"בסוף אנחנו מספרות סיפור", אומרת רביד, צלמת סושיאל אירועים – מקצוע ששמו מסכם את מהותו, צילום ייעודי לרשתות חברתיות. רביד עובדת ב-M.Media22, חברה שמעסיקה כבר מספר עובדות, ואלו נקראות באחרונה ליותר יותר אירועים מסוג ספציפי: חתונות. "אנחנו מעבירות לכלה אחרי החתונה תכנים שהיא רוצה להעלות לרשתות החברתיות", מתארת רביד את מטרת התרגיל.
אבל כל אחד יכול להעלות תוכן לרשתות החברתיות.
"נכון, אבל לא הכל זה תוכן מעניין, תוכן שאנשים ירצו לצפות בו, להגיב, לשתף".
ההסבר הפשוט של רביד הוא כנראה מה שעומד מאחורי הנוכחות הגוברת של יוצרי תוכן – בעצם יוצרות תוכן, ברוב המוחלט של המקרים – בחתונות בישראל. זה דבר חדש יחסית, עניין של שנתיים מקסימום, אבל בשנתיים האלו הוא הפך לפריט חובה בצ'ק-ליסט החתונתי: צלם, די.ג'יי, מאפרת, יוצרת תוכן. בארץ כבר יש עשרות שעוסקים בתחום, וחיפוש בגוגל של המילים "סושיאל חתונה" יוביל אתכם לאתרים ולחשבונות אינסטגרם, טיקטוק ופייסבוק של מי שמציעים שירותים מהסוג הזה. באתר "מתחתנים", הוולט של החתן-כלה, יש כרגע 11 קישורים רלוונטיים, ובכל דיון בנושא ברשתות החברתיות קופצים רבים מהתחום (או מי שאומרים שהם מהתחום). בדיונים כאלה משתתפים גם צלמים שטוענים שאין צורך בכלל בעניין הזה, שמדובר בצלמות לא מקצועיות ושהצלם יכול לספק כל מה שהזוג צריך. יוצרות התוכן לא מסכימות, כמובן.
מיכאל מרבאום לוין, M.Media22: "הרעיון הבשיל כשקיבלתי בעצמי הצעת נישואים. ידעתי שאם מכוונים אליי מצלמה, אני ישר עם חיוך מוזר. לאייפון אני רגילה מהיומיום, ורציתי שהחתונה תעבור קליל"
"יוצרת תוכן היא בנוסף לצלם", אומרת ליאורה בלנקי, שנחשבת לחלוצה בתחום. "התוכן שלנו מיידי, מותאם לרשתות החברתיות ומצולם מעיניים של אורחת, שזה משהו יותר טבעי. אני מצלמת גם את מה שקורה מאחורי הקלעים, רגעים שאף אחד אחר לא תופס, ואם לא אצלם אז אף אחד גם לא יזכור. אם צלם מקצועי עושה תמונות מסוננות, מושלמות, אז פחות מעשירית מהתוכן שאני מצלמת הוא מבויים".
בלנקי אומרת שהתחום שלה בא עם סט דרישות ספציפי: "צריך לדעת איך לצלם ככה שדברים ייראו טוב גם בשלב העריכה. זה משהו שלומדים, אבל צריך לזה חוש כדי שלא ייצא מצועצע מדי או פרסומי מדי. מעבר לזה, לא כל אחד מתאים להיות עם הכלה ביום לחוץ כזה. צריך להיות אדם רגוע וחיובי, וצריך אינטואיציה חזקה כדי לדעת מתי לצלם ומתי להשאיר לבד. יש דברים שצריכים להיות רק של החתן והכלה".
