קראו להן קארן כהן, עמית כהן, אליאנה עמר, אלבינה גורן ועוד. הן הצטלמו בים, עשו דאק פייס, הרכיבו משקפי שמש או קישטו את השיער בפרח. כולן היו צעירות ויפות בתמונות הפרופיל שלהן, שהופיעו בראש עשרות חשבונות פייסבוק. הן הציעו חברות לעשרות חיילים, שוחחו איתם וביקשו מהם להוריד אפליקציית שיחות וידאו בשם YC. החיילים לחצו על הקישור להורדת האפליקציה, אבל היא לא עבדה.
כלומר, היא עבדה מצוין. החודש הודיע צה"ל שגילה כי מאחורי תמונות הנשים עמדו למעשה לוחמי סייבר של חמאס. האפליקציה המסתורית התגלתה כסוס טרויאני: היא האזינה לשיחות (גם אלה שהתנהלו ליד המכשיר), הפעילה את המצלמה, העתיקה את אנשי הקשר, ויכלה לשמש לאיסוף מיילים, תמונות, סרטונים ומידע מודיעיני. בחקירה שערכו צה"ל והשב"כ התברר שבין מטרות החמאסניקים היו גם קצינים ולוחמים בגזרות רגישות, ונראה שמדובר בתופעה נרחבת.
החיילים לא היו הקורבנות היחידים של השיטה הזאת. התמונות שבהן השתמשו אנשי חמאס היו של נשים אמיתיות (ובמיעוט מהמקרים גם של גברים), חלקן ישראליות או כאלה שתכננו לעלות לארץ. עד שצה"ל עלה על התרמית הן לא ידעו שזהותן נגנבה. כעת פניהן מופיעות בכרזות שמזהירות מפני התאומות החמאסניקיות שלהן, וכנראה יעבור זמן מה עד שחברים חדשים יסכימו להוסיף אותן בפייסבוק.
תרגיל העוקץ של חמאס היה מתוחכם יחסית, אבל הפרופילים המזויפים מעיקים כבר שנים על גולשי הרשתות החברתיות. עשרות מיליונים מהם מסתובבים בפייסבוק, אינסטגרם וטוויטר, רובם מציקים עם פרסומות וספאם וחלקם עושים פישינג (השגת פרטים אישיים כמו מספר כרטיס האשראי). לרוב קל לזהות שמדובר בזיוף: מיעוט חברים, ניסוחים מוזרים ותמונה חשודה. חלקנו אפילו נגלה יום אחד שפרופיל מזויף עושה שימוש בתמונה שלנו. זה מכעיס, אבל דיווח לפייסבוק בדרך כלל פותר את הבעיה.
אבל מה קורה כשהתמונות שלנו מתגלגלות רחוק יותר, ומגיעות למשל לאתר פורנו או היכרויות? למי אפשר לפנות, ואיך בכלל עולים על זה? ואילו עוד גלגולים יכולה לעבור התמונה התמימה ששיתפנו עם החברים? שיחות עם אנשים שזה קרה להם, ועם עורכי דין שמתמחים בפרטיות באינטרנט, מציגות עולם שלם, מוזר ולא סימפטי, של תמונות שיצאו לגמרי משליטת המצולמים.
סיוט בשם חוברת נגד גיוס חרדים
זהר ברטל (23) היא לא בחורה רזה, ואין לה בעיה עם זה. לפני שנתיים וחצי היא העלתה לפייסבוק תמונה שלה בביקיני, ובעקבות התגובות שקיבלה כתבה פוסט שהפך לוויראלי. "רציתי להראות שגם אנשים שלא תואמים את אידיאל היופי עושים דברים כמו ללבוש בגד ים, ושלא צריך להגיד להם שהם אמיצים בגלל זה", היא מספרת. התמונה והפוסט הובילו להרבה מאוד תגובות, רבות מהן מפרגנות ותומכות – אבל גם ללא מעט קללות, עלבונות ובדיחות על חשבונה.
השוק האמיתי הגיע חצי שנה לאחר מכן. חבריה של ברטל נתקלו בתמונת הביקיני שלה בדף פייסבוק של תלמידת תיכון שהיא לא הכירה. "אין דבר העומד בפני הרצון", כתבה התלמידה, כאילו עשתה דיאטה רצחנית. לפוסט היא צירפה שתי תמונות, לפני ואחרי: האחת של ברטל, שעליה נכתב "253 קילו" (במציאות היא שקלה כ-160), והשנייה של הנערה עצמה, שעליה נכתב "41 קילו". חודשיים לאחר מכן אותה תמונה של ברטל שימשה גולשת אחרת, הפעם חיילת, לאתה מטרה: "עם קצת רצון וקצת יכולת עשיתי את זה", כתבה החיילת וקיבלה יותר מ-300 לייקים.
