שנה הלכה, שנה באה ואפל, כהרגלה, מציגה אייפון חדש. עוד אחד לאוסף. הפתעות לא היו שם, באירוע ההכרזה מלא הסרטונים מלאי הפתוס של בכירי אפל המדברים בעיניים נוצצות על המכשיר שהוא הכי-כל-דבר-שאתם-יכולים-לעלות-על-הדעת. הכל כבר היה ידוע מראש, כמעט עד הפרט האחרון. ההדלפות, מהן הצליחה החברה להתחמק במשך שנים, תפסו אותה לבסוף ועשו זאת חזק במיוחד.
אבל גם בלי ההדלפות, נראה ששום דבר ממה שהוצג באירוע לא היה מסעיר את העולם. לא כמו הדור הראשון של האייפון, לא כמו הדור השני ואפילו לא כמו הדור החמישי, זה שהביא איתו את ידידו הטוב של האדם – סירי (שבאייפון החדש אכן יהיה ידיד, בזכות אפשרות חדשה לקול גברי בנוסף לקול הנשי המוכר), ואת פרשת אנטנה-גייט ("אתם מחזיקים אותו לא נכון").
אז נכון, באייפון החדש משולבת טכנולוגיה חדשה לא פחות ומגניבה לא פחות – סורק טביעות אצבע שמתחבא מאחורי כפתור הבית ומסוגל לסרוק את אצבעו של המשתמש ברמת יעילות גבוהה מאוד, וללא כל צורך בשמירת כל הטביעות הסרוקות במאגר ביומטרי. זהו חידוש מסעיר למדי, שעוד עשוי לחולל לכל הפחות מיני-מהפיכה בעולם האבטחה – לא עוד סיסמאות ארוכות מדי עבור המשתמש וקלות מדי לפיצוח עבור האקרים. רוצה לבצע במכשיר פעולה כמו גישה למידע אישי או ביצוע פעולה שתשלום בצידה? אשר שאתה אכן בעליו החוקי. איך לא חשבו על זה קודם.
הצבעים של האייפון הם כמו הצבעים של קרוקס:
אבל מלבד סורק טביעות האצבע, שהוא לא יותר מיישום חדש לטכנולוגיה ישנה שאפל קנתה כבר לפני שנה במאות מיליוני דולרים, וכמה שיפורים נחמדים למצלמה שמאפשרים צילום הילוך איטי איכותי, באמת שקשה להרגיש בהבדל בין המכשיר הזה לקודמו. איך אמר אחד מבכירי אפל באירוע? התקנת iOS 7 על אייפון 5 "הופכת אותו למכשיר חדש", לא פחות חדש מהאייפון 5s.
מעתיקה ללא בושה
גם אייפון 5c המוזל, שבינתיים מסתבר שאינו זול כל כך, לא מחדש דבר. למעשה, דקות אחרי הצגתו הרשמית העלתה נוקיה תמונה לפייסבוק, בה היא מודה לאפל על כך שהעתיקה ממנה את עיצוב סדרת הלומיה שלה – מכשירים עשויים פיסה אחידה של פוליקרבונט צבעוני בוהק ומריצים מערכת הפעלה צבעונית ובוהקת לא פחות.
נוקיה עוקצת את אפל ומצטטת את סטיב ג'ובס:
אבל קשה להאשים את אפל בחוסר חדשנות – האישום הקבוע הנשמע נגדה בכל פעם שהכרזה שלה לא מצליחה להקפיץ את המניה לשיא חדש. אחרי הכל, היא בנתה ועיצבה מחדש את מערכת ההפעלה, תוך שהיא מעתיקה ללא בושה ממתחרותיה, וטרחה למצוא שיפורים טכנולוגיים לשלב במכשיר, הכוללים גם מעבר למעבד בטכנולוגיית 64 ביט, שמשמעותה שיפור משמעותי בביצועי המכשיר וטשטוש חסר תקדים של הגבול בינו לבין מחשב (גם הם עובדים היום באותה טכנולוגיה). וזו אולי הבעיה – שהחברה נאלצה לגשש לכל כיוון אפשרי בחיפוש אחר חידושים מסעירים ולמרות זאת לא הניבה כאלה.
נראה ששוק הסמארטפונים, שסיפק לנו בשנים האחרונות התפתחויות דרמטיות בקצב שהתקשינו לעמוד בו, הגיע לפסגה. אחרי מרוץ המהירות, מרוץ הליבות, מרוץ הפיקסלים ומרוץ האפליקציות, הגענו לשלב בו לא ניתן יותר להבחין בהבדל בין המכשירים. כולם נראים דומים – מלבנים דקיקים מעוגלים קלות – ועובדים פחות או יותר באותה צורה חלקה. גלקסי אס 4 של סמסונג לא באמת שונה מקודמו, גלקסי אס 3, ונקסוס 4 לא באמת שונה מגלקסי נקסוס. כולם כל כך "מושלמים" שלא נותר (כמעט) שום דבר לשפר בהם – לפחות עד שתימצא הטכנולוגיה לייצור מכשירים משני-צורה. ומי שמרגיש הבדל בין מכשיר עם מעבד מרובע ליבות למעבן מתומן ליבות – שיקום, ובאותה הזדמנות גם יספור כמה אנשים מסביבו הגיעו לאותו שלב בקנדי קראש עם שתי ליבות "בלבד".
בכלל, אפשר למצוא בתקופת הקיפאון וההמתנה למהפכה הטכנולוגית הבאה גם צד חיובי: אחרי שגעון השדרוגים הנצחי, שגרם לנו להפוך בשנים האחרונות לבזבזנים מופלגים בזכות הצורך להשתפר ללא הפסקה, אולי הגיע הזמן להירגע ולהפסיק להחליף את האני הדיגיטלי שלנו באובססיביות כפייתית.
הסרטון הסאטירי, לא כל כך סאטירי אחרי הכל: