החיים החברתיים של ילדים ובני נוער מורכבים, סבוכים ומפחידים עבורם ועבור הוריהם ומוריהם. למרות הדעה הרווחת בקרב הורים ומחנכים רבים, רוב הילדים רואים את העולם החברתי כמרכיב המרכזי של חייהם בבית הספר. עלינו, המבוגרים, להכיר, להבין, ולהעריך את העולם החברתי של ילדים, כאשר המאבק המרכזי קשור ברכישה ושמירה על סטטוס חברתי.
בעולם חשוב ודינמי זה, בריונות וקורבנות מקבלים תפקיד מרכזי. הצקות וקורבנות נוער מרוכזים תמיד סביב ילדים חזקים (פיזית, חברתית, או פסיכולוגית) המשתמשים בשיטות כפייה על מנת לשפר את הסטטוס החברתי שלהם. השגת המטרה מתאפשרת על ידי הפגנת כוח ומיומנויות, הורדת ההון החברתי של הזולת, או שניהם. לרוב, ההצקות הן קבוצתיות (מספר מבצעים בדרגות שונות והרבה משתפי פעולה על ידי שתיקתם הרועמת) ומתמקדות בשלושה מישורים: קורבנות פיזית, חברתית, ומינית.
המדיה האלקטרונית (כמו פייסבוק) מהווה חלק אינטגרלי בחיים החברתיים של ילדים. עבורנו, המבוגרים, עולם מרגש וחדש זה מהווה חלק מקביל ונפרד לחיינו החברתיים (פנים-מול-פנים). עבור ילדים, אשר נולדו לתוך מציאות וירטואלית, אין תפר בין עולם הפנים-מול-פנים והעולם הווירטואלי. לא נדיר לראות מתבגרים משוחחים פנים-מול-פנים, תוך כדי שליחת SMS וצ'ט בפייסבוק: דבר המעיד על ערבוב מוחלט וטוטאלי בין העולמות.
פייסבוק מהווה את כלל העולם החברתי ומספק מרכיבים חשובים שעולם הפנים-מול-פנים לא מסוגל לספק: פייסבוק מהווה בסיס לתקשורת שאינה בו-זמנית, בזכות הסטטוסים, הנשארים בחלל הווירטואלי למשך זמן רב. בנוסף, פייסבוק מספק בפידבק מיידי ומתמשך לגבי מידת הפופולאריות (באמצעות כפתור ה-Like), וקל לנו לאמוד את המיקום החברתי שלנו. אלו כלים חשובים עבור כולנו על מנת שנוכל להעריך את חיינו החברתיים; עבור ילדים, אשר לומדים לעשות אינטגרציה ולווסת את העולם החברתי, כלים אלו מרכזיים.
כפי שאנו רוצים להכיר את החברים של ילדינו, אנו חייבים להכיר את חבריהם הווירטואליים. כפי שצריך להיות חשוב לנו לשוחח עם ילדינו על חבריהם בעולם הפנים-מול פנים, כך גם נחוץ לנו לשוחח איתם על חבריהם הווירטואליים. כפי שאנו רוצים לעזור לילדינו לעבד את המתרחש בעולם הפנים-מול-פנים, חובה עלינו לעזור להם לעבד את העולם האינטרנטי, כיוון שבשני העולמות ישנן סכנות.
אובדנות היא גורם מרכזי למוות אצל בני נוער, ודחק מהעולם החברתי הנו גורם סיכון בולט עבור בריונים, וקורבנותיהם, ובמיוחד בנות. עלינו לשוחח עם ילדינו, להיות ערים לסימני דיכאון, אובדן עניין, קשיי שינה, דיבורים על מוות, חלוקת חפצים, וטענות שהעולם היה יותר טוב בלעדיהם. למרות הקושי בניהול שיחה עם מתבגרים (עבור שני הצדדים) עלינו לזכור שעבור ילדינו, העולם הווירטואלי אינו ווירטואלי. הוא העולם כולו.
הכותב הוא ראש המגמה לחינוך המיוחד, בביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים