ניסיתי את סמסונג M54 אחרי שכבר 4 שנים אני עם המכשיר שלי, לא זזה ממנו ולא רואה אפשרות לשנות. אבל לאחרונה ניסיתי לנער את האבק האנדרואידי שלי, ולשמחתי הוצע לי לבחון את ה-M54. בואו נדבר על המראה שלו - הוא חתיך. כן, כן, אמרתי חתיך. אומרים "אל תסתכל בקנקן", אבל איזה קנקן יפה להסתכל עליו.
עיצוב ומסך
גודל המסך הוא 6.7 אינץ', קצת יותר גדול מהמכשיר שלי היום ועדיין נוח לנשיאה, דק ביותר ו, נו, חתיך. החלק האחורי שלו כחול מטאלי מבריק, כשבתחתית מופיע סמל סמסונג ובחלק העליון שלו שורה עם שלוש עדשות, אחת מתחת לשנייה, ופלאש. הקצוות שלו מעוגלים והמסך שלו בוהק מצבעים חזקים ועמוקים.
יש לו חיסרון קטן והוא שהמסך מוקף מסגרת שחורה, ככה שלא מקבלים חווית מסך מלאה, אבל זה מינורי. למעשה, זה מרגיש כמו מסך טלוויזיה קטן ומושלם, שאני נושאת לכל מקום שאליו הלכתי, וזו גם אחת הגאוות הגדולות של המכשיר הזה - איכות הצפייה בו בהחלט פנומנלית. אני אדם שמשתמש לא מעט במכשיר שלו לצפייה בווידאו והאיכות במכשיר הזה מעולה. צבעים חדים, מהירות מרהיבה, קל להחזיק אותו. התצוגה היא FHD+ Super AMOLED+ עם קצב ריענון של 120 הרץ, מה שנותן חווית צפייה פשוט מושלמת.
שימוש ומצלמה
מערכת השבבים של ה-M54 היא Exynos 1380. בניגוד לסדרת ה-S, שם סמסונג התעקשו על המעבדים המתקדמים של קוואלקום, הפעם נבחרה מערכת שבבים של החברה המתחרה עם 8 ליבות וביצועים לא רעים בכלל, אך לא מתקרבים לאלה של סמארטפונים מדרגת הפרימיום. מבחינת זיכרון RAM, המכשיר מגיע עם 8 GB ואחסון של 256 GB, אבל עם אפשרות להוסיף כרטיס חיצוני של עד 1 טרה.
הבעיה הראשונה שלי מול החתיך הזה הייתה כשהתבקשתי להגדיר את טביעת האצבע שלי. משהו בתהליך פשוט נגד את כל האינסטינקטים שלי, ובמקום שזה יהיה דבר פשוט שמגדירים פעם אחת ומשתמשים בו ללא הרף, זה היה תהליך מייגע שארך דקות ארוכות. לא הבנתי מה אני עושה לא נכון - אבל ידעתי שאני עושה משהו לא נכון. למעשה, לבסוף, ויתרתי על טביעת האצבע והחלטתי להישאר עם קוד וזיהוי פנים. רק כשניגשתי לעזרת חבר גיליתי שחיישן האצבע לא נמצא על המסך עצמו כמו ביתר המכשירים, אלא על דופן המכשיר, על כפתור ההדלקה. מהרגע שגיליתי את זה, הגדרתי את טביעת האצבע תוך שניות וזה הפך להיות הדבר הכי יעיל ואפקטיבי בשימוש במכשיר. כל כך אינסטינקטיבי. אני בטוחה שזה נאמר בשלב ההגדרה, אבל לא בצורה מספיק ברורה כדי שאני אבין. למה לא להסביר לאנשים פשוטי עם כמוני שהחיישן על דופן המכשיר?
בהזדמנות זו אציין גם שזיהוי הפנים אמנם מאוד מהיר, אבל לא פותח את הפלאפון מיד אלא רק מאפשר לפתוח אותו בהחלקה למעלה, במידה ורוצים. גם הבחירה הזו של סמסונג לא הייתה ברורה לי, ובגדול לפתוח את המכשיר ולהתחיל להשתמש בו, הייתה פעילות שלקחה לי יותר זמן ממה שהייתי רוצה.
חוץ מהקטע המגוחך הזה עם טביעת האצבע (אלוהים, כמה מצחיק היה למי שראה אותי מהצד שמה את האגודל שלי שוב ושוב על מסך שלא מגיב), המכשיר נתן לי חווית משתמש מעולה. הוא מהיר והשימוש בו זורם מאוד. איכות הסאונד שלו מעולה, גם עם אוזניות וגם בלי.
נקפוץ לאחד החלקים החשובים - המצלמה. כאמא לתינוק חדש, אני אדם שמצלם כל היום ומצאתי את עצמי מצלמת ללא הרף. כף רגל קטנה, יד, חיוך. התמונות יצאו חדות, יפות ומלאות פרטים. כשבוחרים במצב דיוקן, הרקע המטושטש נראה טבעי ולא כמו במכשירים רבים - מרוח ומלאכותי. אמנם אפליקציית התמונות של סמסונג עצמה פחות מהנה לשימוש, אבל עדיין התמונות יצאו ממש נהדרות. מבחינת מספרים, ל-M54 יש מערך מצלמות שכולל עדשה עם חיישן של 108 מגה פיקסל, עדשה רחבה של 8 מגה פיקסל ועדשת מאקרו של 2 מגה פיקסל. בנוסף בחלק הקדמי תמצאו מצלמת סלפי של 32 מגה פיקסל.
סוללה
זמן הסוללה שלו מעולה ומחזיק מעמד שעות על גבי שעות, לפי סמסונג, עד 48 שעות הודות לנפח סוללה עצום של 6,000 מגה-אמפר לשעה. לא חששתי לסיום הסוללה אפילו פעם אחת. מה שהפתיע אותי לרעה היה זמן הטעינה של המכשיר, שלקח שעתיים שלוש להטעין, ולמעשה רק בלילה קיבלתי את מלוא הסוללה. הטענה ספונטנית בין לבין לא הייתה עושה את העבודה. חשוב לציין שסמסונג באופן עקבי לא מוסיפים את המטען "המהיר" שלהם לאריזה, ולכן נאלצתי להטעין עם מטען משלי.
שורה תחתונה
בסך הכל אני מאוד נהניתי מהשימוש במכשיר החתיך, כן כן אמרתי חתיך, הוא אומנם לא נחשב למכשיר פרימיום יקר, אבל בסכום של 2,049 ש"ח הוא בהחלט עושה את העבודה מבחינתי. ההטענה האיטית שלו מעצבנת קצת, אבל המסך המעולה, זמן הסוללה שלו והמחיר יחסית נמוך שלו הופכים אותו למכשיר אטרקטיבי.