"היה סיפור על גבר ואישה מאלבמה שהיו להם בעיות בפוריות. בבדיקת די.אן.איי התברר שהם תאומים שהופרדו. איזה סיפור חזק. זה פורסם בדיילי מייל ובכלי תקשורת עוד יותר מכובדים ממנו. כלי התקשורת סמכו אחד על השני והסיפור הזה טיפס במעלה סולם האמון של כלי התקשורת. רק שבדיעבד – כל הסימנים היו שם: אין שמות, של הזוג, המרפאה או הרופא. אין עובדות בסיפור. למה דווקא באלבמה? הכותבים נשענו על הסטריאוטיפים של הקוראים, שיאמינו שסיפור כזה יכול לקרות במקום מרוחק. באותה מידה זה יכול להיות סיפור על ישראל ועל אוטובוס שהתפוצץ שם. משתמשים בסטריאוטיפים, ואנשים מאמינים לזה".
גם לכם ג'ימי וויילס עוזר כמעט מדי יום – כשאתם גולשים לאתר וויקיפדיה שהוא הקים לפני 16 שנה. וויילס, חבר בליגת העל של חלוצי האינטרנט לצד מייסדי גוגל ופייסבוק, השיקה השבוע מיזם החדש, שיוצא להיאבק בתופעת הפייק ניוז ובעצם להילחם בהיחלשות העיתונות בעידן הרשת. וויקיטריביון, שיעלה לאוויר ביוני, הוא בעצם חיבור של וויקיפדיה וכלי תקשורת עיתונאי. יעבדו בו בשלב ראשון עשרה עיתונאים לצד צבא של מתנדבים - שאמור לעזור להם לאסוף מידע, לכתוב אותו, וכמובן, לבדוק את העובדות שמופיעות בו. השבוע, מיד לאחר ההשקה, הוא התפנה לשיחה עם NEXTER.
לא בטוח שיש מספיק קוראים שאכפת להם בכלל מפייק ניוז, ומצד שני, הרגילו אותנו כקוראים לצרוך רק מידע מגרה. ללחוץ רק על קליקים פרובוקטיביים. לכן עיתונות איכותית כמו של הניו יורק טיימס והגארדיאן מתקשה לשרוד כלכלית. למה שוויקיטריביון יצליח?
"הבעיה היא שרבים מאיתנו - ותאמין לי, אני אשם יותר מכולם - רואים איזו כותרת על איזה ילד של סלב: 'לא תאמין איך הם נראים היום'. ואז יש לך איזה 20 קליקים עד שאתה רואה איך הם נראים עכשיו. במקרה שלי זו היתה מרי אן מ"האי של גיליגן". אז עשיתי גוגל וקיבלתי את התמונה ישר. אבל אנחנו רואים שוויקיפדיה היא מאוד פופולרית - יותר מכל עיתון בעולם, ואין לה בה שום מלכודת קליקים. ואפילו לא מקדמים אותה מי יודע מה ברשתות החברתיות".
"פייק ניוז" זה רק לא אנשים פרטיים שמפיצים שקרים. זו לפעמים התקשורת הממוסדת.
"'פייק ניוז' זה גם בני נוער במקדוניה שממציאים כותרות מטורללות ומפיצים ברשת החברתית. פייסבוק נפלה בזה, כי אלה דברים שאנשים משתפים, אנשים שהם אולי לא צרכני תקשורת מנוסים כמונו. הם רואים שם של איזה עיתון לא מוכר, אבל מי מכיר את השמות של כל העיתונים בעולם? אם אתה רואה סיפור ענק בעיתון שלא שמעת עליו, יש סיבה לבדוק את אמינותו. אבל אנשים לא בודקים. אז יש את הבעיה הזו – שהיא בעיה אמיתית עבור פייסבוק. אבל יש בעיה קשה יותר: ידיעות שמנסות לגרום לאנשים ללחוץ עליהן, והמפיצים שלהן משתמשים בכלים של פרסום וטרגטינג כדי להגיע לאנשים שלא אכפת להם מי כתב את הידיעה. ואז אתה מקבל כותרות זועקות באיכות נמוכה שרק מנסות להשיג קליקים.
"אז עיתונות איכות לא מצליחה לעמוד על הרגליים. קשה לה להצדיק ההשקעה המרובה בעבודה העיתונאית. במקומה, ילדים צעירים ומבריקים כותבים כותרות זועקות שמייצרות קליקים. במקרים רבים השכר שלהם תלוי בקליקים. וזו הבעיה גדולה. ועל זה אני חושב – איך חוזרים למודל עסקי שבו אנשים משלמים עבור עיתונות".
למה לקחת על עצמך את המשימה הזאת?
"מי ששכנע אותי היה טראמפ, שהוא איום ונורא. אחרי שהוא נבחר חשבתי שצריך להקים את זה, ואמרו לי, לא, תן לו 100 ימי חסד. אולי הוא יהיה אדם רציני. אולי לא תסכים איתו, אבל זו דמוקרטיה. אמרתי, בסדר, בסדר. אתה לא תמיד זוכה בבחירות, חשבתי שרוביו יהיה די בסדר, גם הילארי, אבל אמרתי, אוקיי, 100 יום. וביום הראשון התראיינה מנהלת הקמפיין של טראמפ, קליאן קונווי, והצדיקה שקרים שפיזר הדובר של טראמפ בעזרת המונח 'עובדות אלטרנטיביות'.
"אמרתי, זהו. אני לא יכול לסבול את זה. וצדקתי: טראמפ מפרסם שקרים כל יום בטוויטר. אמרתי, אני רוצה להיכנס, איך אני יכול לעזור לאנשים לשפר את המצב של המידע שאנשים צורכים? עבורי זה אתגר מעניין וכיפי".
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו די מחבב את המונח "פייק ניוז". הוא משתמש בו כשהוא לא אוהב מה שהוא קורא.
"אנחנו חיים בסביבת מדיה מאתגרת, שמובלת על ידי הנשיא טראמפ. טראמפ מתייחס ככה לתקשורת, ואז ביבי העתיק את זה. זה מעכיר את המים.
"היום כשאתה מפרסם סיפור - למטה יש תגובות, ואנשים צועקים אחד על השני. את כל האנרגיה הזאת אנחנו רוצים לרתום לטובת בדיקת עובדות. הייתי רוצה שאם מישהו קורא סיפור ורואה תקלה – שתהיה לו דרך בונה להכניס תיקון בידיעה, ולא רק לפרסם למטה 'אתם כאלה מטומטמים'".
בעצם, הרצון שלך לפרסם ידיעות ללא הטייה פוליטית – גם הוא נובע מעמדה פוליטית.
"אני חושב שזה שונה. אני לא כזה ליברל, אני די מרכז, אבל היום יש פוליטיקאים שבאגרסיביות הורגים את האפשרות לדיאלוג, וממערערים על האפשרות שיש אמת ויש עובדות. ואני חושב שזה סופר-מסוכן".
זה בא דווקא מהימין?
"יש בימין יש מסורת אינטלקטואלית - רק שהיא שלא תמיד מגיעה לפוליטיקאים. אתה גם לא צריך להביט רחוק בשמאל כדי למצוא אנשים שהאמונות שלהם מנותקות מהמציאות. אנשים שמוכנים להמציא שדברים שלא קרו – בעצם קרו. השמאל יכול להיות מאוד מבולבל גם לגבי ישראל, אז אני לא בטוח ששאלת המהימנות היא שאלה של שמאל-ימין. למרות שכרגע זה כן נראה כך. טראמפ עושה את זה באמצעות אלט-רייט, שזו קבוצת אנשים מאוד הזויים ביני. אבל בעיה היא שאנשים מתאימים את העובדות לתחושות האישיות שלהם".
בוא נדבר על כלי התקשורת החדש שאתה מקים - וויקי-טריביון. איך זה יפעל? מי יעשה מה? איך עיתונאים מקצוענים וציבור רחב יכולים לשתף פעולה?
