פעילות צה"ל בעזה מנגנת על העצבים הרופפים ממילא של אזרחי ישראל ורצועת עזה וההשלכות גולשות לכל תחומי החיים – גם לאתרי ההיכרויות והסטוצים. כדי לבחון איך נראה הסכסוך דרך האפליקציות האלה, ערכו בטאבלרpalestinder ניסוי שנועד לראות מה מרגישים המשתמשים משני הצדדים.
במסגרת הניסוי, הוצגו כמה שיחות שנערכו באפליקציות האלה בין יהודים לערבים משני צדי הגבול. כך לדוגמה, באחת השיחות שהתנהלו בטינדר כתב אחד המשתמשים לבת השיחה (תוכן השיחות תורגם לעברית, אך שגיאות פיסוק הושארו בחלק מהמקרים): "אז את ערבייה ואני יהודי, זו לא בעיה בשבילך?" היא השיבה לו: "ובכן.. היו את רומיאו ויוליה". הגבר מצדו השיב בהודעת צחוק (חחחחח) ועבר לשלב המעשי: "יש לך עוד תמונה?".
אבל היו גם שיחות בעלות אופי אחר. כך למשל, אחד המשתתפים שלח הודעה למשתמשת באפליקציה, ואחרי כמה הודעות נימוסין של שלום הוא שאלה אותה: "אז מה את עושה כאן בישראל? היא השיבה לו: "אני בעצם מלמדת בפלסטין". התגובה שלו לזה היתה: "התכוונת בישראל". היא השיבה מצדה: "לא אני מלמדת ברמאללה פלסטין. אני מורה". הוא כתב בחזרה: "נחמד... את מלמדת את האוכלוסייה הערבית?" "כן אני מלמדת פלסטינים", היא ענתה.
בשלב זה השיחה נהפכה להרבה פחות נחמדה כשהוא כתב לה: "יש לך מקום בגיהנום.. אני מקווה שבקרוב מאוד.. את בוגדת מ...נת". היא לא נשארה חייבת וענתה: "אני לא ממש מבינה איך ללמד ילדים הופך אותי לבוגדת... קח צעד אחורה ותחשוב על מה שאמרת. אתה שופט את הילדים רק על סמך מקום המגורים שלהם. תחנך את עצמך".
קיימות גם דוגמאות סוריאליסטיות לשיחות בין משתמשים. "איפה את בישראל?", נשאל באחת התכתובות. "רמאללה", היתה התשובה. "או, מצחיק לא מה שציפיתי לו. אני בירושלים. את יהודייה?" התשובה שקיבל היתה: "לא אני לא. כן, אנשים מופתעים בדרך כלל לשמוע שאני כאן". התשבוה שסיימה את השיחה מצדו היתה: "מצחיק כן בדיוק בזמן טיל".
