בקבוצת הפייסבוק "פוטושופ חכם" עולים לא מעט פוסטים מרגשים, אבל זה שכתבה אתמול נעה גלבוע, יזמית, יוצרת תוכן ופעילה חברתית, התבלט במיוחד. "למי מתחשק לנסות לעזור?", כתבה. "לפני כמעט 14 שנים, הבן שלי נפטר, הוא היה צריך להיות עכשיו בן 15 וקצת. זה מאוד מוזר לנסות לדמיין איך הוא היה יכול להראות, ועד היום לא העזתי לנסות. לקראת האזכרה הקרובה שלו, התחלתי לשחק עם אפליקציות לנסות ליצור משהו שאולי יראה כמו שהוא היה יכול להראות היום, אבל התוצאות לא איכותיות מספיק, ואין לי את הידע כדי לשפר את זה".

גלבוע צירפה כמה תמונות של בנה יוחאי, שמת בשנתו כשהיה בן שנה וחודש בשנת 2009, וביקשה מהגולשים ליצור תמונות שמדמות את גיל הנעורים שלו – 15-16, ואף לשלב את התוצאה יחד עם תמונה שלה. היא הוסיפה בהומור: "בלי חצ'קונים, אל תהיו רעים".

הפוסט זכה לכמעט 4,000 לייקים ומאות תגובות. גולשים רבים הגיבו כי הם משתתפים בצערה, ושיתפו תמונות שיצרו של האם והבן במצבים שונים. כך למשל, ציפי גרינברג יצרה בעזרת בינה מלאכותית, מידג'רני ו-I adobe generative fill, תמונות שבהן נראים גלבוע ובנה בין היתר, "מאמצים כלב", "מבקרים בספארי", "שטים באמזונס", "יושבים ליד הים" ו"מבקרים במאצ'ו פיצ'ו". "מטרה נעלה ואישה נהדרת", אמרה גרינברג ל-mako.

גלבוע מספרת ל-mako על התחושות בעקבות פרסום הפוסט: "הרגשתי כמו חיבוק ענק. עצם זה שאנשים התייחסו, עצרו רגע, הגיבו, שלחו ניחומים וחיזוקים, וכמובן האנשים שהקדישו מזמנם כדי לנסות ליצור משהו, וזה לא משנה אם הם הגיעו לתוצאה כזו או אחרת או לא. עצם זה שהם ניסו, זה כבר מרגש. וכמובן היו אנשים שהעלו את התוצרים וזה מאוד ריגש שהם השקיעו כל כך".

איך היה לראות את התמונות שלו כביכול כנער?

"הרגיש מוזר. בהתחלה קצת שוק, ואז הזכרתי לעצמי שזה לא אמיתי. והסתכלתי על זה שוב בעין יצירתית יותר. התמונות לא דומות למישהו מהמשפחה ולכן זה לא גרם לי להתחבר אליהן".

גלבוע מודה כי לא הצליחה לדמיין בכלל כיצד היה נראה יוחאי היום. "הייתי פתוחה, אבל זה לא דומה. יש שתי תמונות דווקא מגיל צעיר יותר, לא כנער, שנראות דומות לו וזה עשה לי איזו תחושה נעימה בבטן".

גלבוע, שהיא מנהלת קבוצת הפייסבוק "הורים שכולים השכול האזרחי", ביחד עם פיני רבינוביץ' מאז שנת 2018, מספרת כי קיבלה כל מיני פניות מהורים שכולים נוספים. "היו שהתעניינו מאוד מה קרה לו וביקשו פרטים". גם טל חכם, מנהל "פוטושופ חכם", פנה אליה. "הוא וידא שהתגובות בסדר, ושלא קיבלתי תגובות לא נעימות. זה סופר רגיש ולא מובן מאליו", היא אומרת.

"בקשה שפשוט לא היה ניתן להתעלם ממנה"

גם אביתר אדרי, מנהל פרסום דיגיטלי ומרצה לעיצוב בינה מלאכותית, לא היה יכול להישאר אדיש לבקשתה של גלבוע, כאב לילדים וכמי שאיבד את אביו בנסיבות טרגיות בטרם עת - חלה בגיל 58 ונפטר 4 שנים לאחר מכן.

"לא כל יום אתה נתקל בבקשה כל כך מרגשת, טהורה ואמיצה – אם שאיבדה את בנה ומעִזה באומץ רב להביט אל עבר העתיד שלא קרם עור וגידים. כאב לשלושה ילדים זה מיד זרק אותי בעוצמה אל בליל מחשבות שקורעות את הלב והנשמה. כל אדם יכול להזדהות עם הכאב העמוק הזה, אבל לא באמת מצליח לדמיין. זו הייתה בקשה שפשוט לא היה ניתן להתעלם ממנה", הוא מספר ל-mako.

כדי לייצר את אותו "תהליך התבגרות" לקח אדרי את התמונות של בנה ושילב אותן עם תמונות עדכניות של נעה - במטרה להכניס למודל גם את המאפיינים המשפחתיים וגם כדי שיהיה רפרנס למבנה הפנים של אדם בוגר מאותה משפחה. "ברגע שהיה לי את שכבת הבסיס יצרתי פרומפט (הנחיית טקסט) שמבקש ממחולל התמונות מידג'רני לג'נרט (לחולל) תמונות חדשות של הילד", הוא מסביר.

"בכל פעם הגדלתי את גיל הילד ולאט-לאט 'ביגרתי' את התמונות עד שהפך מפעוט לנער. לבסוף לקחתי את התמונות וערכתי אותן כסרטון הממחיש את תהליך ההתבגרות של הילד. ברקע שמתי את השיר 'הספד' שכתבתי בעקבות מותו של מלקו (משה) אמבאו. חבר מהצבא שנפל במלחמת לבנון השנייה. השיר מתאר ילד שנותר צעיר וחייכן בתמונות ואת הכאב העז של אמו שזועקת לו "בני – אל תעזבני אהובי". זה הרגיש לי מתאים".

לאחר שסיים את העבודה, שנמשכה כשעה לדבריו, העלה אדרי את הסרטון כתגובה לפוסט של גלבוע, ועד עכשיו התגובה שלו זכתה לאלפי לייקים. "למען האמת, לא ציפיתי שישימו אליו לב ואפילו תהיתי אם נעה תיחשף אליו בכלל, שכן לפוסט היו תגובות רבות וחשבתי שהוא ילך שם לאיבוד", הוא מודה. "למרבה הפתעתי בתוך דקות קיבל הסרטון תהודה אדירה – מאות תגובות ואלפי לייקים. ניכר שהוא נגע באנשים רבים וריגש אותם מאוד".

בעקבות הסרטון הוא קיבל פניות נוספות רבות מאנשים במצבים דומים, והוא מספר שהוא משתדל לסייע גם להם. גם עם גלבוע, התהליך עוד לא הסתיים, והוא עומד איתה בקשר כדי לדייק את התוצאות וליצור דמיון רב יותר בין התמונות שיצר לבין האם ומשפחתה. "אני רוצה לשלוח לנעה חיבוק גדול ולומר לה שהבקשה ה'קטנה-גדולה' שלה נגעה בלבבותיהם של רבבות. היא הציפה נושא כאוב מאוד שלרוב לא עולה לשיח הציבורי ונתנה במה לכאבם של הורים שכולים. היא הגיבורה האמיתית בסיפור הזה", אומר אדרי.