"עוד צריך להחליט. יש לי הרבה ניסיון בלבנות קהילות טובות, בתוכנה תכנון. כבר חיברנו מתנדבים של וויקיפדיה ועיתונאים, אנשי טכנולוגיה ועיצוב, ועבדנו על זה. אבל יהיה תהליך למידה. שאל אותי בעוד שישה חודשים. האתגר הוא לעשות את זה כמה שיותר פתוח - אבל לשמור על רמת עריכה ואיכות. זה לא יעזור אם אנשים משוגעים בסוף יפרסמו מה שבא להם".
איך וויקיפדיה יכולה לנצח את הפייק ניוז - כשהיא עצמה בעייתית ומלאה בטעויות?
"אני מקווה לתקן חלק מהבעיות בוויקיפדיה, דברים שלמדתי במהלך השנים. גם לנו יהיו את הבעיות שלנו, ונלמד להתמודד איתן".
איזו השפעה תהיה למנויים משלמים על החלטות עריכה?
"יש ברשת הרבה קהילות ותתי קהילות. אנחנו נגיד לאנשים - במה אתה מתעניין? בוא לתרום בזה. יש קהילה עצומה שמתעניינת בביטקוין ומתרגזת כשעיתונאים טועים".
עזוב את ביטקוין – בוא דבר על הגדה המערבית. או על השטחים המשוחררים, או השטחים הפלסטיניים, או השטחים הכבושים. איך בכלל בונים ידיעה נייטרלית בתחומים שבהם אין אפילו הסכמה על מושגי הבסיס?
"טוב. זה אחד הקשים. היתה שיחה עצומה בתוך וויקיפדיה על גדר ההפרדה בשטחים. חלק אמרו שצריך לקרוא לזה 'חומת בטחון', וחלק אמרו שזו 'חומת האפרטהייד'. אז הרבה אנשים אמרו, 'חומת אפרטהייד' זה אגרסיבי מדי, אבל גם 'חומת בטחון' זה מאוד ספציפי בכיוון אחר. זו היתה שיחה מאוד קשה ואינטנסיבית אבל פרודוקטיבית. הסכמנו על "המחסום", אבל פורסמה גם פסקה שבה הסברנו על המונחים ששני הדדים משתמשים בהם. וחשבתי שאם מישהו קורא את זה, הוא ממש לומד משהו, למרות שזה נושא שלא הסכמנו עליו. כשיש לך סכסוך כזה, קשה להיכנס לדיון בלי להעליב אחד את השני. לא מבטיח שנצליח לעשות בוויקיטריביון את אותו דבר ישר מהתחלה".
תפרסמו גם תחקירים ודעות?
"תחקירים כן, כי קהילה יכולה להיות מאוד מועילה לזה. לגבי מאמרי דעה – נוותר על זה, לפחות בהתחלה. כי זה פותח סט חדש של שאלות, ובזה יש לי המון ניסיון. אם זה נפתח לדעות, אז הופך לפלטפורמת בלוגים, ומזה אנחנו רוצים להימנע".
נכון לעכשיו, וויקיטריביון יושק בארה"ב ובבריטניה, ויכסה חדשות כלליות – פוליטיות וכלכליות, אבל גם בענייני טכנולוגיה ומדע. מבחינה עיתונאית, היתרון הגדול שלו הוא העצמאות מתלות במפרסמים או בפוליטיקאים. החיסרון – שקשה לדעת איך תעבוד מערכת משולבת של עיתונאים ומתנדבים, מה יהיו התוצרים העיתונאיים שלה ומה תהיה רמת האמינות שלהם, וכמובן – האם צרכני התקשורת יקנו את הסחורה. האם הם יקראו ולא פחות חשוב - האם יסכימו לתרום למיזם, שתלוי בתרומות.
ומה לגבי ישראל?
"יש לנו כמה עובדים ישראלים (ובהם אורית קופל, מנכ"ל קרן ג'ימי וויילס – ד.ג), ונרצה להשיק גרסה עברית הכי מוקדם שנוכל".