בשנת 2009 העולם סער אחרי שדווח כי לכאורה ישראל וארה"ב הצליחו להחדיר וירוס בשם "סטוקסנט" (האיראנים קראו לו "התולעת הציונית"), למחשבים מרכזיים בכורי הגרעין באיראן. על פי אותם דיווחים הווירוס פגע ביכולות של האיראנים לבצע העשרה של אורניום ופגע לפי ההערכות בלמעלה מ-30,000 מחשבים במהלך פעולתו. ישראל הכחישה כל קשר לווירוס.
מחקר חדש שנערך בשירותים המאוחדים המלכותיים של בריטניה (RUSI), מגלה שבין אם לישראל יש קשר לווירוס או לא, יכול להיות שהשמחה על הפגיעה בתוכנית הגרעין האיראנית היתה מוקדמת מידי. המחקר מתבסס על נתונים שהתקבלו על הווירוס ועל תוכנית הגרעין האיראנית ממקורות כמו הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. על פי המחקר, התקיפה אמנם הצליחה להאט לזמן קצר את יכולת העשרת האורניום של איראן, אך בסופו של דבר לתקיפה היה בדיוק את האפקט ההפוך, שלמעשה האיץ את תוכנית הגרעין האיראנית.
אחד האפקטים שמציינים בדוח, הוא מספר המתקנים שהצליחו להתקין באיראן אחרי המתקפה. בין החודשים מאי לאוגוסט של שנת 2009, מאז המתקפה, למרות שמספר הצינטרופוגות המעושרות אכן ירד, איראן הצליחה להתקין כמעט פי 2 יותר מתקנים להעשרת אורניום. בשורה התחתונה, מציינים בדוח כי התקיפה היתה פשוט מוקדמת מידי.
"סטוקסנט לא היה אפקטיבי ותקף בזמן הלא נכון" נכתב בדוח, "אם איראן היתה על סף ייצור נשק, מתקפה שכזאת היתה יכולה לקנות זמן יקר מערך בטיפול באיום האיראני. אך איראן לא היתה על סף ייצור נשק ב-2009 ו-2010".
עוד כותבים בדוח: "אם כבר, הווירוס, אם אכן פגע במתקן, גרם לאיראנים להיות מודעים יותר להגנה על המתקנים שלהם. ובכך הם הפכו את מתקפת הסייבר הבאה לקשה יותר לביצוע".
על פי הדוח, בגלל שאיראן היתה בשלב הביניים להפקת נשק גרעיני, המתקפה אולי גרמה לעיכוב קל, אך לכזה שגרם לאיראנים להשקיע יותר באבטחה של המתקנים. זה היה עניין של תיזמון, והתיזמון של סטוקסנט היה לא טוב. האיראנים היום לא רק מאובטחים יותר, אלא גם מנתקים את רשת האינטרנט שלהם מהרשת העולמית בתוכנית כלל לאומית לבניית רשת אינטרנט פנימית למדינה. סטוקסנט אמנם היה קוד וירוס מרשים בפני עצמו, אך כמתקפה, ככל הנראה שסטוקסנט רק הועיל לתוכנית הגרעין האיראנית.