גאווה לאומית היא עניין יחסי בחיים, במיוחד בתעשיית האלקטרוניקה הבידורית. קחו, למשל, את פינלנד שמתהדרת בחברת נוקיה, את יפן שהולכת יד ביד עם סוני ופנסוניק (ועוד עשרות חברות קטנות יותר) או את ארה"ב שמתגאה במותגים כמו אפל או גוגל, שמזמן הפכו לחברות גלובליות, אבל אף פעם לא שוכחות מאיפה הן באות.
בדרום קוריאה, הסיפור דומה ואף חזק הרבה יותר. הקוריאנים אוהבים לרכוש מוצרים מקומיים. הכבישים עמוסים במכוניות של מותגים קוריאניים, כמו קיה או דייהו, או במוצרי אלקטרוניקה של LG או iriver המייצרת נגנים ומכשירי ניווט.
LG, לצד סמסונג, הפכו כבר מזמן לשם נרדף למדינה שלהן, על אף ההתרחבות הגלובלית המסיבית שהן עברו. אבל בעוד שבאירופה, בארה"ב ואף בישראל אפשר לראות בעיקר טלוויזיות, מקררים, מחשבים ומכשירי סלולר מתוצרתן, במגרש הביתי אין סוף לפורטפוליו של היצרניות הקוריאניות. ממש כמו המאכל הלאומי של דרום קוריאה, כרוב חמוץ ומתובל שעונה לשם קימצ'י ונמצא כמעט בכל מסעדה בעיר, כך גם המותגים של סמסונג ו-LG קורצים לעוברים והשבים ברחובות סיאול מכל כיוון.
חודרים אל הפרטיות
קחו, למשל, את סמסונג. בעצם, אל תקחו אותה, כי היא כבר תיקח אתכם לסיבוב בדרום קוריאה עם סדרת המכוניות שלה. כבישי סיאול מלאים ברכבי סמסונג, שאת השילדה שלהם מייצרות מספר חברות רכב, בהן ניסאן. יצרנית האלקטרוניקה לא עושה רק מזגנים, מכונות כביסה וטלפונים חכמים, אלא מחזיקה גם בית מלון בסיאול, חברת נדל"ן ואף חברת פרסום העונה לשם Cheil, שמטרתה לפעול במדינות זרות ובדרום קוריאה ולהשיג לסמסונג מחירי פרסום משתלמים במדיה המקומית.
ההשתלטות של סמסונג על השוק הקוריאני מתבטאת גם בכמות העובדים אותן היא מחזיקה במדינה - 85 אלף איש עובדים רק בחטיבת האלקטרוניקה שלה בקוריאה. בנוסף, יש לה עובדים המתפרסים על פני 30 מפעלי ייצור ברחבי העולם - מסין, דרך ארה"ב, ברזיל ומקסיקו ועד לסלובקיה והונגריה.
הניסיון של סמסונג לשים את ידיה כמעט על כל מוצר צרכני אפשרי, הוביל אותה למסקנה שהקוריאנים לא יוכלו לעכל מספיק טוב את הקימצ'י שלהם, אם הם יראו את הלוגו של סמסונג יותר מדי פעמים בכל מקום. הפתרון מבחינת סמסונג היה להמציא שמות מותגים חדשים לשתי הקטגוריות המובילות אצלה בחברה: טלפונים סלולריים וטלוויזיות. כך, על הטלפונים של סמסונג מוטבע בקוריאה המותג Any Call, בעוד שבטלוויזיות מופיע השם PAVV.
לאדם המגיע מיבשת אחרת, הדבר יכול להיראות מוזר, כי בעצם החברה החליטה לטשטש במקצת את הנכס הגדול שלה, שם המותג. מצד שני, בניגוד למוצר עצמו, בשלטים המופיעים ברחובות, יש אזכור לשם סמסונג ליד שם המותג הנוסף. בכל מקרה, אם המהלכים הללו ינחלו כישלון, סמסונג תמיד תוכל לבטח את עצמה מראש, באמצעות חברת הביטוח בה היא מחזיקה.
עד כאן זה עוד איכשהו נשמע הגיוני, אבל יש גם תחומים קצת מוזרים, שתמצאו בהם מותגים כמו סמסונג. בשונה מגוגל שנאלצת להתמודד עם בעיות פרטיות ברשת, היצרנית הקוריאנית נכנסה לנושא הפרטיות מכיוון קצת יותר רגיש לצרכנים - ייצור אסלות אלקטרוניות לשירותים. כשמסתובבים במשרדי החברה בדרום קוריאה, קשה לפספס את הלוחות האלקטרוניים המוצמדים לכל האסלה, ומאפשר לעשות עם המוצר הלא מתוחכם הזה לא מעט דברים. החל משימוש בו כמוצר משולב הכולל גם בידה ועד האפשרות להנעים את הזמן עם זרמי אוויר חמים.
עושים שוק
השוק הקוריאני אוהב מאוד את האסלות המיוחדות, והיריבה העיקשת של סמסונג, חברת LG, משווקת גם מוצרים מתחרים משלה. באופן כללי, הקוריאנים רואים באסלה מוצר טכנולוגי ומשלים לכל מוצרי האלקטרוניקה שהם צורכים. קניון האלקטרוניקה הענקי, יומג סאן, הנמצא באזור העסקים בסיאול, מאפשר לרכוש לצד האסלות החדישות, גם טלוויזיות תלת-ממד ומצלמות משוכללות. כל המוצרים האלו יושבים אחד ליד השני, כאילו אסלה ומכשיר ניווט משלימים זה את זה.
ההיצע האלקטרוני בדרום קוריאה הביא לכך שהמקומיים לא רואים בתהליך רכישה מוצרים כאלה, חדשים ככל שיהיו, משהו שצריך להקדיש לו יותר מדי חשיבות מאשר קניית ירקות בסופרמרקט. מכשירי הטכנולוגיה הכי חדישים שקיימים היום בעולם המערבי נמכרים בקניונים כאילו היו מוצר צריכה סתמי. הם מונחים בערימות ומוצגים בצורה דחוסה, והמוכרים אפילו לא מקדישים להם כמעט מקום על המדף. אך כשמבינים את התרבות המקומית, בה קוריאני מחליף מכשיר סלולר כל 6-8 חודשים, אפשר להבין את רמת החשיבות שנותנים לגאדג'טים בחנויות.
משום כך, צרכן ישראלי שיגיע לדרום קוריאה ייתקל בחוויית קניות שונה לחלוטין מזו שהוא מקבל ברשתות החשמל בארץ. החנויות המקומיות נותנות מעט תחושה של מוצרים זולים, שאפשר לקנות ממש באותו הרגע, על אף שהמחירים גבוהים מאוד ביחס לישראל וגם כמות הלקוחות לא כזו גדולה.
מלבד חוויית הקניות, גם מכשירי הניווט בדרום קוריאה, שונים ממה שהישראלים התרגלו אליהם בארץ. בעוד שבישראל תוכנות הניווט נהנות מגרפיקה תלת-ממדית והדמיה של מבנים, כשהכל מוצג על מסך בגודל 3.5-5 אינץ', הקוריאנים כבר התקדמו למסכי 7 אינץ' ומעלה, וקשה למצוא בסיאול נהג מונית, שמחזיק מכשיר ניווט עם מסך קטן יותר מהסטנדרט הזה.
לתקשר עם הולוגרמה
אבל מילא גודל המסך, שדווקא כן יכול לסייע, מה שמוזר במכשירי ה-GPS הוא הגרפיקה. הקוריאנים בנו את התוכנות שלהן בגרפיקה מאוד ייחודית, שנראית כמו שילוב של סרט מאנגה מצויר לבין הדמות הלו קיטי (Hello Kitty), אותה הם אוהבים להדביק כמעט על כל מוצר. הגרפיקה הזו נראית כמעט מגוחכת וחסרת פרטים, מה שלבטח לא יקל את מלאכת הניווט על התייר הממוצע.
אבל בין נבכי הגרפיקה המצוירת הזו, מסתתר גם חיבור אינטרנטי, שכולל בחלק מהצמתים סרטוני וידיאו על הנעשה בכבישים - ממש כמו אלה המתקבלים באתר האינטרנט של נתיבי איילון בישראל. לא ברור עד כמה מדובר באפליקציה בטיחותית, אבל היא בהחלט יכולה לעזור לנהג להתמודד עם הנעשה בכבישים ולאמוד את עומסי התנועה בצומת הקרוב.
עוד מוצר אלקטרוני מעניין, שנראה שהקוראינים אימצו לחיקם, הוא הרובוט המנקה, אותו אפשר למצוא גם בישראל תחת השם רומבה של חברת iRobot האמריקנית. הקוריאנים מאוד אוהבים את שיטת הניקוי הזו, ובדומה למוצרים אחרים, הם העתיקו גם אותה. ברחבי הקניונים בסיאול אפשר למצוא דודים קוריאנים לרובוט מבית סמסונג ו-LG. הדגם של סמסונג גם כולל שלט רחוק להפעלה נוחה מהספה ואף מצלמות ייעודיות, שבאמצעותן זוכר הרובוט את המקומות בהם ניקה, כך שלא יחזור אליהם בשנית.
החדשנות של סמסונג כנראה תגיע, בסופו של דבר, גם לידי מיצגים במוזיאון ההיסטוריה של החברה הנמצא בעיר סוואן, שעה נסיעה מסיאול, אך שם אפשר למצוא לא רק את תחילת הדרך של יצרנית האלקטרוניקה, אלא גם את העתיד הטכנולוגי כפי שהיא רואה אותו. מלבד הרבה מוצרים ירוקים וממשקי מגע, אחד המיצגים שמושכים את העין הוא סרטון הדמיה של מוצר שיאפשר לשוחח עם הולוגרמה של חבר שנמצא במקום אחר. זוהי בעצם השורה התחתונה של רוב המוצרים שאנחנו רואים היום, החל מטלפונים, שיחות וידיאו או מסכי תלת-ממד. בסופו של דבר, חברות הטכנולוגיה יצליחו לאפשר לנו להרגיש מציאות אחת במקום אחר.
הכותב היה אורח חברת סמסונג.