"הן מצאו את התמונה איפשהו באינטרנט, וחשבו שזה מצחיק לעשות איתה 'לפני ואחרי'", אומרת ברטל, "שתיהן לא היו שמנות קודם לכן. שיתפתי צילומי מסך של הפוסטים האלה, והחברים שלהן הגיבו לי בצורה נבזית. שתי הבנות התנצלו, אבל לא על זה שההומור שלהן ירוד ודי בריוני – אלא כי הן לא ידעו שהאישה בתמונה ישראלית ותראה את זה".
ואם הצעירות שלקחו את תמונתה של ברטל היו אטומות וחסרות רגישות, אך לא התכוונו לפגוע בה אישית, המקרה של יצחק (שם בדוי), קצין מילואים חרדי, חמור אפילו יותר. "קבוצה של חרדים קיצונים לקחו מפייסבוק תמונות שלי ושל 60-50 חיילים חרדים אחרים, ופתחו במסע שיימינג נגדנו", הוא אומר, "הם הוציאו חוברת בשם 'הציידים'. מתחת לכל תמונה היו פרטים אישיים כמו טלפון, כתובת ותעודת זהות, לצד האשמות נגדנו. עלי כתבו: 'אחראי לנפילת אלפים לצבא, מומחה לאיתור ופיתוי חלשים'". החוברת הופצה באינטרנט כקובץ PDF ונמכרה בשכונות חרדיות תמורת סכום סמלי.
איך גילית את זה?
"זה קרה דווקא כשהשתחררתי משירות פעיל. התחלתי מיד לקבל מבול של טלפונים מחברים שראו את התמונה שלי רצה בווטסאפ. מאז החוברת עברה עדכונים ושינויים, אבל אני תמיד שם".
בעקבות החשיפה הזאת, מספר יצחק, הוא ושאר המופיעים בחוברת החלו לקבל איומים. "היו כאלה ששפכו להם זפת על הדלתות, שחטפו מכות, שגירשו אותם מבית הכנסת, שסילקו את ילדיהם מבתי הספר. אשתו של חבר פוטרה מעבודתה בחודש השמיני להיריון, והוא לא יכול להתלונן כי הוא ינודה מהקהילה. קיבלתי עד היום מאות טלפונים בלילה, איימו על חיי ועל המשפחה שלי. הם הגיעו גם מתחת לחלון, צעקו 'נאצי, פושע, מיסיונר'. המשטרה לא עושה כלום ואני אפילו לא מנסה לפנות אליה יותר".
מה עשיתם לכלבה התמימה שלי
לפני כמה שנים בנם של זוג מהמרכז, אז בן ארבע, חלה בלוקמיה. אביו פתח בלוג תמיכה להורים שילדיהם מתמודדים עם המחלה, והעלה לשם את תמונת הילד. לאחר זמן מה הבלוג הפך למקום איסוף תרומות בשל הטיפולים היקרים. האב, שהתפטר מעבודתו כדי להתמסר לטיפול בבנו, החל לחפש ברשת גופים היכולים לסייע במימון. כך הוא נתקל בעמותה הפונה ליהודי ארה"ב וישראל, ומתיימרת לאסוף תרומות לילדים חולי סרטן. התמונה של בנו הופיעה באתר, כאחד הילדים שהעמותה מסייעת להם.
"כשהאבא ראה את זה הוא חש פגוע מאד", אומרת יעל הראל, עורכת דין המתמחה בדיני אינטרנט, לשון הרע וזכויות יוצרים ברשת, "הוא הגיע אליי ולקחנו חוקר פרטי כדי לאתר את האנשים שמאחורי האתר הזה. גילינו שאין שום עמותה, ושמדובר בנוכלות". האתר נסגר בצו בית משפט, אבל מפעילו נמלט מישראל כשהבין שהתרמית נחשפה, וההורים הזועמים נאלצו לוותר על התביעה נגדו.
גם יאיר קיבייקו (35) הופתע מאוד לגלות את השימוש שנעשה בתמונה שלו, אבל בנסיבות שונות לחלוטין. הוא מכר מרצונו את תמונותיו לגטי אימג'ס, אחד ממאגרי התצלומים הגדולים בעולם, והן מספקות לחשבון הבנק שלו בונוס נחמד מדי חודש. באחת התמונות הוא נראה שוכב על הדשא, ולצדו שוכבת הכלבה של ההורים שלו ומלקקת לו את הראש.
