הבינבה הצהובה-שחורה הקטנה, שהביאה לי שקית מהסופר עם חטיפים ומשקאות, נראית כמו שילוב של דמות רובוטית חמודה מקומיקס לבין משהו קצת יותר מעורר דאגה מסרטי מדע בדיוני. היוצרים של הז'אנר תמיד דמיינו את שנות ה-2,000 כעתיד שבו בני אדם לא מזיזים את הרגליים שלהם, ורובוטים קטנים משרתים אותם לכל פעולה הכי קטנה.
עוד לא מאכילים אותנו כמו ב"זמנים מודרניים" של צ'אפלין, אבל האמת היא שאנחנו לא רחוקים מזה, ופוסעים לשם צעד אחרי צעד (או גלגול אחרי גלגול בהאברבורד). בחודש יולי האחרון נחשף בכלי תקשורת ברחבי העולם, רובוט המשלוחים של חברת Zhen Robotics, המכונה אותה "הסוס הצהוב הקטן". בצילומים לכתבה קראתי לה רוג'ר, אבל כאן, תרשו לי להמשיך להתייחס אליו כבינבה, כמחווה לחינוכית שהחליפה השבוע ידיים ועברה לתאגיד.
כך או כך, הבינבה תועדה בפרסומים בעולם, כשהיא נוסעת באיטיות ברחובות בייג'ינג, עוקפת מכשולים ונעה בטבעיות בין בני אדם - כאילו זה מצב נורמלי שרובוט קטן יסע ככה בעצמו באין מפריע ובלי להבהיל אף אחד. "בסין נשלחות 100 מיליון חבילות מדי יום", אמר ליו זיונג, מנכ"ל Zhen, בראיון ל-AFP, "בעתיד יהיו מיליארד חבילות".
מיליארד חבילות זה מחזה שקשה לתפוס - עושה רושם שבכל מקום שתפנו אליו מבט מישהו (או משהו) ישנע מוצר ממקום למקום - החל מנרתיק לטלפון שלכם ועד מקרר 4 דלתות. בינתיים, אני הייתי צריכה רק חבילה אחת בודדת מהמרכול, בשביל לנשנש משהו בתחילת יום עבודה בסין. קראתי לאיציק שי (איציק הסיני) מהרדיו הבינלאומי של סין, תושב המקום דובר עברית. יחד הזמנו מוצרי מזון, בשביל לראות את הבינבה בפעולה.
לבינבה יש חיישני לייזר וארבע מצלמות שעוזרות לה לראות לאן היא נוסעת ולהימנע מלדרוס אנשים בדרך. היא מסוגלת לנסוע עד כ-3-5 קילומטרים בכל נסיעה, אבל לא יודעת לטפס על מדרגות - מה שאמור להשתנות בדגמים הבאים. כלומר, כשיהיה לכם מאנץ' (בשהותכם בסין, כי בואו - אתם רואים דבר כזה קורה בארץ?) תצטרכו להטריח את עצמכם לרדת במדרגות ולהיות באזור המשלוחים שלה. אפשר למצוא בינבות כאלה בעיקר בשכונות קטנות וכבישים קטנים שאין בהם תנועה כבדה. למשל באזורי בתי ספר או אזורים המוגדים כאזורים של הרבה הולכי רגל וילדים, שבהם מהירות כלי הרכב היא נמוכה - כמו ברחובות שבהם אבנים משתלבות. למי שדואג - הבינבה מצויידת במצלמות, GPS ומשדרים - כך שמפעיליה תמיד יודעים איפה היא נמצאת ואם מישהו מנסה לפגוע בה או לגנוב אותה (לא שיהיה מה לעשות איתה) - היא תתחיל לצפצף בחוזקה.
ההזמנה באפליקציה של סאנינג, רשת מרכולים ענקית בסין שמחזיקה בצי של בינבות כאלה, דומה למה שאתם מכירים מאפליקצית הקניות שלכם - רואים תמונות של מוצרים, מקישים עליהם ומכניסים לעגלה עד שמסיימים ומשלמים. אלא שבסין יש דברים מגניבים להזמין, כמו צ'יפס בטעם לימון (בהחלט כן!) וטופו בטעם ברביקיו. בכל בינבה כזאת כזאת שני תאים נפרדים שאפשר להעמיס בעד כ-10 קילוגרם של קניות לכל תא. כלומר אפשר להוציא משלוח לשני אנשים שהזמינו בערך באותו זמן וקרובים אחד לשני.
את ההזמנה שלחנו ב-9:20. משם היא הגיעה לסניף סמוך של הרשת, ובו פועל אנושי קיבל את הפרטים וליקט את מוצרים לסל - בדיוק כפי שנעשה פה ברשתות שיווק גדולות שאתם מזמינים מהן דרך האינטרנט. ההבדל הוא, שבקנייה הקטנה שעשיתי עם איציק בסין לא קיבלתי טלפון שאומר "נגמר הטופו ברביקיו, אפשר להחליף לך במרכך כביסה לוונדר?".
הבינבה הועמסה, הדלת נסגרה והיא נשלחה אלינו. היא נסעה באיטיות זהירה על ששת גלגליה בכביש ואפילו חצתה שלוליות. בהגיעה לשער של השכונה (יש בסין שערים לשכונות) היא חיכתה בסבלנות לשומר שיפתח לה. היא יודעת לנוע במהירות של 3 קמ"ש בלבד - קצב הליכה איטי. תכלס יותר חשוב לא לעלות למישהו על הרגל, מאשר שאתם תכניסו משהו מלוח לפה. כמעט אף אחד לא הפריע לה בדרך, או אפילו התייחס אליה. למעשה, המצלמות שלנו משכו יותר תשומת לב מהבינבה עצמה. כעבור כשעה מההזמנה, היא נעצרה לידנו. איציק קיבל הודעה לטלפון, הקיש עליה, הדלתות נפתחו והשלל היה בידנו.
סגרנו את הדלת שלה ושלחנו אותו חזרה למרכול, לא לפני שהיא עשתה סיבוב דאווין וצולמה על ידי כמה מתושבי המקום. אני חייבת לכם תשובה - איך הצ'יפס לימון. האמת? ביחס לוופל לימון, פה דווקא הלך טוב השילוב של חטיף מלוח וחמצמץ. לגמרי מרענן.