רפי פרחי בן 82 וחצי, וכוחו עדיין במותנו. הוא עובד כמרכיב רובוטים בחברת פבריק, שהוקמה בשנת 2015 ומפתחת מתקני ליקוט רובוטים עבור רשתות, קמעונאים וחברות לוגיסטיקה ברחבי בעולם. לחברה פתרון טכנולוגי ייחודי הכולל תוכנה וחומרה, והיא גייסה עד כה כ-370 מיליון דולר.
פרחי נולד בבולגריה ועלה לארץ עם הוריו ואחותו בדצמבר 1948, בהיותו בן 7. הוא גר בחולון, וכשאינו מרכיב רובוטים בעבודה, הוא מבלה עם משפחתו ועוסק בתחביב השני שלו, נגרות.
אל פבריק הגיע פרחי כשהיה בן 75 בעקבות הכרות עם המייסד שלה, והוא בין העובדים הראשונים של החברה – העובד ה-13. בתפקידו הוא עוסק בין היתר בייצור, תיקון ובנייה של רכיבי הרובוטים הקיימים ובמוצרים העתידיים שמפתחת החברה.
לדבריו, חזון החברה הוא לייצר מחסן אוטומטי המופעל באמצעות רובוטים ותוכנה ייחודית. "התחלנו לייצר יש מאין. נתנו לי חדר במשרד הראשון של החברה ברחוב הנגב בדרום תל אביב, והפכתי אותו לבית מלאכה חדיש ומאובזר. שם בחדר הקטן, הרכבנו את הרובוטים הראשונים", הוא מספר ל-mako.
"לא אשכח את נסיעת המבחן הראשונה של הרובוטים, בה שרטטתי להם מסלול על רצפת לינולאום. וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את ה'גראונד רובוט' נוסע לאורך המסלול, עוצר, נותן לרובוט אחר לעבור, ורק אז ממשיך לנסוע. כל כך התרגשתי שירדו לי דמעות, זה היה ממש מדע בדיוני בזמנו. ואלו היו רובוטים שאני הרכבתי. זה היה סיפוק גדול מאוד ומאוד מאתגר. כיום, כשאני מבקר במחסן הרובוטי של החברה בעמק חפר אני מתקשה לתפוס לאילו מימדים התפתח המוצר".
תחום המכונאות אינו זר עבור פרחי, שהוא בוגר בית ספר מקצועי אורט במגמת חרושת כלים וטכנאי מכונות מוסמך. "לאורך חיי עבדתי בהמון תחומים - החל ממנהל בית מלאכה לייצור כלי יהלומים, ועד מנהל טכני של מצפה הכוכבים באוניברסיטת תל אביב", הוא מספר.
פרחי מספר שרכש ידע גם ביחידת הצוללות בצבא. "שם הייתי בתפקיד מכונאי, ולאחר מכן רב סמל חיצון האחראי על מערכות רבות. לאחר השחרור הייתי בין העובדים הראשונים של חברת אופטרוטק, שהייתה חלוצה בפיתוח מערכות אופטיות אוטומטיות לבדיקת מעגלים מודפסים.
"אחרי סיום התפקיד בחברה זו, התחלתי לעבוד ביחידה הצבאית 81 כאזרח עובד צה"ל, שם עבדתי 15 שנה. במהלך תקופתי ביחידה הצטלבה דרכי עם שי כהן, ממייסדי החברה וסמנכ"ל טכנולוגיות בפבריק, שהיה המפקד שלי ביחידה. השנים שעבדתי תחת שי במחלקה ההנדסית של 81 היו יוצאות דופן. היינו מפתחים דברים סטייל ג'יימס בונד, שכמובן אסור לדבר עליהם. כאשר שי הציע לי לבוא לעבוד איתו בסטרטאפ החדש שהוא מקים, לימים פבריק, לא היססתי לרגע".
בכל זאת, אתה בן 82, עד איזה גיל כדאי לעבוד?
"כמה שהגוף מאפשר. התקופה הכי ארוכה בחיים שלי שלא עבדתי היא 6 חודשים. אני עובד כל חיי. זה טוב שיש בשביל מה לקום בבוקר. אני אוהב את מה שאני עושה, כשאוהבים את מה שעושים אז אין גבולות. הדבר היחיד שמפריע לי שהגיל שלי מקשה עלי לעבוד שעות מרובות. זה הדבר היחידי, אני מתעייף יותר מהר מפעם".
האם אתה חושב שהעבודה שונה בהשוואה לעובד צעיר?
"בוודאי. אנחנו המבוגרים נשארים במקומות עבודה יותר זמן ולא נוטים לעבור מהר למקום הבא. גם כשלפעמים הדברים קצת קשים, יש לנו סבלנות. אנחנו גם מביאים ניסיון של שנים, אשר לפעמים מאפשר לנו לפתור אתגרים מקצועיים בצורה קלה ומהירה יותר. זה נכון שהבוס שלי בגיל שהוא יכול להיות הבן שלי, אבל יש בינינו הערכה מקצועית הדדית ואמון שנבנה לאורך שנים. אנחנו מקיימים הרבה דיונים מקצועיים מעניינים, שעוזרים לנו להגיע לפתרונות הטובים ביותר עבור בעיות שונות".
איך שומרים על גישה כזאת אופטימית, טובה ובריאה לחיים?
"החיים לימדו אותי תמיד להסתכל על הצד החיובי, כי חיים פעם אחת, כל דקה שעוברת לא תשוב. החיים מזמנים לנו אתגרים וקשיים וצריך לדעת להתמקד במה שיש. על אף שאני אלמן, ושכלתי את שני בניי בתאונות דרכים, כיום אני סבא רבא גאה שנהנה לבלות עם בתי, 3 נכדיי ו-4 ניניי, מעבודת נגרות שאני עושה כתחביב ומהעבודה עם האנשים היקרים שעובדים איתי".