יוצרת התוכן מלווה את כל החתונה, או את חלקה, לפי החבילה הנבחרת: שעתיים (שבדרך כלל מוקדשות לשלב ההכנות בלבד), ארבע שעות או שמונה, חבילה שכבר כוללת גם את האירוע במלואו. מי שרוצה משהו אחר יכולה להזמין חבילה מותאמת אישית, ובהקשר הזה כדאי להסביר שלא כל יוצרות התוכן מציעות שירות זהה: יש כאלו שממש כותבות פוסטים ומעלות סרטונים, אחרות רק מצלמות. טווח המחירים: 1,500–5,000 שקל. אבל איך זה עובד בתכלס? איך נראית חופה שאשת סושיאל מסתערת עליה עם אייפון שלוף, ואיך עוברים האירועים מהזווית שלה? לבשתי משהו שאשתי אמרה שהוא יפה והלכתי לבדוק.
ישר לטלפון, לא למחשב אחרי שלושה חודשים
מיכאל מרבאום לוין, הבעלים של M.Media22, מראה לי סרטון הכנות לחתונה. רואים בו את הכלה עושה תרגילי מתיחה לשרירי הלחיים, והכיתוב אומר: "נגמרתי כבר מכל החיוכים האלה". הסרטון עלה לטיקטוק וצבר אלפי צפיות, לא רק מהחברים של הכלה. "בסוף אנשים אוהבים לייקים", אומרת מיכאל, "ואנחנו יודעות איך ומה לצלם כדי לייצר את התגובה הנכונה".
רביד מראה לי תמונות שצילמה לא מזמן בהכנות לחופה. "הכלה אמרה לי שהיא ממש לחוצה", היא מספרת. "חברות ניסו להרגיע אותה וזה לא עזר, אז שאלתי אם בא לה שנעשה כמה תמונות קלילות. היא אמרה כן, ואני אמרתי לה שהשירותים בחדר הזה ממש מגניבים".
השירותים.
"כן, היו שם חרסינות כחולות קטנות, זה רקע מעולה. אז קפצנו לשירותים עם שתי חברות שלה, ואמרתי להן שפשוט יעשו שטויות. זה ממש פורר את המתח". אני מביט בתמונות: הרקע של השירותים אשכרה נראה טוב, משתלב מצוין עם השמלות של הכלה ושל המלוות.
ליאורה בלנקי, שנחשבת לחלוצה בתחום: "התוכן שלנו מצולם מעיניים של אורחת. אני מצלמת גם את מה שקורה מאחורי הקלעים, רגעים שאף אחד אחר לא תופס, ואם לא אצלם אז אף אחד גם לא יזכור"
"בהתחלה היה מאוד קשה להסביר לכלות מה אנחנו עושות", אומרת מיכאל. "את החתונות הראשונות שלי עשיתי בסכומים נורא קטנים או אפילו בחינם, רק כדי שיהיה לי תיק עבודות".
איך הגעת לזה בכלל?
"תמיד אהבתי לצלם, אבל לא חשבתי שזה יהיה המקצוע שלי. בצבא הייתי תצפיתנית, עשיתי תואר במדעי החברה, ואז אחותי התחילה לעבוד עם חברה שמפיקה חתונות בחו"ל. הסושיאל שלהם היה נורא מיושן, הם רצו לרענן אותו, אז היא הציעה אותי כי אני טובה בזה. הם שיתפו איתי תיקיות של צלמים, וראיתי שהם מייצרים שני סרטונים: אחד של שעה לחתן וכלה, ואחד של חמש עד שבע דקות לרשתות חברתיות. זה ישר הדליק אצלי נורה אדומה, כי מי צופה בשבע דקות? אנשים ישר מדפדפים הלאה. הרי גם על סרטון של 30 שניות בקושי נשארים. אז ערכתי מחדש את הסרטונים של הצלמים ל-20-40 שניות. אבל זה עדיין לא היה מושלם, כי הם צולמו לרוחב והסרטונים ברשתות הם לאורך. זה כאילו שצילום החתונות נתקע בעבר".
אז הצעת להם לעשות סושיאל חתונות?
"הרעיון הבשיל רק כשקיבלתי בעצמי הצעת נישואים. אמרתי לארוס שלי שבחתונה מישהי חייבת לבוא עם אייפון ולעשות סרטונים קצרים, והוא לא הבין למה לשלם גם לצלם וגם לה. אפילו לי זה נשמע בהתחלה קצת מוזר, אבל ידעתי גם שאם מכוונים אליי מצלמה, אני ישר קופצת ועם חיוך מוזר. לאייפון אני רגילה מהיומיום, זה הרבה יותר קליל, ורציתי שהחתונה תעבור ככה ולא דרך צילום מקצועי שנראה לי לא אותנטי. לא בא לי על סרט חתונה כזה שאני מסתכלת על השמלה במין מבט מתרגש ומלטפת אותה. בא לי להיות אני, מביך אותי להעלות דבר כזה".
הכלה, ירין, מצטלמת ולא מחייכת. "ברור, זה יום ארוך ומתיש", אומרת מיכאל, "ואז מגיעה החתונה וחולפת בצ'יק. בגלל זה כיף לקבל את התמונות שלנו בבוקר. רק אז הכלה מבינה איזו חתונה הייתה לה"
אני מתקיל את מיכאל עם שאלה מתבקשת: החברים ממילא מצלמים הכל. למה זה לא מספיק? "בתור כלה אני לא רוצה להפיל על חברה לצלם אותי", היא עונה, "ואני רוצה מישהי שיש לה עין".
מיכאל מספרת שלא ידעה בכלל אם יש מי שמציע שירותי סושיאל לחתונות. כשבדקה ראתה שבחו"ל יש, אבל בארץ היו אולי שניים. "אני חושבת שאני הייתי הכלה השנייה בארץ שעשתה דבר כזה, ובדיעבד כל כך שמחתי. יוצרת התוכן הצילה אותי מהצילומים המקצועיים, היא תפסה ברגעים טבעיים".
אז בזכותה הרגשת בנוח להעלות תמונות שלך לרשתות?
"לגמרי. הרילים, התמונות באינסטגרם, העליתי רק צילומים שלה. וגם קיבלתי את זה שעה אחרי החתונה ישר לטלפון, לא למחשב אחרי שלושה חודשים. כשסיימתי את החתונה אמרתי, אני הולכת על זה פול פאוור. ככה יצא שאני מדור המייסדים".
אנחנו מרגישות את הכלה
הפגישה הראשונה שלי עם מיכאל והכלה, ירין, היא בעיצומן של ההכנות. כשאני מגיע לחדר המלון בצהריים יש שם כבר צוות עצום (כלות יודעות על מה אני מדבר. חתנים בדרך כלל יושבים עד אחר הצהריים עם חברים ומשחקים פלייסטיישן). אבשלום זוהר, צלם החתונה, בדיוק לוקח את ירין ללובי של המלון. שם היא אמורה להצטלם בשמלה השנייה, זו שתתאים לסלואו של אחרי החופה. ירין לא מחייכת, ואני אומר למיכאל שלא נראה שכיף לה. "ברור, זה יום ארוך ומתיש", היא עונה, "ואז מגיעה החתונה וחולפת בצ'יק. בגלל זה כיף לקבל את התמונות שלנו בבוקר. רק אז הכלה מבינה איזו חתונה הייתה לה".
View this post on Instagram
אבשלום מבקש מהכלה לעשות כמה צעדים, לעבור אותם ואז להסתובב רק עם הפנים. דניאל, הצלמת של מיכאל, מתעדת את ירין מקבלת את ההסברים. כשאבשלום מבקש ממנה לעשות עוד טייק, היא כבר נאנחת. מיכאל קולטת את זה והולכת להביא לה כוס מים, מניחה לה יד על הכתף. "גם זה חלק מהתפקיד שלנו",היא אומרת. "אנחנו מרגישות את הכלה, אנחנו המלוות שלה, החברות שלה. אנחנו יודעות מה היא עוברת ומה היא צריכה".
אני שואל את אבשלום, צלם החתונה, אם יוצרות תוכן מפריעות לו. הוא עונה שבהתחלה זה היה מוזר, אבל מהר מאוד הוא הבין את הצורך. "רק חשוב שיהיו מקצועיות, כי היו כאלו שממש הרסו חתונה"
ירין מספרת לי שבהתחלה היא לא ממש הבינה למה צריך אשת סושיאל, אבל אז ראתה תמונות מאירוע של חברה והבינה שגם היא רוצה: "זה ממש משדרג. ברור לי שהחברות שלי לא מצלמות כל כך טוב, וגם מאחורי הקלעים צריך לצלם בצורה איכותית". אחת המלוות טוענת שזה בהחלט מתאים לירין, אבל שהיא בעצמה לא חושבת שהיא תזמין כשתתחתן. ירין אומרת לה שנחכה ונראה.
אני שואל את אבשלום אם הנוכחות של יוצרות תוכן מפריעה לו. הוא עונה שממש לא; בהתחלה זה היה לו מוזר, אבל מהר מאוד הוא התרגל והבין את הצורך. "רק חשוב שיהיו מקצועיות", הוא מדגיש, "כי היו כבר כאלו שממש הרסו חתונה – הזיזו את הכלה, נדחפו".
בשיחת טלפון אומרת ליאורה בלנקי שהיא יודעת בדיוק על מה אבשלום מדבר. "כמעט שנה הייתי לבד בתחום, וזה היה לא רק למכור את עצמי אלא בכלל את השירות", היא מספרת. "אחר כך נכנסו לתחום נשים כמו מיכאל, שיודעות לעשות את זה יפה ומקצועי, אבל היום כל בחורה שעבדה בשירות לקוחות או במכירת רכב נכנסת לזה. אני מאמינה שזה צריך לבוא עם איזשהו רקע, משהו קשור. לעשות את זה סתם ככה זה לא נכון. זו מוזיל את התחום, מביא חומרים בינוניים".
מיכאל, לך היו תאקלים עם צלמים?
"בהתחלה היו הרבה. לצלמים נוצרה סטיגמה על צלמות סושיאל, והרבה פעמים בצדק, כי בנות 19 לוקחות טלפון ואומרות 'אני אצלם' בלי לדעת איך להתנהל בלו"ז של חתונה. זה מאוד לחוץ, אי אפשר להרעיש, צריך לדעת איך לעבוד עם כולם, והבנות היו פשוט שואבות את כל תשומת הלב של הכלה – 'בואי תעשי לי סיבוב', 'בואי לתת נשיקה'. גם לי לקח זמן להבין איך לעבוד. היום אני עושה תדריך לכל מי שיוצאת, מבקשת לכבד את הצלמים ולא להפריע לעבודה שלהם. לכל אחד יש את המקום שלו, וחשוב שיהיו אנרגיות טובות".
רגע, ספרי על התאקלים שהיו בהתחלה.
"לא רק בהתחלה. ממש אתמול היה צלם שהתנהג סופר בגסות, אבל הרוב כבר יותר מחוברים. כשהתחלנו היו יותר צלמים שזרקו הערות סקסיסטיות, צעקו 'לכי אחורה', ואני צריכה להסביר שאני לא פה בחינם, גם אני שירות ששילמו עליו. היו בנות שיצאו מאירוע בטראומה כי התייחסו אליהן נורא והשפילו אותן מול כולם. תיכנס לקבוצות בפייסבוק, זה דיון שלם. יש צלמים שעדיין לא מבינים למה צריך סושיאל".
ואם צלם ישאל אותך, מה תעני?
"שהוא מכסה אירוע, ואני מתעכבת על עקבים, על עגילים, על פאשן. אני בקושי מצלמת משפחות. כל היום אני עם שני אייפון 15 ומצלמה דיגיטלית קטנה, אז תופסים רגעים של פתאום מישהי נופלת, הכלה לחוצה, מישהו מצחיק. את זה הצלם לא שולח. ובסופו של דבר הכלות אומרות, 'איזה מזל שלקחנו אתכן'".
אז נהפוך את השאלה. למה לקחת צלם בכלל?
"אני אומרת לכל כלה: עדיף שיהיה לך יותר תיעוד מאשר פחות. את משקיעה בחתונה כמה מאות אלפי שקלים, זה יום שנגמר לך תוך שלוש-ארבע שעות, ואת לא זוכרת מהן כלום בגלל ההתרגשות. בעוד 20 שנה הילדים שלך יגידו, 'אמא, תראי לנו את הסרטון של החתונה', ואת לא תראי להם ריל שבו את בשמלה השלישית שלך, רוקדת עם נצנצים ומחשוף. את תראי סרטון של שעה עם כל החתונה".
כל אחת רוצה להיות סינדרלה
יוצרות התוכן של M.Media22 עוסקות בעיקר בצילום, פחות בהעלאת חומרים לרשת ("אבל כלות יותר מפורסמות כן מבקשות את זה", מעדכנת מיכאל). ליאורה מצדה מציעה חבילה שכוללת העלאת סטוריז. "אנשים חושבים שזה עיקר העבודה, אבל לא", היא אומרת. "רוב הזוגות רק רוצים חומרים שהם עצמם יעלו, ויש כלות שבכלל לא רוצות שיראו אותן באינסטגרם לפני החופה, למשל. אז אני שומרת רגעים, עורכת סרטון ומעלה אחד לפני החופה, ואז מעלה עוד אחד אחריה. זו העלאה באותו יום, אבל לא בזמן אמת".
מה עם טרנדים, סרטונים שמתאימים לדברים שרצים ברשתות?
"חלק מהעבודה הוא לראות מה טרנדי. המון אוהבות לפני-אחרי עם איזה מעבר מגניב, למשל שהן פותחות דלת ופתאום הן בשמלת חתונה. כל אחת רוצה להיות סינדרלה, וזה מאפשר את זה".
אני חייב לשאול, עושים את זה בשביל הלייקים?
"כל מה שכלה מעלה נהיה ויראלי, אבל לא בגלל כיתובים או כי תפסתי רגע מצחיק, אלא כי אני מצלמת את האמת. זה ויראלי כי זה מרגש, ומה שמוביל אותי בסרטונים זה שהזוג עצמו יתרגש. אני כאילו עוד זוג עיניים שמצלמות את כל מה שהם היו רוצים לראות אם הם היו כל היום עם הטלפון".
השיחות עם יוצרות התוכן עוסקות באופן כמעט בלעדי בנשים, מאחורי עדשת האייפון או לפניה. "אני חושבת שיש מלכתחילה יותר נשים שיוצרות תוכן, ואגב, גם הגיל פה דומיננטי", אומרת מיכאל, בעצמה בת 28. "מדובר בנשים צעירות שמבינות בעולם של טיקטוק, של אינסטגרם. אנחנו יותר קולעות לטעם של בנות, מבינות מה הן מחפשות, מחוברות למה שהולך עכשיו".
מה עם החתנים? הם לא חלק מזה?
"ברוב החתונות לא", צוחקת מיכאל. "כמובן שהחתן יצולם כשהוא יגיע, אבל בגדול, חתונה זה אירוע של הכלה".
עוד אנחנו מדברים ואחת המלוות אומרת שהחתן, פיני, בדרך הנה. מיכאל שמחה, כי "כשהחתן מגיע המתח נשבר. בנים יודעים לפרק את זה". הכלה עולה להחליף לשמלת החופה, ופיני מגיע ברכב מקושט, כנהוג, עם שלושה חברים. הוא כבר לבוש בחליפה שלו, ולהפתעתי הוא אומר שיש לו בגדים אחרים להמשך הערב: טי שירט לבנה לריקודים, נעליים נוחות יותר. לא שלוש שמלות, ועדיין, השקעה.
הגיע הרגע לצאת לחופה. מיד נשלפים מאות טלפונים מוכנים לצילום, חלק אפילו מעלים סטורי. משעשעת אותי השאלה אם עשרות יוצרי התוכן החובבים יודעים שיש כאן מישהי שהתפקיד שלה הוא ליצור תוכן
אבשלום עושה לפיני מעט תמונות לבד – ממש מעט – ומבקש ממנו לעמוד לפני הדלת שירין תצא ממנה. אבשלום אומר לו לא להסתכל לכיוון, שייראה כאילו היא מפתיעה אותו. אנחנו מחכים, לוקח זמן להתארגן. אחרי רבע שעה ירין באה, ודניאל מצליחה לצלם סרטון שבו שומעים אותה לוחשת לפיני שהיא ממש לחוצה, והוא מרגיע אותה ב"הכל טוב, יפה שלי". היא מחייכת, הם מתנשקים. האמת שמאחורי הבימוי.
בערב, כשמגיע הזמן לעניין עצמו, רביד מחליפה את דניאל בתפקיד הצלמת. היא נערכת לחופה, זורקת לי את המשפט על זה שהכל כאן הוא עניין של לספר סיפור, ואומרת: "התחתנתי לפני שלושה חודשים, בשביל הסושיאל לקחתי בעצמי את M.Media22, ופתאום היה לי סיפור. התמונות האהובות עליי הן כשאני נקרעת מצחוק על הרחבה, כשמישהו מביא לי כוס מים".
זה נשמע טוב לזוג שנהנה, אבל מה קורה אם יש זוג לחוץ?
"זה גם סיפור. לחץ זה גם רגש, וזה הסיפור שלהם. סיפור אותנטי".
רביד מזגזגת בין המקום, האורחים, חדר ההכנות והכלה. אני לא מוזמן לחדר ההכנות, ואני תוהה אם מאות המוזמנים שלצידי מבינים שהם ניצבים בסיפור.
חופה, סלואו וזהו
הגיע הרגע לצאת לחופה. אבשלום יוצא ראשון, מבקש מהאורחים לפנות דרך לחתן. מיד נשלפים מאות טלפונים מוכנים לצילום, חלק אפילו מעלים סטורי. משעשעת אותי השאלה אם עשרות יוצרי התוכן החובבים יודעים שיש כאן מישהי שהתפקיד שלה הוא ליצור תוכן; זה כאילו הביאו גם אכלן מקצועי שיסתובב בין מאות בולסים.
רביד לא מפסיקה לרוץ. היא רצה על השביל, עוקפת את החתן והכלה, מוצאת מקום בין האנשים. יש כמה שמחמיצים פנים; הם בבירור לא יודעים שהבחורה עם האייפון נמצאת כאן בתפקיד. גם כשהזוג מגיע לחופה היא שם, בצד, מפריעה כמה שפחות לאבשלום ולא מפסיקה לצלם בעצמה. מהצד אני לא מזהה דברים שהיא תופסת והוא לא, ומצד שני היא מצלמת יותר ממנו, והכל לאורך. אחרי החופה היא מצלמת את הנשיקות, וכשהחתן והכלה עוברים לחדר היא מצלמת את הזמר שברחבה. בשלב הזה אנחנו נפגשים ליד הבר, ורביד מפילה עליי פצצה: "אני תכף הולכת".
מה? מה זאת אומרת? אבל עוד לא התחילה החתונה! איפה הצילומים של הכלה והחתן על הכתפיים, איפה החתן שיכור בלי נעליים?
"מסכימה איתך, אבל זו החבילה שהם לקחו. חופה, כניסה שלהם לסלואו וזהו".
אז הסיפור כאן הוא בעיקרו של הכלה, וממש קצת של החתונה.
"כן, במקרה שלהם כן. דוגרי, הרבה לוקחים את החבילה הזו. בסוף זה יום של הכלה".
ירין חוזרת בשמלה השנייה שלה. רביד שוב נכנסת לעמדה, מצלמת הכל, גם את ההכנות להליכה. רגעים אחרונים של אותנטיות. כשהזוג מגיע לרחבה היא עוזבת, ומכאן כבר ימשיכו החברים עם הטלפונים שלהם. נקווה שייצא להם סיפור טוב.