"התמונה הזאת מאוד פופולרית ונמכרה לגופים כמו בנק באוסטרליה, בלוגים, דברים נחמדים", הוא מספר, "ואז, לפני מספר חודשים, הרצתי עליה חיפוש כדי לראות היכן היא עוד מופיעה. גיליתי אותה כתמונה ראשית בכתבה באתר קנדי, שעסקה בשאלת החוקיות של ביסטיאליטי – יחסי מין בין אדם לחיה. ברור שאני לא תומך ביחסים כאלה, וכשראיתי את זה הייתי בהלם והרגשתי בושה גדולה. כתבתי על זה פוסט, אבל מחקתי אותו כי הייתי נבוך. מבחינה משפטית אין לי מה לעשות עם זה".
לא בת 24, לא אוהבת לבלות
חוץ מפייסבוק ומתחרותיה, תופעת התמונות הגנובות נפוצה במיוחד גם באתרי היכרויות. "יום אחד חבר סיפר לי שהוא נתקל בתמונה שלי באתר כזה. זה היה פרופיל מזויף, והבחורה כתבה שקוראים לה לירון ושהיא בת 24. אני לא לירון ולא בת 24. היא גם כתבה על עצמה דברים שהם לגמרי לא אני, כמו 'אוהבת לבלות'", אומרת טלי (שם בדוי), שרואה בעצמה אדם פרטי מאוד. "ובכלל, אתרי היכרויות הם ממש לא הקטע שלי".
טלי פנתה לאחד מחבריה האחרים, שניסה להתחקות אחר הפרופיל המזויף ללא הצלחה. "גם כתבתי מייל לאתר עצמו, אבל הם לא ענו לי. בהתחלה הייתי מאוד אובססיבית, זה הכעיס אותי וביאס נורא. אבל בסוף התייאשתי ועזבתי את זה". מקרים כאלה, אומרים מומחים לפרטיות ברשת, די נפוצים.
"היה לי לקוח שנרשם לפלטפורמת היכרויות ישראלית למטרות סקס, והבחין שהרבה מהפרופילים שם מזויפים", אומר דודי פרחיה, עורך דין המתמחה בדיני מחשבים. "הוא כתב הודעות לגברים אחרים והזהיר אותם, ובעלי האתר תבע אותו. במסגרת ההגנה ניסינו להוכיח שהפרופילים מזויפים, והגענו לאחת הנשים שהתמונה שלה הופיעה שם. לא היה לה מושג על זה והיא אפילו לא מישראל". בסופו של דבר התיק הסתיים בפשרה.
גם אורנה היילינגר, מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח באיגוד האינטרנט הישראלי, מעידה על פניות רבות של נשים שגילו את תמונתן באתרי היכרויות או ברשתות חברתיות. "מאוד נדיר שאישה תיקח תמונה של גבר ותפתח לו פרופיל מזויף", היא אומרת, "לעומת זאת נתקלתי בהרבה מקרים של גברים שפתחו פרופילים מזויפים לנשים כדי לפגוע בהן מינית ומגדרית. פנתה אלי בחורה שנפרדה מהחבר שלה, והוא מיד פתח פרופיל אינסטגרם על שמה. הוא העלה כמה תמונות שלקח מהפייסבוק שלה, וכתב 'זונה, אוהבת לענג' עם מספר טלפון. בדרך כלל כשפונים לפלטפורמה שאליה התמונות עלו ומבקשים להסיר אותן זה עוזר".
התמונה שלך ברשת? מישהו משתמש בה
דרך נוחה יחסית לבדוק אם מישהו גונב את התמונות שלכם היא אתר האינטרנט Tineye. הרעיון פשוט: אתם מעלים תמונה, והוא בודק היכן היא מופיעה ברחבי הרשת. באתר מודים שתוצאות החיפוש אינן מלאות, ושחלק מהמאגרים המקוונים חסומים בפניו.
אם מגלים שימוש כזה, אפשר לא רק לדרוש את הסרת התמונה – אלא גם לנקוט צעדים משפטיים. "בהיעדר רשות, זהו מעשה של פגיעה בפרטיות", אומר עו"ד חיים רביה, ראש קבוצת האינטרנט במשרד פרל-כהן-צדק-לצר-פרץ. "אפשר לקבל על כך פיצוי של עד 50 אלף שקל בלי צורך להוכיח שנגרם נזק, ואם זה נעשה בזדון – עד 100 אלף שקל. פגיעה בפרטיות היא גם עבירה פלילית אם היא נעשית במזיד. בסיטואציה שבה השתמשו בתמונה של בן אדם כדי להתחזות או לקבל תמורה, זאת עבירה של קבלת דבר במרמה".
ואם מי שהשתמש בתמונה גר בחו"ל?
"במצב כזה צריך לפנות לאתר שבו הופיעה התמונה ולבקש שהיא תוסר. הבעיה היא שלפי דינים אמריקאים, פלטפורמה כזאת יכולה לענות שהיא לא מוכנה להסיר את התמונה לפלטפורמה. זה חוק שמשקף את הגישה שרואה בחופש הביטוי ערך עליון, שגובר על כל דבר אחר".
סכנה אחרת, סמויה יותר, היא של כריית מידע. מהתמונות שאנחנו מעלים לרשת אפשר ללמוד עלינו הרבה מאוד, והמידע הזה יכול להיות שווה לא מעט כסף. "מישהו יעשה שימוש בכל תמונה שנעלה לרשת", אומר אוריה ירקוני, עורך דין וחוקר בתחום הטכנולוגיה והמשפט, "יש גופים שכל מה שהם עושים הוא לסרוק את האינטרנט, לחפש תמונות ולקצור מהן מידע. נגיד שהצטלמת עם חברה במסעדה. בעזרת התמונה הזאת אפשר לבנות הזאת פרופיל עלייך, להתאים לך פרסומות, לדעת כמה את מרוויחה ולבדוק אם לקבל אותך לעבודה. אנחנו הולכים לעולם של אתרים שיספקו פרופילים די מדויקים על בני אדם".
אז מה עושים?
"אני אומר תמיד לאנשים: אל תעלו לאינטרנט מידע בכלל, כי ברגע שמשהו עולה לאינטרנט הוא לא נמחק לעולם. פייסבוק, למשל, לא מחקה מילימטר של מידע מהיום שהוקמה. את חושבת שמחקת את התמונה שלך מהעמוד, אבל היא עדיין נמצאת בשרתים של פייסבוק. אני יכול לספור על כף יד אחת כמה תמונות העליתי לרשת".
איך קיבלתי ארוחות חינם לכל החיים
למרות דבריו של ירקוני, רובנו לא נעמוד בפיתוי לחלוק תמונות מהחיים שלנו עם העולם. המציאות שהמצולמים ועורכי הדין מתארים, שבה התמונות האלה הופכות יום אחד לכלי משחק בידי אנשים זרים, מקוממת ומתסכלת. אלא שלפעמים, בדרך בלתי צפויה באותה מידה, המצב ההזוי הזה מוליד דווקא דברים טובים.
תשאלו למשל את הגר. "לפני שש שנים פנתה אלי מישהי שלא הכרתי. היא כתבה שראתה תמונה שלי בפורום של אנשים שנמשכים לנשים שריריות", היא נזכרת, "בהתחלה חשדתי בה, אבל אז היא סיפרה שהפורום הזה עשה לה את אותו הדבר: לקחו את התמונה שלה והשתמשו בה בלי אישור. קצת לפני שדיברנו מחקתי חשבון פייסבוק עם תמונות אמנותיות שלי בבגדי לטקס, כשהשרירים מובלטים מאוד – קוביות בבטן והכל. מישהו הספיק להעתיק את התמונות ולהעלות בפורום, והתגובות היו סוטות ומעליבות. זה מאוד הטריד אותי, אבל בזכות האנשים האלה הכרתי את הבחורה שפנתה אלי. היה בינינו רומן סוער ואנחנו מיודדות עד היום".
ולא תמיד הסיפורים האלה קורים באינטרנט. לפני שמונה שנים מילי ובן זוגה בילו ביום הולדתה במסעדת ג'ירף בחיפה. כשהם נכנסו למסעדה, כלת יום ההולדת ראתה את פניה על גבי עשרות פלייסמטים שהונחו על השולחנות. היא נראתה שם אוכלת נודלס. "בהתחלה חשבתי שזאת מסיבת הפתעה", היא אומרת, "אבל מהר מאוד הבנתי שאין אנשים במסעדה, אז זה חייב להיות משהו אחר. ואז נזכרתי שצלם צילם אותי כשאכלתי בסניף ג'ירף ברמת החייל, ובסוף הארוחה ביקשו ממני מספר טלפון למקרה שייעשה שימוש בתמונה שלי".
מילי חייגה לסניף ברמת החייל. "סיפרתי למנהלת שלא נעים להיכנס למסעדה ולגלות שהפרצוף שלי מרוח בכל מקום, ועוד תמונה לא הכי מוצלחת שלי", היא אומרת, "היא אמרה לי 'אוי, זו את!', ואמרה שחיפשו אותי ושהיא היתה בטוחה שמותר להשתמש בתמונה. בתור פיצוי קיבלתי ארוחות חינם בג'ירף לכל החיים. יש לי פתק מיוחד ובו כתוב שאני לא משלמת, וכבר מכירים את הסיפור שלי בכל הסניפים, אפילו באילת".
זה כולל גם טייק אווי?
"תמיד שואלים אותי את זה. לא".
השארת פלייסמט אצלך?
"בטח. מסגרתי אותו והוא תלוי אצלי במטבח".