העברת זיכרון השואה ברשתות החברתיות נהייתה אתגר גדול בימינו. מאז ה-7 באוקטובר האנטישמיות רק הולכת וגדלה, ומנגד ניצולי השואה מתמעטים והולכים, כך שעדויות הזוועות ממקור ראשון הפכו לנדירות יותר. טיקטוק, שספגה בשנה וחצי האחרונות ביקורת רבה על כך שהיא לא מצנזרת מספיק תכנים אנטישמיים ואנטי-ישראליים, הטיסה זאת השנה השנייה ברציפות משלחת של 14 יוצרי תוכן מובילים מישראל במטרה לחשוף לעוקבים שלהם, מנוער וילדים בישראל ועד למעריצים בחו"ל, את הסיפורים שלא שמעו, התמונות הקשות והעדויות המצמררות דרך העיניים שלהם.
בפולין הם עברו בבית הקברות היהודי בוורשה, עברו מסע מרגש ומעמיק במחנות אושוויץ-בירקנאו - ולבסוף צעדו יחד עם אלפי אנשים, ביניהם שורדי שואה ושורדי שבי ומשפחותיהם במצעד החיים ממחנה אושוויץ לבירקנאו, המתקיים מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. עוד לפני תחילת מצעד החיים, יוצרי התוכן במשלחת של טיקטוק בפולין ייצרו עשרות סרטונים שהגיעו ליותר מ-13 מיליון צפיות בימים בודדים.
במצעד החיים השתתפו כאמור גם שורדי שבי, בהם אלי שרעבי. רגע מרגש נרשם כאשר יוצרת התוכן שירז שוקרון החלה לבכות כשראתה אותו, והוא ניגש וחיבק אותה. "ראיתי את אלי מרחוק, הסתכלתי עליו ונזכרתי ברגע שחזר, כשראיתי אותו בטלוויזיה ופרצתי בבכי", היא מספרת ל-mako. "פתאום הוא הסתכל עליי בחזרה, ופרצתי בבכי מטורף, לא הצלחתי לשלוט בעצמי. אחרי כמה שניות אני מרגישה חיבוק, מרימה את המבט, וקולטת שהוא בא לחבק אותי. זה היה חיבוק מאוד מרגש, מאוד ארוך, לא הפסקתי להגיד לו סליחה על כל מה שהוא עבר, על מה שהם עוברים שם. זה היה מפגש מאוד מרגש, מהול בעצב ובשמחה".
שירז עצמה מעלה בין היתר סרטוני הסברה מאז ה-7.10, וגיבשה לה קהל בין-לאומי, אך במסע הזה בחרה להתמקד בקהל הישראלי הצעיר. "אמרתי לעצמי שאדבר על אירועי 7.10 ואיך הם מתקשרים לשואה, ואני מראה דברים לעוקבים שלי שהם יותר ילדים ואולי הם לא מכירים", היא מספרת ל-mako. לצד זאת, היא העלתה סרטון עם דגל ישראל במחנה בירקנאו עם הכיתוב "NEVER AGAIN IS NOW".
Watch on TikTok
לא הייתי במסע בפולין בבית ספר או בצבא
מתן פרץ הוא סטנדאפיסט שמאז תחילת המלחמה כאשר גויס למילואים, התחיל להעלות סרטוני הסברה באנגלית, שהלכו וצברו תאוצה. בשונה מרוב יוצרי התוכן במשלחת, גם מהמשלחת בפולין הוא העלה סרטונים באנגלית, אשר מיועדים בראש ובראשונה לקהל הבין-לאומי שלו.
בסרטון שהעלה לטיקטוק וכבר צבר יותר מ-250 אלף צפיות, פרץ פונה אל ג'ו רוגן שאירח את דאגלס מארי ודייב סמית בפודקסט שלו, שם התעמת הסופר הבריטי מארי, הידוע כתומך ישראל, עם הקומיקאי האנטי-ישראלי סמית, והוכיח אותו על כך שמעולם לא ביקר בישראל. בתגובה שאל סמית: "בגרמניה הנאצית היית? אי אפשר להתייחס אליהם?", ומארי הגיב: "אי אפשר לנסוע בזמן". פרץ מתייחס לקטע הזה מתוך הפודקסט, ולאחר מכן מצלם את המצבות בבית הקברות היהודי בקרקוב, כולל קברי האחים ההמוניים. את הסרטון הוא מסיים בעברית עם המילים "עם ישראל חי".
"מאז המלחמה קהל היעד שלי נהיה מאוד בין-לאומי, העליתי סרטוני הסברה במילואים, והמשכתי מאז. רציתי להפסיק, אבל הבנתי שזה מאוד חשוב, הקהל הבין-לאומי ביקש ממני להמשיך", מספר פרץ ל-mako. "אני עושה גם סטנדאפ באנגלית, והמטרה שלי היא קריירה בין-לאומית. הגעתי לכאן לדברר את מצעד החיים ואת החוויה שלי כישראלי שפעם ראשונה בחייו בפולין באנגלית, תוך כדי שאני חושב איך יכול לקשר את זה ל-7.10 ולקונפליקט הישראלי פלסטיני".
את התכנים שהוא נחשף אליהם במסע, שכוללים כמובן מפגשים עם ניצולי שואה, הוא צריך לעבד בעצמו ומיד אחר לערוך אותם לסרטון. "זו פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה, אני לא אוהב ליצור מתוך לחץ", הוא אומר. "אני עובד ימים ארוכים על סרטוני הסברה, כי אם יש טעות אחת קטנה – אז כל הטיעון שלך בוטל. ידעתי שזה מה שהולך להיות, אבל מצד שני, כשאני מכניס את עצמי לפינה יוצאים דברים טובים. לא הייתי בפולין לא בתיכון ולא בצבא, ואני מרגיש שבאה לי משמיים הבחירה הזאת בי, ואני ממש שמח שאני פה".
גם השחקנית והקומיקאית לירז עוזרי מעולם לא הייתה בפולין. "כשהודיעו לי שנבחרתי למשלחת, הרגשתי גאווה וזכות גדולה", היא מספרת ל-mako. "לא יצא לי להיות כאן לא בבית ספר או בצבא, ותמיד ידעתי שיום אחד אני אצא למסע הזה. אפילו חשבתי ללכת עצמאית. מהילדות היה לי פטיש לשואה, הייתי רואה סרטים וסדרות וקוראת וחוקרת, כל חיי הרגשתי שאני גלגול של ניצולת שואה. התנדבתי בלחיות בכבוד, יש לי רגישות לאנשים מבוגרים. לא נשארו הרבה ניצולי שואה, ומי שנשאר זה אנשים מבוגרים".
עוזרי מספרת כי בתיכון השתתפה בהצגה "גטו" שכתב יהושע סובול על התיאטרון שהוקם בגטו וילנה. "האומנות עזרה להם לשרוד. אני שחקנית, וזה משהו שמאוד מתחבר אליי. גם כאן, אני מחפשת סיפורים ממה אנשים שאבו אופטימיות, ממה שאבו אמונה להמשיך ולשרוד בתוך המציאות המזעזעת הזאת", היא אומרת.
Watch on TikTok
חייבים להיות מלוכדים
אוהד הנווד מטייל בעולם כבר תשע שנים, והוא בלוגר התיירות והטיולים היחיד במשלחת. הוא העלה, בין היתר, סרטון ממחנה ההשמדה אושוויץ, שבו הציג את 30 הבלוקים, שבכל אחד מהם נדחסו 1,000 איש, ואת הגדר החשמלית שלא אפשרה לאף אחד לברוח או אפילו להתאבד. בסיומו של דבריו הצביע אוהד על חולצת הנובה שאותה הוא לובש, והעביר את המסר כי "חייבים להיות מלוכדים".
"מטרת המשלחת לפחות מבחינתי היא לתעד ולהזכיר לעם ישראל את הפרטים ההיסטוריים שהיו בתקופת השואה", אומר אוהד. "בהתחלה מאוד חששתי מהטיול הזה ומהתוכן שיצא ממנו, כי לרוב אני מראה בסרטונים שלי הרבה מאוד כיף, כמו חופים, טבע ובעלי חיים, ופתאום להיות פה זה שונה בטירוף, כי צריך להראות את הזוועות, וגם זה מאוד אמוציונלי לכולנו כיהודים.
"יחד עם זאת, כשאני מגיע למקומות בעולם, אני מדבר הרבה פעמים על ההיסטוריה. אני מאוד רגיל לספר אותה, גם אם מדובר בהיסטוריה נוראית, כי זה לא נוגע לי, אני מספר עם ניתוק רגשי. פה צריך לשנות פאזה. לא להראות שום חיוך, שהרבה פעמים יוצא לי באינסטינקט, להביא את הפן ההיסטורי, אבל מונגש בגובה העיניים כדי שלא יישמע כמו שיעור היסטוריה".
אוהד מספר כי הוא מקבל "תגובות מטורפות" מהקהל על הסרטונים בפולין. "רוב האנשים עשו את המסע הזה בכיתה י"א ולא היו פה כמוני מאז. אני מרגיש שהעם כבר צמא לזה. הרשתות מאוד שטחיות, ואנחנו זוכים להביא משהו הרבה יותר עמוק, הזדמנות להביא את הזוועות שהיו פה לרשת. על פניו זה לא משתלב טוב, אבל כשניגשים לזה רואים כמה העם זקוק לזה".
לדברי אוהד, העיסוק ביום השואה מכניס את כל מה שקרה לנו, מאז ה-7.10, לפרופורציה אחת גדולה. הוא קורא לא להשטיח את השואה לעומת מה שקרה לנו בשנה וחצי האחרונות, ומזהיר: "אם לא נהיה עם אחד מלוכד זה יכול לקרות שוב תוך שניות. כבר ראינו מה קרה בהיסטוריה".
הקשר המשפחתי
יוצרת התוכן אלינה רבינוביץ' מספרת כי מבחינתה המטרה היא להגיע אל קהל היעד הצעיר – ילדים בני 8-16, והיא אכן מקבלת מאות תגובות מהעוקבים. "כותבים, 'נראה לי שסבתא שלי הייתה בשואה, נראה לי שמישהו במשפחה שלי קשור לזה'. ה'נראה לי' הזה מאוד צובט. אנחנו מקבלים שאלות מאנשים שמבקשים שנבדוק בספר החיים אם השם של סבא רבא שלהם כתוב שם. זה גורם להם לשאול הרבה שאלות".
לאלינה עצמה יש קשר משפחתי לשואה, כאשר סבתה בת ה-94 היא ניצולת שואה, אולם היא מפתיעה ואומרת שהסיפור האישי שלה לא ידוע לה.
"אני גרה איתה, היא כביכול האדם הכי קרוב אליי, אבל אין לי מושג על שום דבר מהסיפור שלה. מעולם לא שאלתי אותה, לא היה לי את האומץ לשאול", היא משתפת. "היא מדי פעם זורקת איזה חצי משפט, חצי מילה ולא נעים לך לשאול יותר, לא רציתי לשים אותה בפינות קשות. לפני המסע הבטחתי לעצמי שאשאל אותה ואדבר איתה על זה, אבל שבועיים לפני המסע היא נהייתה ממש חולה וזה צובט לי בלב. היא עכשיו בבית חולים, ולא יכולתי לדבר איתה. היא לא יודעת שאני כאן בכלל. אני מאוד מקווה שאני אחזור, אני אדבר איתה. זה נתן לי כזה wake up call, את חייבת דחוף לשאול אותה כי אולי בקרוב לא תוכלי".
גם לעידן שלו, שמחזיק בכמעט 630 אלף עוקבים, יש סיפור משפחתי כואב. השבוע הוא חשף באושוויץ מול משתתפי המשלחת את תמונתה של סבתא רבא שלו מחזיקה את דוד שלו הקטן, רגע לפני שהם נשלחו אל מותם במשרפות במחנה ההשמדה. בכך שהסבתא לקחה מבתה מינה את בנה ("היא אמרה לה שזקנים הם בטח לא יהרגו ושתצא לעבוד"), היא הצילה את חייה. את התמונה המצמררת צילם חייל נאצי, והיא נמצאה לאחר שנים באחד המוזיאונים.
"זאת תמונה נוראית, ואני באתי לעשות סגירת מעגל בשביל המשפחה שלי ובשביל סבתא שלי", אומר שלו ל-mako. "לסבתא שלי היה חשוב שאני אביא את הסיפור הזה לפה, את התיקון לתמונה. אמא שלי, מיכל, קרויה על שם סבתה רוזלין, זה עברות של השם. אמא שלי מצילה היום ילדים – יש לי 3 אחים מאומצים ועוד אחות באומנה. אני מציג כאן תמונה שבה סבתא וילד מאבדים את החיים שלהם, ויש את אמא שלי שעשתה את התיקון לרוזלין ומצילה ילדים".
הכתבת הייתה אורחת של טיקטוק ישראל בפולין
תגובות