תקשורת בזמן קרב (טנקים רועמים, צרחות, פצצות קורעות את האוויר) או בזמן פעולות חשאיות (אם האויב ישמע אותך מצייץ, אתה מת) היא אחד האתגרים הגדולים בהיסטוריה של הלוחמה. אבל החיילים של העתיד לא ידברו בקשר, הם יקראו מחשבות. קייט דרמונד חשפה ב-Wired ביום חמישי שגוף המחקר של משרד ההגנה האמריקאי, DARPA, כלל בתקציבו ל-2010 ארבעה מיליון דולר לפרויקט בשם Silent Talk. מטרת הפרוייקט: לתת לחיילים אפשרות לשוחח – בלי להשמיע קול.
דארפה היא גוף רב מעללים (אחד מהפיתוחים שהיא הייתה שותפה לו בשנות השבעים נקרא "אינטרנט") אבל הרבה מהפרויקטים המשונים והמטורפים שהיא יוזמת נגמרים בפח הזבל – כמו כל גוף מחקר. ועם זאת, ולמרות שהפרויקט נמצא בשלבים ראשוניים, ולמרות שארבעה מיליון דולר הם לא סכום שנותנים למחקר שנמצא בראש סדר העדיפויות, ייתכן מאוד שחיילי העתיד יהיו לא רק מהירים מאוד, חזקים מאוד ועמידים בפני כדורים, אלא גם קוראי מחשבות?
איך זה עובד?
לפני שמילים נאמרות בקול רם, הן "נהגות" בחלקים במוח העוסקים בדיבור. את המחשבות האלו אפשר "לקרוא" באמצעות מכשירי אא"ג, שמצביעים על תבניות שנוצרות במוח. לפי הדיווחים, דארפ"ה תייצר מכשיר שקורא את התבניות האלו, מפענח על אילו מילים החייל חושב, ותשדר אותם למכשיר של בן שיחו. הכל בשקט תעשייתי.
לממשק שבין מחשבות והפעלת מכשירים יש כבר כמה יישומים; הבלוג ChattaBox, שגם עסק ב-Silent Talk, מזכיר שאפשר לקנות קסדות שמאפשרות לחובש אותם לבצע מניפולציות בסיסיות על חפצים במרחב וירטואלי – כלומר, לשמש כג'ויסטיק ללא ג'ויסטיק.
ובכל זאת...
שתי נקודות מפחידות למחשבה. הראשונה: האם אפשר יהיה לכבות את מכשירי הקשר האלו? לו זה היה פיתוח מסחרי, השאלה הזאת הייתה מיותרת כמעט. אבל הצבא נוטה לבנות דברים שנותנים לחיילים מעט מאוד בחירה לגבי איך מפעילים אותם. הנה אתה במלחמה, חווה אירועים קיצוניים של חיים ושל מוות, בסביבה שרובה גברים; אתם מתחבקים בלילה כדי לא לקפוא – האם אתה באמת רוצה שהחבר שלך לאוהל גבי יהיה שותף לדברים המשונים שעוברים לך בראש?
נקודה שניה: כמה זמן ייקח עד שהאוייב יתחיל לשוחח עם החיילים שלנו - באותה הטכנולוגיה ממש?