"גברים שחושבים שהם יוכלו לבצע בך כל אקט מיני, למרות אי הסכמתך, למרות ה'לא' שלך ולמרות ניסיון מצדך להדוף. לא יקום ולא יהיה, לא יעבור. בטח בלי שתשמעו את מה שלי יש לומר, בטח בלי שזעקתי תשמע, בטח בלי שאקבל את ההכרה שלי. ואם יתעקשו על הוכחות גם הן ישנן וקיימות ועוד יובאו. לא השתגעתי, הצעד השפוי והנכון לי הוא שכל העולם ידע מה עשית לי. הצעד הנכון הוא שנשים ידעו שממך יש להיזהר, אם תרצה להגיש נגדי תביעת דיבה? נראה אותך".
אני מסכים עם כל מילה בפוסט הזה של ח', שעלה השבוע. מי בכלל יכול להתווכח עם כאב אישי ואותנטי כזה. מסכים עם הכל, חוץ משני משפטים: "הצעד השפוי והנכון לי הוא שכל העולם ידע מה עשית לי. אם תרצה להגיש נגדי תביעת דיבה? נראה אותך". זה הצעד "השפוי והנכון"? דווקא זה? אה, שכחתי לציין שני פרטים שהופיעו בפוסט המקורי, שאני לא יכול לפרסם כאן, למרות שהם גלויים לכל אחד ברשת: השם של ח', מחברת הפוסט, והשם של ג', הגבר שאותו היא מאשימה, שהוצג גם הוא. שמות מלאים, שאחריהם הגיעו גם פרטים גרפיים ואינטימיים מלאים.
מה גורם לאשה שחשה נפגעת לפרסם את הכל בפייסבוק דווקא, במקום להתלונן במשטרה, או לספר בתקשורת? מה היא יכולה להפסיד מכל אחד מהצעדים האלה אנחנו יודעים. אבל מה יכולה האישה הזו להרוויח ממשפט שדה מול אלפי עיניים של חברים ושל זרים?
דרך עוקפת לחיסול חשבונות
קודם כל המשטרה. ח' לא הגישה תלונה. זה מסובך, ארוך וקשה. וטוב שכך. כי להצביע על בנאדם ולהגיד הוא פגע בי, הוא חרא בן אדם, להמיט עליו קלון בפני כל מכריו ולהרוס לו את חיים – זה לא יכול להיות משהו שעושים בקלות. ח' בעצמה אמרה בשיחה עם NEXTER שהיא רואה במשטרה "מקום שלא מכבד נפגעות, לא מאפשר להן סביבה בטוחה להגשת תלונה".
אז נכון, להתלונן במשטרה וללכת למשפט יכול להיות סיוט מזעזע עבור המתלוננת. זה מחריד - אבל זה לא מכשיר את הדרך העוקפת והקלילה להכפשה ולחיסול חשבונות של הצד השני. הרעיון שכל אחד יכול לחקור, לשפוט ולהעניש את האחרים רחוק מלהיות אטרקטיבי, ובטח לא שפוי או נכון.
אז להגיש תלונה היא לא רצתה. אפשר להבין את זה. לדבריה, היתה בטראומה ובהדחקה. אבל הפוסט הזה מוכיח שתקופת ההדחקה כבר מאחוריה. למה ההדחקה חלה רק על תלונה במשטרה, ולא על פייסבוק? אז ההדחקה זה לא העניין. אולי בושה? ממש לא. הפרטים שח' נידבה קבל עם ופייסבוק מוכיחים שבושה זה לא הצד החזק שלה, וטוב שכך. אנשים לא צריכים להתבייש, בטח שלא קורבנות תקיפה מינית. אז אם גם בושה אין. למה פייסבוק ולא משטרה?
"חיזור גורלי"
"זה הסיפור: הייתי, לפני מספר חודשים, בסוג של זוגיות מינית עם ח' שנמשכה מס׳ שבועות. פעם אחת, כאשר ירדה לי ביוזמתה ובהסכמתה המלאה כמובן, גמרתי לה ״בעוונותיי״ בפה. זה דבר שלא קרה לי בחיים, ישר אחרי שזה קרה התנצלתי. קיימנו יחסי מין גם לאחר מכן לאורך תקופה ואחרי כמה זמן נפרדנו. היא התעקשה להמשיך לשמור איתי על קשר חברי למרות שאני, מצידי, הייתי להוט פחות ממנה, אבל לא רציתי לפגוע בה. בימים האחרונים החליטה שאנסתי אותה ומאז אני ב'חיזור גורלי' אשר במסגרתו היא רודפת אותי 24 שעות ביממה (...) עכשיו היא גם קוראת לי אנס בפייסבוק. שימרו נפשותיכם ממנה".
בהליך משפטי מסודר, יש למתלוננת ולמואשם זכות ראשונית לאנונימיות. היא ויתרה על החיסיון שמקנה לה החוק. הוא לא קיבל אפילו צ'אנס לבקש מבית המשפט צו איסור פרסום על שמו.
מה היא רצתה? "אין לי שום עניין ושום רצון להרוס את חייו להנאתי האישית, אלא רק להשיב את כבודי שנחמס וחולל, לקבל את ההכרה שמגיעה לי ולזכות במעט הצדק שיכול להתאפשר לי", כתבה בפוסט ההמשך. האם כבודה הושב לה? לפי מספר הפוסטים הלוחמניים שעלו במהלך השבוע, כנראה שהיא עדיין נלחמת עליו. "מעט צדק"? שום צדק לא יכול לנבוע מהמון שאין לו שום יכולת לשפוט. "לא זה לא, אבל למי להאמין? קצת גדול עלי לשחק את התפקיד של אלוהים", כתב אחד המגיבים. "אני מאמין בכאב שלה, אבל לא מאמין בבית משפט שדה".
"באשר לחלאה הראשית, את הורסת לו את החיים הם אומרים - אני בספק, אבל אני בהחלט מקווה", כתבה אחת המגיבות. "הלוואי שייהרסו לו החיים, הלוואי שלא יוכל לצאת מהבית ולהראות פניו בציבור יותר, הלוואי שיוותר בודד וערירי אחרי שכל מי שאהב אותו והאמין בו אי פעם התכחש לו, הלוואי שיתאבד הבן זנאי חלאת המין האנושי". כן, הכרה והזדהות היא קיבלה ממאות לייקים, שיירים ותגובות של חברים ועוברי אורח, אבל לא מהנאשם הראשי.
אז עם מה נשארנו? עם מה שהיא לא רצתה להשיג. להרוס את חייו. להנאתה האישית? לנקמתה האישית? אני, בניגוד למאות מגיבים, לא מתכוון לשפוט. אבל מישהו צריך לעשות את זה, וזה לא עדר הלייקים.