פרגון הוא ערך חשוב ביחסים בין בני אדם, לא כל שכן בין מוזיקאים וקולגות ועל אחת כמה וכמה בין מתחרים. אתר mako מוזיקה, שכולל בתוכו גם את האתר של ערוץ 24 המתחדש, מספק לכם תוכן ושירותים שונים בתחום המוזיקה, אך כמובן שאינו יכול להקיף הכל. לכן, לרגל פרויקט "מאה האתרים הטובים בישראל" אנחנו שמחים לפרגן לחמישה אתרי מוזיקה אחרים, שעושים עבודה מצוינת ומשלימים, לדעתנו, פינות שאנחנו לא תמיד מגיעים אליהם. אז שיהיה בכבוד.
שירונט
מי אני: שירונט החל את דרכו לפני כעשור שנים כאתר שמרכז לתוכו באופן הפשוט והנגיש ביותר מילים לעשרות אלפי שירים ישראלים מוכרים יותר ופחות, מהלהיטים הגדולים ביותר ועד לקטעים נידחים לאספנים, שהגיש אליהם נעשית באמצעות חלון חיפוש נוח למדי. לאחרונה עבר האתר שדרוג מאסיבי ומציע גם מיני-ביוגרפיות על אמנים, חדשות, ביקורות, לוח הופעות ופורומים.
למי מתאים: לכל מי שאוהב מוזיקה ישראלית ופשוט חייב להיזכר במילים של השיר ההוא ששרו אתמול בטיול השנתי, או לדעת מי כתב ומי הלחין את "אהבתיה" של שלמה ארצי. בחרנו דווקא בדוגמה הזו, כיוון שהאתר המשלים לשירונט הוא "אבטיח", שעיקרו טעויות חביבות ומביכות במילים של שירים, והוא קרוי כמובן על שם אותו שיר של ארצי.
יתרונות: מהיר, נוח לשימוש, מעודכן, יעיל. השדרוג והוספת הערוצים עשויה לגרום לכם לבלות בו יותר מהדקה שבה אתם מספיקים למצוא את המילים של "צאי אל החלון".
חסרונות: לעיתים שוגה במילים של שירים. למרות ששגיאות רבות מהעבר תוקנו עדיין לא תמיד ניתן להסתמך עליו במאת האחוזים.
שורה תחתונה: לבת, לבן ולמי שמתעניין – אתר טוב, שטוב שהוא קיים.
פורום מוזיקה ישראלית של YNET
מי אני: המקום שבו חובבי מוזיקה ישראלית כבדים (יחסית) מתקבצים כדי לדבר על מוזיקה, להחליף חוויות ואז להפיץ אותן הלאה. בתחילת העשור הוא נחשב לזירה המרכזית (לצד הפורום המקביל של נענע) לדיון רציני באופן פומבי בתחום, אירח בצל קורתו אמנים מפורסמים על בסיס קבוע והוציא מתוכו אפילו כמה כותבים ועיתונאים.
גם כיום, למרות הזליגה לבלוגים, למיי ספייס ולפייסבוק, הוא יושב על משבצת של קובע טרנדים (אלג'יר), מנבא הצלחות (אסף אבידן והמוג'וז) ובאופן כללי איזור ברשת שאף עיתונאי, יחצנית או מעריצה של "דפנה והעוגיות" לא מעזים לפספס.
למי מתאים: חובבי מוזיקה ישראלית כבדים וקלים, בעיקר בגילאים הצעירים, בעיקר בתחומי הרוק. אם אתם רוצים לדעת מה נחשב היום "IN" – זה המקום.
יתרונות: פורה, מעמיק, מעניין, משעשע, ממכר, וכמו כל פורום קלאסי מפגיש אנשים שלא קשורים אחד שני לכדי יצירת קהילה תוססת בעלת תחום עניין משותף. חוץ מזה מחלקים שם מדי פעם כרטיסים להופעות הכי שוות ויש לוחות פרסומיים שמתעדכנים כל הזמן.
חסרונות: ימי הזוהר האמיתיים שלו כבר קצת מאחוריו, עמוס ביחצנים במסווה של גולשים, בועתי ולא תמיד פתוח לז'אנרים קלילים יותר כמו פופ ומוזיקה מזרחית.
שורה תחתונה: זה המקום לשלוח פוסט לקוראים נאמנים כמו שרון מולדאבי, פורטיס ואהוד בנאי.
וואלה! מוזיקה
מי אני: הסברנו בהתחלה שאנחנו לא מתביישים לפרגן למתחרים, אז הנה מגיעה מילה חמה ל"וואלה מוזיקה", אתר התוכן הותיק והצעיר כאחד, שמספק בזמן נתון הכי הרבה מוזיקה שניתן להאזין לה. חוץ מזה הוא כמובן מעודכן על הרגע, מצטיין בסקופים, השמעות בכורה ובצילומי אמנים בחדרי חזרות, וכולל מדורים מקוריים ומרתקים שעובדים יופי. אם אתם מחפשים להציץ לאמן החביב עליכם אל בין המיתרים של הגיטרה או לדעת מהם עשרת האלבומים שהכי השפיעו על הטעם האמנותי שלהם - זה המקום.
למי מתאים: לכל מי שמוזיקה היא באמת הדבר שהכי מרגש אותו, למי שרק רוצה להציץ כדי להתעדכן, וגם למי שרגיל להיכנס משום שוואלה הוא עמוד הבית שלו (בגלל הדואר, או בגלל שהוא עולה הכי מהר).
יתרונות: זמין, נעים, פשוט, נוח, תמיד מעודכן, מעוצב יפה, עשיר בתוכן, מעמיק בביקורות ובאופן כללי נותן תמונת מצב על המוזיקה הכי שווה כרגע בארץ ובעולם. וכמו שאמרנו - מרבה להשמיע.
חסרונות: מורגש חוסר מסוים בראיונות עם אמנים ובכתבות רוחב. מתעסק הרבה במוזיקה איכותית ונחשבת, פחות בפופ קליל ובמוזיקה ים תיכונית.
שורה תחתונה: עינב שיף שולטטט!!!!111
Qube
מי אני: יש ברשת הישראלית לא מעט אתרים שמתהדרים בתואר "אתר למוזיקה אלטרנטיבית ישראלית". אבל בעידן המיי ספייס, שבו לכל אחד יש דריסת רגל במרחב ואמנים מוחתמים בלייבלים בחו"ל מבלי שנפגשו פיזית עם אנשי הלייבל, צריכים אתרי האלטרנטיבה להביא ערך מוסף. אם תחילת העשור היתה שייכת ללא עוררין ל"שרת העיוור", הרי שבשנים האחרונות Qube הוא זה שנותן את הטון. הוא מכיל כתבות על מוזיקה אלטרנטיבית מהארץ והמחו"ל, פרויקטים מדהימים כמו "עץ המוזיקה הישראלית", ממוביליה כמו כרטיסים מהופעות, קטעי וידיאו, מנוע חיפוש יעיל וידידותי, פורום גולשים פעיל ועוד.
למי מתאים: לכל מי שידע לדקלם בעל פה בגיל 12 את המילים של "ביקור בהר". וגם למי שלא.
יתרונות: עשיר בתוכן עצמאי וממקורות מגוונים, מתעדכן, רחב אופקים, נותן במה לאמני שוליים.
חסרונות: עיצוב מעט מיושן, לא תמיד מעודכן (למשל בביקורות), חסר בתחום המוזיקה הים תיכונית.
שורה תחתונה: לאלטרנטיביים, לחובבי מוזיקה לועזית ולמעריצי צ'ארלי מגירה.
עכבר העיר מוזיקה
מי אני: אזור המוזיקה של אתר "עכבר העיר", בעל האופי המדריכי, כולל חדשות, ביקורות וכתבות. אך מעל לכל הוא מכיל מדריך ומנוע חיפוש מפורטים להופעות, שמכסים הופעות גדולות וקטנות בתל אביב ובשאר הארץ, עם פירוט עדכני ומלא על מיקום ושעת ההופעה, מחירי כרטיסים, קישורים לאמנים ועוד. כמו כן כולל האתר אייטמים שוטפים עם המלצות על הופעות ואירועים לסופי שבוע, חגים ולפי אזורים בארץ (למשל בירושלים). בנוסף כולל האתר אזורים מיוחדים המוקדשים לג'אז ולמוזיקה קלאסית, כיאה וכיאות לגוף תקשורת מבית שוקן, המקושר לעיתוני-האם "עכבר העיר", "העיר" ו"הארץ".
למי מתאים: מי שרוצה לדעת מתי יופיע אביתר בנאי ב"חאן אמירי הגליל", מאזינים של דני קרפל ומנויי "שמנת". בקיצור - לכו-לם.
יתרונות: פשוט, נוח, עדכני ועשיר בתוכן. מנוע חיפוש ההופעות מאפשר לכם לדעת אפילו חודשיים מראש מתי ואיפה יופיע האמן האהוב עליכם (אריק איינשטיין, למשל, לא נכלל במנוע הזה).
חסרונות: מדור השירים החדשים מתעדכן לאט מדי ובאופן לא סדיר.
שורה תחתונה: אתר הבית של משרדי הבוקינג.