יורם שדה הוא בנו של האלוף יצחק שדה ז"ל (אלוף בצה"ל וממייסדי ההגנה והפלמ"ח שתרם רבות לביטחון המדינה והקמתה). שדה מתגורר בתל אביב. אלא שבינו לבין שכניו ציון גיל ויהודית צוקר פרץ בשנים האחרונות סכסוך רווי יצרים. לטענתם, שדה המתגורר בבית אביו ומשפחתו משתמשים בשטחים ציבוריים הסמוכים לביתם ולרחוב מבלי שקיבלו על כך אישור מהרשויות במדינה, בתירוץ שהדבר נועד לשמירה על בית וגן 'יצחק שדה' שהוא אתר הנצחה.
שדה ומשפחתו טוענים מנגד, שצוקר וגיל מתנהלים בצורה לא תקינה כאשר הם פוגעים בבית ובגן של יצחק שדה.
צוק וגיל הגישו לפני כארבע שנים קובלנה פלילית לבית המשפט השלום בתל אביב נגד שדה, באמצעות עו"ד רון לוינטל. לטענתם, שדה העלה ליוטיוב שישה סרטונים המשמיצים אותם ופוגעים בפרטיותם ובשמם הטוב (הפצת לשון הרע) ופוגעים בפרנסתם.
הסרטים על המתלוננים
לדבריהם, שדה התקין מצלמת אבטחה המופנית לכניסת בתיהם ומתעדת במשך 24 שעות את הנעשה בסביבה. לקובלנה צורפו הסרטונים שעל גבי אחד מהם נכתב: 'ציון גיל מכסח מדרכות', בסרטון אחר נכתב: 'ציון גיל מעלים ראיות'. באחר נאמר: 'ציון גיל מכסח צמחים'. 'ציון גיל מכסח גדרות'. בסרטון האחרון נכתב: 'חובבי גיל ציון מציתים צמחים'. הקובלים טוענים, כי הבין הסרטים לבין הכותרות אין ולו כלום וכל מטרתם היא אחת, להכפישם.
שדה באמצעות עו"ד גד מינא, דחה על הסף את טענות הקובלים כי הסרטים משקפים את האמת ופרסומם נועד להפנות את הציבור למעשיו האלימים של גיל הפוגעים בבית יצחק שדה. לטענתו, הוא נהנה מהגנת אמת בפרסום שכן יש בסוגיה זו: עניין ציבורי. שדה, אישר כי התקין מצלמות אבטחה לא כוונו לפתח בתיהם של גיל וצוקר ולא מדובר בפגיעה בפרטיות, שכן הצילום נעשה ברשות הרבים ודמותם של הקובלים מופיעה באופן אקראי.
לטענתו, לא היתה לו שום כוונה לפגוע בקובלים או לבזותם אלא העלה את הסרטונים במטרה להרתיעם לחדול ממעשיהם מלפגוע באתר ההנצחה לזכר אביו ומפגיעות אלימות נוספות ולהגן על האינטרסים שלו.
לשון הרע
השופטת שדנה בתיק, לימור מרגולין-יחידי פסקה, כי שוכנעה מעבר לכל ספק סביר שמטרת הפרסומים היתה לפגוע בקובלים וכי מדובר בלשון הרע. היא דחתה את מרבית טיעוניו של שדה.
היא הרשיעה את שדה בחמש עבירות של פרסום לשון הרע וזיכתה אותו מהמקרה השישי. "אשר לטענות הנאשם הנוגעת למניעי נקם, הסכסוך בין הצדדים הוא מר ולעיתים אף מביש ולשני הצדדים מוטיבציות כאלה ואחרות בסכסוך המתמשך והטעון. עם זאת מששוכנעתי בהוכחת העבירות של לשון הרע ביחס למרבית הפרסומים, אינני סבורה כי יש מקום לקביעה שעבירות אלו לא ראויות להגנה", ציינה השופטת.
"היום הוכיחה כב' השופטת מרגולין-יחידי כי חומרת מעשה הדיבה כמוהו כתקיפה ודין השמצה כדין כל עבירה פלילית אחרת", אמר לוינטל.
גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר.