השנה היא 2008. טוויטר, אחת מהרשתות החברתיות הראשונות בעולם, מצליחה לאט לאט לצבור תאוצה. בקונסוליה הישראלית בניו יורק משכילים להבין את חשיבות הפלטפורמה - הרבה לפני שאר העולם - ומעבירים בטוויטר את מסיבת העיתונאים הדיפלומטית הראשונה ברשתות החברתיות אי פעם.
זה קורה סביב מבצע עופרת יצוקה, ומי שעומד מאחורי הרעיון הוא דוד סרנגה, קונסול התקשורת וההסברה, דיפלומט מקצועי ששימש בהמשך גם כסגן דובר משרד החוץ וכשגריר ישראל ברומניה. "היו גורמים שגיחכו ואמרו לי 'איך אתה רוצה להעביר מסר מדיני ב-140 תווים', המגבלה אז של טוויטר. אני חושב שאותם אנשים שאז ביקרו אותנו לא צפו את זה שהמסר המדיני, נכון להיום, מתעצב שם", הוא אומר בשיחה עם mako לסיכום שנה של פעילות דיפלומטית ישראלית ברשתות החברתית.
16 שנה לאחר מכן, ישראל עדיין מתמודדת עם האתגר העזתי וסרנגה מוביל את הדיפלומטיה הדיגיטלית של ישראל תחת משרד החוץ. מאז אירועי 7 באוקטובר הוא מתמודד עם האתגר ההסברתי המורכב ביותר שישראל התמודדה איתו אי פעם, כולל פייק ניוז, דיסאינפומציה, רשתות חברתיות שמאחוריהן עומדות חברות טכנולוגיות רבות עוצמה עם אינטרסים נסתרים וארגוני טרור רצחניים שמנסים ליצור כאוס בחברה הישראלית.
"הייתי מהראשונים שגילו את הפוטנציאל של הרשתות החברתיות בתחום המדיני ושדחפו את משרד החוץ לפעול בהן", אומר סרנגה. "היום אפשר להגיד שאנחנו בין המובילים בעולם, אם לא המובילים בעולם ברשתות החברתיות, ויש לכך שתי סיבות עיקריות. האחת היא שאנחנו כל הזמן חושבים איפה אנחנו צריכים להיות בעוד חמש או עשר שנים, והשנייה היא שאנחנו נותנים לדיפלומטים שלנו חופש להתבטא ברשתות החברתיות, בניגוד למשרדי חוץ אחרים שהדיפלומטים שלהם צריכים לקבל אישור על כל ציוץ או פוסט שהם מעלים", הוא מסביר. "אנחנו סומכים על הדיפלומטים שלנו ואומרים להם תעשו, ותעשו הרבה. כבר בקורס הצוערים אנחנו דוחפים אותם להיות פעילים ברשתות, והם כל הזמן עוברים הכשרות בנושא".
סרנגה מסביר שהפעילות של ישראל ברשתות החברתיות נחלקת לשניים - הפעילות שנעשית מהמטה בירושלים, והפעילות שנעשית בשטח, ביותר מ-100 נציגויות של ישראל בעולם. "הנציגויות שלנו לוקחות את החומרים שאנחנו מעלים לרשתות מירושלים ומהדהדות אותם, אבל כל נציגות גם מעלה את החומרים הרלוונטיים למקום שבו היא נמצאת. הנציגות יודעת איך להעביר את המסר לקהל היעד שלה, החל מהשפה, הנושאים והמסרים שרלוונטיים ספציפית למקום שבו היא פועלת. בסופו של דבר, נוצרת כך רשת ענפה להעברת המסר המדיני לעולם".
