במדינה שענף הייצוא העיקרי שלה הוא חדשות, מספר האתרים אותם ניתן לכלול בין חמשת האתרים המובילים הוא קטן להכאיב. אתרי חדשות יש כאן למכביר, ויעיד על כך המבחר המופיע לעיניו של מי שבוחר להתעדכן דרך Google News. עם זאת, רובם סובלים מאותן שתי בעיות: או שמדובר באתר שהוא למעשה רק תרגום אינטרנטי לחדשות שמקורן במדיום אחר (טלוויזיה, עיתון מודפס) או שמדובר במערכות כה קטנות, שאין להן סיכוי להפוך לגורם משמעותי בתחרות על ליבו של צרכן החדשות הישראלי. כמו בשאר תחומי החיים, קשה מאוד לנצח את הגופים הגדולים במשק.
בכל זאת, הרשימה של השנה התאכלסה בן רגע. כמנהגנו, לא כללנו בה אתר חדשות אחד מוביל: mako , אתר הבית של חדשות ערוץ 2. ניתן לאחרים לשבח אותנו. האתרים שזכו להיכלל ברשימה הסופית נבחרו על-פי ביצועיהם האינטרנטיים. כלומר, גם לפי איכות האתר עצמו, אבל בעיקר לפי איכות מערכת החדשות העצמאית שלהם והתכנים שהיא מציעה לגולשים.
ynet. מגיב במהירות | צילום:
צילום מסך
למה מגיע להם: אולי הניצחון הגדול ביותר של האתר של ידיעות אחרונות הוא העובדה שאי אפשר לדמיין את הרשימה הזאת בלעדיו. המתחרים מזנבים באתר החדשות המרכזי של ישראל בתחילת שנות האלפיים, אבל הוא ממשיך לשמר את מעמדו בעזרת מערכת גדולה ומקצועית של כתבים ועורכים, שמקפידה להגיב במהירות מרשימה על אירועי השעה, ועיצוב ידידותי שנשאר נאמן לאתר המקורי שעלה לפני עשר שנים.
במקביל משתדל האתר לחדש לגולשיו תאבי האקטואליה. מחלקת הוידאו הולכת ותופסת מקום נרחב בדיווח. פרט לקטעים הערוכים, נערכים לא פעם ניסויים בהעברת אירועים בשידור חי. מנגד, אפשר לתהות האם שמרנותו היחסית של ynet לא תעמוד בעוכריו בעשור הבא.
הארץ. כן בבית ציפרנו
למה מגיע להם: "כשאני רוצה לדעת מה קורה עכשיו אני נכנס לאתרים הגדולים", התוודה עורך של אחת מתכניות האקטואליה המובילות, "כשאני רוצה לדעת מה קורה באמת - אני נכנס לאתר הארץ". ההצהרה הזאת נכונה כבר לא מעט שנים. אבל האתר זכה במקום ברשימה לא בזכות הוותק, אלא בזכות איכות הדיווח. המערכת החדשותית שלו אמנם מושתת בעיקר על כתבי העיתון המודפס, אבל אלה לא מפסיקים להזין את האתר במהלך כל שעות היום, בלי לוותר על עומק ורוחב יריעה ולרוב תוך הצגת אג'נדה אלטרנטיבית למתחרים. הוסיפו לזה אתרי לווין שמשלימים את תחומי הסיקור ובלוגים איכותיים ותקבלו אתר שמצליח לפצות על עיצוב לא מפתה.
רוטר.נט. ניצחון הגולשים
למה מגיע להם: זוכרים את ענת קם? קראתם על זה קודם ברוטר. הדו"ח על המצב בגלי צה"ל? גם אותו קראתם קודם כל ברוטר. הרשימה יכולה להתארך עוד ועוד. אין לו כמעט חומרים מקוריים, והנטייה היא לימין עד לימין הקיצוני, אבל הפורום המורכב מדיווחי הגולשים מצליח פעם אחר פעם להביס כלי תקשורת מבוססים יותר ולספק לגולשים סקופים בלעדיים. במקרים רבים, עוד לפני שהצנזורה הספיקה לאסור את הפרסום. מנגד, חוסר הפיקוח על התכנים הופך אותו לאתר חסר אמינות, שרבים מהסיפורים המתפרסמים בו מתגלים כמשאלת לב במקרה הטוב והשמצה פרועה במקרה הרע. על העיצוב משנות התשעים לא נרחיב, מסיבות מובנות.
Panet. שליטה בלתי מעורערת
למה מגיע להם: רוב הגולשים היהודים לא מכירים את המפעל העיתונאי של משפחת ג'אבר מטייבה. אבל השליטה הבלתי מעורערת שלו בקרב הגולשים הערבים ישראלים הפכה אותו למעשה לאתר השלישי בגודלו בישראל. העיצוב דומה להפליא לאתר ynet (ללא התחושה החלקלקה) אבל את התכנים שיש בפאנט לא תמצאו שם: דיווחים על המתרחש בצד הפלסטיני, סיקור הפוליטיקה הפנימית של ערביי ישראל ועדכונים על הנעשה בעולם הבידור במדינות האזור.
כמו מתחריו היהודים, גם פאנט החל לשלוח ידו בכתבות וידאו, אם כי אלה לא מהוות עדיין חלק משמעותי מדי מהאתר. המבקרים טוענים כי רמת הכתבות ירודה ו"צהובה" ומוחים על רוח הפתיחות המסוימת שנושבת ממנו. כל השאר ממשיכים לגלוש אליו מספר פעמים ביום כדי להתעדכן.
שורה תחתונה: תלמדו ערבית, יש מה לקרוא
בחדרי חרדים – מדורת השבט האינטרנטית של העולם החרדי
חדרי חרדים. רק בלי נשים
למה מגיע להם: גם החרם של הרבנים לא עצר את מדורת השבט האינטרנטית של העולם החרדי. מה שהחל כפורום באתר הייד פארק, הפך לאתר חדשותי שמדווח על מעלליהם של רבנים מובילים ואישי ציבור, אבל גם על פרסום ושיווק בעולם החרדי. התוצאה: המקור הטוב ביותר ברשת לעדכונים על הנעשה בעולמם של נשות החיל וחובשי המגבעת. היתרון הבולט של האתר הוא השימוש הנרחב שהוא עושה בקטעי וידאו ותצלומים. התיעוד הרב שמופיע בו מציב אותו במקרים רבים בשורה אחת עם אתרי חדשות ותיקים ממנו. מנגד, על אף הליברליות היחסית של האתר, הוא עדיין נתון לקודים של הצנזורה החרדית. או במלים אחרות: יש כאן הכל, חוץ מתמונות של נשים ומה שגדולי ישראל לא רוצים שתקראו.
