"שלום וברכה בני תורה יקירינו. למעננו, בשבילנו, נזכור ולא נשכח בשום אופן: האם כבר התקשרנו היום במשך 180 דקות - לא פחות! - לשמוע שיעור תורני או שירה ווקאלית בקול התורה?" - הודעה קולית בזו הלשון הגיעה באחרונה לאלפי מנויים סלולריים הקשורים לזרם מסוים בקהילה החרדית. ההודעה מעודדת את מי שמקבל אותה להתקשר בכל יום למספר מסוים ולהאזין במשך שלוש שעות ביום - או לפחות להשאיר את קו הסלולר פתוח.
כבר כמה חודשים סוער הרחוב החרדי סביב מה שמכונה "שירותי התוכן הסלולריים". מאז ומתמיד הסלולר היה מקור מידע מרכזי בקרב האוכלוסייה החרדית. מכיוון שבטלפונים סלולריים כשרים אין אינטרנט, חרדים מתקשרים לקווי מידע המכונים "קווי נייעס" (חדשות ביידיש). בנוסף, פועלים קווים של שיעורי תורה, שעות תחבורה וקווים שעוסקים בסוגיות חסידיות. לפי ההערכות קיימים לא פחות מ–30 אלף קווים כאלה.
הקווים האלה מוצעים בחינם ללקוחות. המימון עבורם מגיע מחברות הסלולר, ומבוסס על דמי הקישוריות. עד להנהגת הרפורמה בענף הסלולר, דמי הקישוריות מומנו על ידי התשלום של הלקוחות לחברות הסלולר. הלקוחות שילמו על כל דקת שיחה, והכסף התחלק בין ספקית הסלולר למפעילת השירות - שהיתה מקבלת את דמי הקישוריות. לקוחות שהשתמשו בשירותי תוכן במשך זמן קנו למעשה את השירות הזה בכסף, דרך התשלום עבור זמן השיחה ("זמן אוויר"). מכיוון שחברות הסלולר בישראל עדיין מחויבות לשלם דמי קישוריות כשהשיחה עוברת לרשת אחרת או לספק אחר, ומכיוון שמאז 2012 הן כבר אינן גובות מהלקוחות תשלום על־פי דקת שיחה, העלות הזאת מושתת למעשה על כלל הלקוחות של החברות.
אלא שדמי הקישוריות שמשלמות החברות - כלומר שמשלמים כלל הלקוחות - לא רק מממנים את השירות, אלא גם נהפכו בחברה החרדית למנגנון מימון משומן של מוסדות ופעילויות. מנויי סלולר חרדים מבצעים כיום אלפי דקות שיחה בחודש למוקדי המידע, בחינם. מפעילת התקשורת שמקבלת את השיחה וספק שירותי התוכן מתחלקים ב-6 אגורות לכל דקה נכנסת שמגיעות מחברות הסלולר כדמי קישוריות.
מכיוון שתשלום דמי קישוריות קיים רק כשהשיחה יוצאת מרשת אחת לאחרת, ספקי שירות התוכן מעדיפים לארח את השירות שלהן על הרשת של חברות סלולר קטנות ככל האפשר, ובוחרים בדרך כלל בספקיות מזעריות כמו חברת הסלולר סלאקט וטלזר 019 - המחזיקות רישיון MVNO. בחירה זו מבטיחה כי כמעט כל הלקוחות יגיעו מרשתות אחרות, שייאלצו להעביר לספקיות דמי קישוריות.
המטרה: שיחות ארוכות
התרגיל הזה מממן פעילויות של חצרות רבנים, שמצדן עושות כל שהן יכולות לעודד ושיחות ארוכות. הנה, לדוגמה, תמליל הקלטת שיחה טרייה שבה מעודדים לקוחות להתקשר למספר סלולרי כדי לממן קמפ (קייטנה):
"כאן דובר קמפ... עכשיו השעה 2 בלילה, מוצאי יום חמישי. סך הדקות שנצברו עומד על 127,682. מורי ורבותי - חייבים להגיע ל–140 אלף לפחות עד שבת. תעשו טובה, בקשו מכל מי שאתם מכירים, חברים ומשפחה, חיייבים להגיע לפחות עד 140 אלף עד ערב שבת. הנה קריאה נרגשת מאחד ממנהלי הקמפ שמתחנן אליכם לצבור דקות ולהגיע לפחות עד 140 אלף עד מחר בשקיעה: חברים ערב טוב לכולם. השעה 2 בלילה בליל שישי. המצב של הדקות קשה מאד בשבוע האחרון של הקמפ - אנחנו בנינו על התקציב הזה נטו בשבילכם, אך ורק בשבילכם. אנא תעזרו לנו לעזור - עוד ועוד דקות".