ערב ה-7 באוקטובר, התכנים שהעלו הדיפלומטים הישראלים לרשתות החברתיות התחלקו באופן גס ל-40% תכנים מדיניים ו-60% תכנים "רכים" יותר, כך מסביר סרנגה. מנגד, מאז השבת השחורה הכל מכוון למסר המדיני, ובניגוד למה שאולי קל לחשוב, הדבר לא גרם לירידה בכמות העוקבים, אלא דווקא להפך. "כמות העוקבים שלנו בטוויטר הכפילה את עצמה בתוך חודשיים, ובפלטפורמות אחרות גם שילשה את עצמה", חושף סרנגה.
שלושת הפלטפורמות שבהן משקיע משרד החוץ את מירב המאמצים הן טוויטר, אינסטגרם ובאופן מעט מפתיע, לינקדאין. כן, דווקא הרשת החברתית המקצועית שבה ניתן למצוא בעיקר הייטקיסטים ואנשי עסקים הפכה לכר פורה לדיונים בעד ונגד המדיניות הישראלית - ובמשרד החוץ נערכו בהתאם. "הקהל שנמצא בלינקדאין הוא איכותי יותר. אין שם בוטים או טרולים ואין שיח רעיל, להבדיל מהפלטפורמות האחרות. מנגד, בטוויטר נמצאים עיתונאים, מובילי דעת קהל, שגרירים זרים, חברי פרלמנט ואפילו ראשי מדינות, ולכן היא הפלטפורמה החשובה ביותר שלנו".
לצד המאמץ באנגלית, במשרד החוץ נותנים דגש מיוחד לשפות הערבית והפרסית. במקרה של פרסית, משרד החוץ משמש לא רק כקול של החברה הישראלית, אלא גם כקולם של האזרחים הליברלים באיראן. "פנו אלינו לא מעט איראניים שראו בנו ובפלטפורמות שלנו אמצעי להעברת המסר שלהם לעולם. לכן, האינגייג'מנט שלנו מאוד גדול עם האוכלוסייה הזאת. ממחקרים שמשרד החוץ עשה בתוך איראן, עלה של-80% מהאוכלוסייה יש סנטימנט חיובי כלפי ישראל. למרות זאת, אנחנו משתמשים בפלטפורמות שלנו גם כדי להעביר את המסר למשטר האיראני עצמו. אין לנו ספק שהוא נמצא שם וקורא את הדברים בצורה מאוד מעמיקה".
בכל הקשור לערבית, סרנגה מסביר שהתכנים של משרד החוץ בערבית מהווים חלופה לסיקור ברשתות כמו אל ג'זירה ואחרות, שלא ממש פתוחות לזוויות שונות. "דווקא בגלל העובדה שהתקשורת בעולם הערבי סגורה יחסית, הרשתות החברתיות שלנו מאפשרות לאנשים בעולם הערבי ללמוד על ישראל בדרך בלתי אמצעית, בדרך שהיא שונה ממה שהשלטון בהרבה מאוד מקומות רוצה שיקרה", הוא אומר. "הפלטפורמות שלנו בשפה הערבית קיימות כבר יותר מעשור, הרבה לפני הסכמי אברהם, והן משמשות כחיבור בין הישראלים לבין אותם קהלים בעולם הערבי, שיש חלקים גדולים ממנו שרוצים להבין את הדברים יותר לעומק".
סרנגה נותן כדוגמה מהלך יוצא דופן - הקמת אתר אינטרנט ייעודי בשפה הערבית שעוסק בפשעים המיניים שביצעו מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר. "היה לנו חשוב להראות לאליטות ולמובילי דעת הקהל מה באמת קרה כאן כדי שיקבלו תמונה יותר שלמה על האירועים. תרגמנו את דוח האו"ם בנושא והוספנו כתבות שפורסמו בתקשורת הבינלאומית, בין אם זה ב-CNN, ניו יורק טיימס וכדומה. לצד זאת, העלינו עדויות מתורגמות ובאמצעות קידום ממומן הבאנו את התוכן הזה לפיד של משתמשים במדינות הערביות, בעיקר מדינות המפרץ, מרוקו ועוד".
