אוגוסט 2014. שעת לילה מאוחרת. הטלפון מצלצל בבית משפחת לה קור בפריז, והאב בנדיקטוס עונה לטלפון. הקול בצד השני מציג את עצמו כקצין משטרה, ומודיע לו שבנו, העיתונאי בנואה לה קור, נהרג בתאונת דרכים. בנדיקטוס חוטף התקף לב, וכעבור כמה שבועות הוא נפטר. אבל תאונת דרכים לא התרחשה כלל, ובנואה לה קור בחיים. מי שעמד מאחורי המתיחה האכזרית היה גרגורי שלי.
לפני כמה שבועות, בשעה שלוש לפנות בוקר, שלי התקשר למשטרת פריז ודיווח לשוטרים שעורך אתר החדשות 'פוליטיס', דניס סיפרט, התבצר בתוך המערכת, והוא מאיים לרצוח את אשתו באמצעות סכין מטבח. השוטרים שברו חלונות, חדרו למערכת האתר ולא מצאו דבר. למחרת באותה שעה שלי התקשר למשטרה ודיווח שהעיתונאי פייר האסקי מאתר RUE 89 רצח את אשתו והוא חמוש באקדח. השוטרים פרצו לביתם של האסקי ואשתו ההמומים, וגילו שמדובר במתיחה. בהזדמנות אחרת הוא דיווח למשטרה שהעיתונאי דניאל שניידרמן רצח את אשתו ומתבצר בביתו עם אקדח, ו-30 שוטרים הוזעקו לזירת האירוע כדי לגלות ששוב ששלי שוב עבד עליהם. לאחרונה הוא הפיץ מספרי טלפונים וכתובות של עשרת אלפים אזרחים צרפתיים שלטענתו הם ניאו נאצים ופרו פלסטינים. בעקבות הפרסום הם קיבלו איומים על חייהם.
"פעלתי מתוך שליחות יהודית-ציונית"
תכירו את גרגורי שלי, 'אולקן' (ULCAN) כפי שהוא מכנה את עצמו ברשת, בן 33, עולה חדש מצרפת והאקר שהוצא נגדו צו סגירה בחשד להריגה, התחזות, חדירה לאתרי אינטרנט וחשיפת פרטיהם של אלפי אזרחים. בביקורו בישראל לפני מספר שבועות שוחח שר החוץ הצרפתי לורן פאביוס עם נתניהו בעניינו של שלי, ואמר שהוא גורם נזק רב וביקש עזרה במעצרו. "בצרפת אדם מסוכן כמוהו היה מזמן יושב בכלא חמש שנים לפחות", נכתב עליו באחד העיתונים בצרפת. "בישראל הוא נהנה מחסינות, יושב לו בגן עדן וממשיך לתקוף ולאיים על עיתונאים ולעשות מתיחות, ומשטרת ישראל לא עושה לו כלום. ממשלת ישראל נותנת לו לגיטימציה לעשות מה שהוא רוצה, להסתובב חופשי ולפגוע באנשים. זו שערוריה שנותנים לו גיבוי ולא עוצרים אותו".
אנחנו פוגשים אותו בדירה שכורה בה הוא גר עם אביו, במגדל חדש באשדוד, קרוב לחוף הים. חבריו הטובים הם הכלבה בובה, רועה קווקזית ענקית, והתוכי המדבר טופי, שדי חשדן כלפי זרים. בזמנו הפנוי הוא רוכב על אופניים וגולש בים. שלי מעשן בשרשרת, וניכר שהוא מעט חסר מנוחה. לפני שבועיים נעצר לחקירה על ידי משטרת ישראל בסיוע ממשטרת צרפת. הם החרימו לו שלושה מחשבים, שני טלפונים סלולריים וארבעה הארד דיסקים בחשד שפרץ למאות אתרי אינטרנט ואיים על חייהם של עיתונאים רבים. אם ייצא מהארץ, יוסגר.
"תבין, אני ממש לא האקר", הוא אומר. "אני לא אדם אלים, לא כהניסט כפי שטוענים נגדי. זה שיש לי הבנה במחשבים לא אומר שאני פורץ לאתרים. אני פעלתי מתוך שליחות יהודית-ציונית למען מדינת ישראל. אם לאותם עיתונאים ואנשי עסקים צרפתים מותר לתקוף את ישראל, אז מחובתי להחזיר להם מלחמה. אין לי בעיה שהם יכתבו ביקורת נגד ישראל אבל שתהיה עניינית ומקצועית. זכותי להגן על עצמי ועל המדינה שלי, ושום דבר לא ירתיע אותי. "אני כיהודי לא יכול לשתוק יותר. נגמרו הימים שהאנטישמים יעשו מה שהם רוצים והיהודים ישתקו. אני לא רוצה שתהיה עוד שואה. המודל שלי הוא מנהיג גטו ורשה, מרדכי אנילביץ', שהעדיף להילחם נגד הנאצים ולמות מות גיבורים מאשר ללכת כמו כבשים לטבח".
הוא הגיע לישראל לפני שנה וחצי, אחרי מסע בריחה שעבר גם ברומניה וביוון, עשה עליה והספיק אפילו להצביע בבחירות, לבית היהודי. הקריירה הפלילית שלו התחילה בגיל 16, כשעזב את התיכון. באותה תקופה היתה עלייה בהסתה ובאנטישמיות בצרפת, ומוסדות ציבור של הקהילה היהודית הותקפו. שלי, יחד עם ארבעה מחבריו, חברו לליגה להגנה יהודית והפכו לכוח דומיננטי בתוכה. "הקומיקאי האנטישמי דיידונה היה חלק ממערך ההסתה נגד יהודי צרפת", הוא מספר. "הוא מכחיש שואה. במשך שנים רבות נתנו לו להסית במופעים הקומיים שלו נגד היהודים. זה גרם לפגיעה ביהודים מצד ניאו-נאצים, ואני והחברים שלי החלטנו לטפל באותם ניאו-נאצים בדרך שלנו. פעלנו מתוך הגנה עצמית כי המשטרה בצרפת לא עשתה להם כלום".
לפני כשמונה שנים שלי הפך להיות דמות דומיננטית מאוד באותה קבוצה, לאחר שהוא וחבריו הציתו את האופנוע של נשיא מפלגת הסולידריות, תומאס וורלט. הוא נעצר ונשפט ל-18 חודשי מאסר על תנאי ונאסר עליו לעזוב את צרפת. כעבור כמה חודשים הוא היה מעורב בהצתת מאות ספרים בחנות. לטענתו, הם נכתבו על ידי סופר אנטישמי.
"היו עוד המון מבצעים שעשינו בחשאיות ולא פורסמו. אני יכול לומר שטיפלנו באופן שיטתי ויסודי באותם אנטישמים ופרו פלסטינים בשיטות שלנו. הצלחתי להעביר למשטרה בפריז מידע מפליל על חברים בארגונים ניאו נאצים ואנטישמים שפעלו נגד יהודים וזה הוביל למעצרם של עשרות חשודים".
"ההאקר הציוני"
שלי נולד ברובע ה-16 של פריז, בן יחיד להורים יהודים מסורתיים שהגיעו מתוניס לצרפת לפני כ-65 שנה. הוריו גרושים, והמשפחה הקטנה התפזרה ברחבי העולם: אמו נותרה בצרפת, אחיו החורג, בן ה-25, עבר להתגורר בארצות הברית, ואביו הגיע לפני מספר שבועות לארץ והצטרף אליו לדירתו באשדוד. הוא מתפרנס היום מבניית אתרי אינטרנט לחברות ולקוחות פרטיים. "טוב לי בארץ. אין לי שום כוונה לתת לצרפתיים את התענוג לפגוע בזכויותיי ולהכניס אותי לכלא. אני מת על אשדוד ולא מתכוון לעזוב אותה", הוא אומר בחיוך.
שלי תקף על פי ההערכות כ-500 אתרי אינטרנט בצרפת. העקבות הובילו לאדם אחד: ULCAN. הוא פרץ לאתרי חדשות והשתיל בהם מידע על מעללי החמאס והמחבלים כלפי ישראל, וגם נאומי שנאה של חאלד משעל, חלקם מבוימים, על כך שיש לעודד רצח ישראלים. לאתרים נגמר נזק כלכלי כבד מאוד. אתר העיתון ה'ליברסיון', למשל, גילה כמה פעמים שהושתלו בתוכו מסרים פרו ישראלים ואנטי פלסטינים.
במקביל הוא הקים אתר מתיחות בשם VIOCVOCAL. הוא התקשר למשטרה, התחזה בשם פייר האסקי, עורך אתר RUE89 , ודיווח על דליפת גז בבניין קומות וגרם לפאניקה גדולה. עיתונאים שנחשבו, לדעתו, אנטי ישראלים, קיבלו שיחות טלפון ליליות מפחידות על אסונות שפקדו את בני משפחותיהם. השם ULCAN הופיע באתרי החדשות, והוא גם כונה בשם "ההאקר הציוני". "יש לי מקורות מידע שדרכם השגתי את כל הטלפונים של אותם עיתונאים בסלולרי ובבית. היתה לי שיטה מתוחכמת מאוד להעלים עקבות. הייתי מתקשר מהבתים של אותם עיתונאים למשטרה, לדווח על אירועים שהם היו מעורבים בהם. אני לא רואה בזה שום פסול. זה היה ממש מצחיק לראות אותם בפאניקה ומתפתלים מעצבים".
כשמנכ"ל אורנג' סטפן רישאר התבטא לפני כחודש וחצי נגד ישראל, שלי פרסם מספר הטלפון האישי שלו. "אם אתם רוצים לומר בונזו'ר למנכ"ל סטפן רישאר שמעוניין לסיים את קשרי חברת אורנג' בישראל, זה המספר", כתב. הטלפון של רישאר הופגז במאות שיחות טלפון של אנשים שאיימו על חייו, ורישאר הגיש תלונה במשטרה. לאחרונה שלי פרסם ספר טלפונים שמכיל אלפי שמות, כתובות, לינקים וחשבונות ברשתות החברתיות של פעילים אנטישמיים, פעילי חיזבאללה, ארגונים אנטי ישראליים ועיתונאים פרו פלסטינים. יש לו אלפי עוקבים בפייסבוק ובטוויטר, והוא הפך לגיבור תרבות של יהודי צרפת ושל העולים החדשים שהגיעו בשנים האחרונות לישראל.
שיא הפעילות שלו הייתה בקיץ שעבר, בתקופת צוק איתן, כשכבר היה בארץ. "בצוק איתן התקשורת בצרפת פשוט ירדה מהפסים", הוא אומר. "הפיצו שקרים על ישראל מבלי לדעת את האמת. זה הוביל להסתה ולגל אנטישמיות נגד יהודי צרפת. הייתי חייב לאזן את הסיקור, להראות את האמת, לחשוף את השקרים של אותם אתרים וגם לנקום בהם".
עד מוות. מתחת אבא של עיתונאי והוא מת מהתקף לב.
"יש לי קווים אדומים, אני לא נוקט באלימות פיזית, מגרש המשחקים שלי הוא במחשב, באתרי האינטרנט. מי שטוען שאני רוצח הוא שקרן, אביו של אותו עיתונאי שמתחתי אותו גם ככה סבל מבעיות בלב עוד לפני שהתקשרתי אליו. בצרפת עושים עליי לינץ' ציבורי כי גרמתי להם מבוכה גדולה".
"הצרפתים מגזימים"
לפני שלוש שנים התגברו האיומים על חייו של שלי. מנהיגי הניאו נאצים בצרפת סימנו אותו, לדבריו, כיעד לחיסול, והוצא עליו חוזה שהציע למחסל פרס של מכונית ב.מ.וו חדשה. "איימו לפגוע במשפחה שלי. ההורים שלי היו מפוחדים מאוד", הוא מספר. ואביו של שלי מוסיף: "יום אחד חזרתי הביתה וחיכה לי אדם רעול פנים על אופנוע. הבנתי שרוצים לחסל אותי בגלל מה שעשה גרגורי. סגרתי את העסקים ואת הבית. במשך שנה וחצי גרתי במלון כדי שלא יאתרו אותי". שלי החליט לעזוב את פריז ומצא עבודה בהקמת אתרי אינטרנט בבוקרשט. "היו לי אחלה חיים בבוקרשט. אנשים מאוד נחמדים, התעסקתי יותר במחשבים יותר בבניית אתרים וייעוץ לבעלי עסקים בתחום השיווק. ברומניה לפחות האזרחים אוהבים יהודים לא כמו בצרפת. אין שם גלי שנאה ואנטישמיות". אחרי תקופה קצרה עבר לגור באי ביוון, כשהוריו מסייעים לו כספית וכלכלית. אחרי שנה עלה על אוניה לישראל. "שמעתי שהפכתי להיות אדם חשוב בצרפת", הוא אומר ומדליק עוד סיגריה. "אני חושב שהצרפתים קצת מגזימים. קצת הומור לא יזיק להם".
בין ישראל לצרפת אין, כידוע, הסכם הסגרה, ורשויות החוק בישראל ובצרפת לא חייבות להסגיר זו לזו אזרחים שעברו על בחוק, אם כי היו מקרים בעבר בהן הם הסכימו לעשות זאת. הצרפתים נחושים להעמיד את גרגורי שלי לדין, ובקרוב ישראל תצטרך להחליט האם להסגירו. פרקליטו הוא עו"ד ויליאם גולדנדל, מומחה בפלילים שמשמש גם כנשיא אגודת ידידי צרפת, וזכור כמי שייצג את הוריה של לי זיתוני ז"ל במשפט נגד שני אזרחי צרפת שדרסו אותה למוות. כעת ישראל תצטרך לקבל החלטה – האם להסגיר את שלי.
אביו של שלי תומך בו נחרצות: "אסור למדינת לישראל להסגיר את הבן שלי. הוא לא האקר הוא עשה מה שכל אזרח ישראלי היה עושה, להגן על המדינה שלו ועל קיומה. זכותם של הצרפתים לפרש דברים כמו שהם רוצים. הבן שלי לא רצח ולא ביצע שום פשע".
שלי ממשיך הלאה ליעד הבא. תקיפת אתרים איראניים. "יש לי בנק של מטרות וזה כולל גם את איראן", הוא אומר בגאווה. "אף אחד לא מת מהמתיחות שלי. מנסים להפוך אותי לרוצח. אני יכול להגיד לך שאני יכול להשיג כל מספר טלפון שאני רוצה כולל זה של נשיא צרפת, פרנסואה הולנד. נו אז מה? יש לי המון מקורות מידע שעוזרים לי. הם הפכו אותי לאויב העם הצרפתי רק בגלל שבשיטות שלי חשפתי את האמת על מה שהם מעלילים על מדינת ישראל".
בינתיים הוא מנסה להתאקלם בישראל ומתכוון להתחיל ללמוד עברית באולפן. "אני לא מתכוון לזוז סנטימטר ממדינת ישראל גם אם יפלו פה אלפי טילים", הוא אומר. "זה לא מפחיד אותי. אני אוהב את בנט וגם את ראש הממשלה נתניהו. זו המדינה שלי, אין לי לאן ללכת. מי שיפגע בזכותנו על המדינה שלא יצפה שנשב בשקט. נחזיר לו בחזרה מלחמה".