כדי לעודד ביצוע שיחות, מתקיימות גם הגרלות, שבהן מבטיחים לכל מי שיתקשר ויאזין לשיעורי תורה במשך שעה אחת ביום, כי הוא יצורף להגרלה שבה יוכל לזכות בפרס כספי של עד 500 שקל, המכונה "מלגה", אופני הרים, מצלמה או טיסה בשמי הארץ. אם מתקשרים לאחד מהמספרים של ספקי התוכן, אפשר לשמוע קריין המכריז: "הגרלת ענק למאזיני חדשות היום עם פרסים בשווי אלפי שקלים. ההגרלה בפיקוח מורי צדק, ושמות הזוכים יפורסמו בשלוחה זו". לבסוף, בכדי לעודד שיחות רבות ככל האפשר, התפתח ברחוב החרדי מנגנון ענק של צינתוקים (צלצול וניתוק מכוון לפני שמקבל השיחה מספיק לענות כדי לעודד אותו להתקשר בחזרה). חרדים מתלוננים על מספר גדול של צינתוקים - שבהם כאשר הלקוח מנסה להחזיר שיחה הוא מגיע לאחד מקווי הנייעס.
הביקורת ברחוב החרדי לא מסתכמת רק בתלונות על מטרד הצינתוקים. יש הטוענים כי קווי הנייעס מובילים לביטול תורה וכן משמשים ללשון הרע. רבים בחברה החרדית משתמשים ב"ווטסאפ פון" - פורומים שבהם כל אחד חבר בקבוצה יכול להשאיר הודעה קולית, וכל החברים בקבוצת הווטסאפ הזו מקבלים צינתוק. החברים בקבוצה מתקשרים בחזרה ושומעים את ההודעה. חלק מהרבנים מתנגדים לקבוצות אלה, שכן המספרים שאליהם מתקשרים החברים בקבוצה משמשים גם לרכילות.
"משרד התקשורת נגד התורה והחרדים"
משרד התקשורת נדרש לסוגיה, ובספטמבר החליט לשים סוף לעניין. במשרד החליטו כי לא ייתכן שחברות הסלולר יצטרכו לספוג את עלויות הקישוריות - והציעו שאם החרדים רוצים להפעיל קווים ללימוד תורה, שישתמשו לשם כך במספרים קוויים - ולא סלולריים - שבהם הקישוריות אפסית. במשרד אומרים כי אם ספק תוכן כלשהו רוצה לקבל תשלום, הוא יכול להשתמש בקידומת הפרימיום 1-900, שבה המשתמש צריך לשלם על כל דקה ושיא אינה כלולה בחבילות ה"ללא הגבלה" של חברות הסלולר - כפי שנהוג בעולם החילוני.
השימוע לקראת הסדרת התחום יצא לדרך בספטמבר 2014 - ובדצמבר 2014 החליט משרד התקשורת לסגור את הקווים האלה. ההחלטה היתה אמורה להיכנס לתוקף ב–15 בפברואר 2015, אלא שבעלי הקווים פתחו בקמפיין ענק. שלטים שנתלו בשכונות חרדיות קראו: "משרד התקשורת נגד התורה והחרדים". באחד הימים הוצפה מרכזיית הטלפון של משרד התקשורת עד שקרסה. בנוסף, בעלי הקווים עתרו נגד משרד התקשורת לבג"ץ שלושה שבועות לפני כניסת ההחלטה לתוקף. ההליכים התארכו מעט, והדיון בעניין יתקיים היום.
בתשובת המדינה לבג"ץ נכתב: "המודל העסקי למתן 'שירותי פרימיום בתעריף רגיל' באמצעות אירוח אצל מפעילים סלולריים, יוצר תמריץ מובנה, ולא אחת מלאכותי ופסול, לעודד התקשרויות ממשכות (לעתים רבות במשך 24 שעות רצופות ויותר) למספרים סלולרים המספקים שירותי פרימיום, באופן שגורר חיוב בתשלום מצטבר גבוה של דמי קישוריות מצד המפעיל שאליו משוייך המנוי המתקשר אל המפעיל המארח של שירותי התוכן. המעבר לתוכניות תעריפים מסוג 'הכל כלול' בשוק התקשורת בישראל גרר החרפה של העיוות הכלכלי והרגולטורי האמור, כאשר המנו יוזם השיחה, כלל לא נושא במישרין את עלות הקישוריות ואלה יוצאים מכיסו של המפעיל הסלולרי שלו".
בעלי הקווים טענו, באמצעות עו"ד הדין ישי שריד, כי בעלי שירות התוכן, "מתחלקים בשיעור קטן מדמי הקישוריות, תעריף של אגורות בודדות ששבריר ממנו מגיע למרשינו, מספיק על מנת לכסות את ההוצאות התפעוליות של קווי המידע".
עוד ב-TheMarker:
