלשים נעימים באופן מולד, כי הם משרים עלינו ביטחון. יכול אפילו להיות שהתגובה של העקצוצים קשורה למערכת הפרה-סימפתטית, שמאותתת לנו שעכשיו ניתן לעכל את המזון, להירגע ולנוח. כלומר שאנחנו לא במצב של 'ברח או הילחם', שאנחנו לא בסכנה".
אגב, דרור מתחילת הכתבה מעולם לא הצליח לשחזר את החוויה. "זאת הייתה אורגזמה חד-פעמית שלא אשכח לעולם. אז כשקראתי ב'גרדיאן' על 'אורגזמות המוח', מיד הבנתי שזאת החוויה שחוויתי בברלין. אבל לשחזר את זה בבית מול היוטיוב? תאמין לי שצפיתי בכל סוג של נוזל שנשפך שם – וכלום. כנראה שכמו אורגזמות רגילות, גם בשביל אורגזמות מוח צריך לטוס לברלין".