"אנשים שעוקבים אחרינו מהעולם הערבי מורכבים מקהלים מאוד מגוונים וממדינות שונות, ויש גם לא מעט אנשים שעוקבים אחרינו מהרשות הפלסטינית, בין אם זה מעזה או ממקומות אחרים", חושף סרנגה, ומספר כי אחד מהעמודים הפופולריים ביותר של ישראל בעולם הערבי פונה לקהל בעיראק. "אנחנו מעלים שם לדוגמה תכנים שעוסקים במורשת העיראקית בישראל, במורשת היהודית העיראקית ובנושאים דומים. בתגובה אנחנו מקבלים לא מעט הודעות תומכות, אוהבות ומחבקות. אנשים במקומות האלה לא יכולים להתבטא בתגובות באופן פומבי או לשתף תכנים מסיבות מובנות, אבל בפועל, אפשר לראות שיש לא מעט רגשות חיוביים כלפי ישראל".
"הפעילות שלנו יותר חצופה ולא משאירה מקום לסימני שאלה"
בעולם שלפני 7 באוקטובר, נהגו אנשי הדיפלומטיה הדיגיטלית במשרד החוץ לחלק את העולם לשלוש קבוצות. "לקבוצה אחת אני קורא 'המשוכנעים', האנשים שנמצאים בצד שלנו ותומכים בישראל. להערכתי, הם מהווים 10-15% מהאוכלוסייה", אומר סרנגה. "בצד השני יש קבוצה של 15-20% מהאוכלוסייה שלא משנה מה נעלה, הם יהיו נגד ישראל באופן מובהק. באמצע הייתה קבוצה גדולה באמצע של רוב דומם, אבל אירועי 7 באוקובר שינו את תפיסת העולם שלנו: עכשיו אנחנו מאמינים שחייבים לבחור צד, או שאתה בצד של ישראל, או שאתה בצד של חמאס. אין דרך אחרת".
"אחרי שהעולם ראה את הטבח, על כל מה שהתלווה אליו, אי אפשר שלא להחליט. זה עדיין לא אומר שחייבים לתמוך בכל מה שישראל עושה או אומרת, זה לגיטימי לבקר, אבל חייבים לדעת להבחין בין לבן לבין שחור. לכן, הפעילות שלנו בעת האחרונה יותר חצופה, יותר ישירה ולא משאירה מקום לסימני שאלה. אנחנו אומרים בצורה ברורה: ה-7 באוקטובר הוא פשע נגד האנושות, ואנשים מבינים ומסכימים".
"הרשתות החברתיות, בעיקר טוויטר וטלגרם, הפכו לבריכת רעל. ככל שאדם יותר קיצוני, כך קולו נשמע יותר", מזהיר סרנגה, כשהוא מסכים עם מה שרובנו חושבים: הרשתות החברתיות, במילים פשוטות, נגדנו. "בדעת הקהל בסופו של דבר המצב שונה. יש קבוצה לא קטנה שלא אוהבת את מה שהיא רואה ברשתות החברתיות, ולצדה קבוצה שלא אוהבת תופעות כמו השתלטות האיסלאם על אירופה, כולל ההפגנות בהשתתפות מאות אלפי מוסלמים ברחובות לונדון, פריז או ברלין, או את ההפגנות בקמפוסים בארצות הברית של סטודנטים רעולי פנים ועטויי כאפיות במסווה של פרוגרסיביות. אנחנו לא יכולים לנתק את האופן שבו העולם רואה אותנו ואת התמיכה המדינית מתהליכים שקורים בתוך החברות המערביות".
איך אתם מתמודדים עם פייק ניוז ודיסאונפרציה שמקורם בבינה מלאכותית? עד כמה זה מדאיג אתכם?
"אנחנו משתדלים לחשוב על בינה מלאכותית לא כאתגר אלא כהזדמנות. אחד מהדברים שמאפיינים את העשייה שלנו זה לחשוב קדימה, וכחלק מזה, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משלבים את הבינה המלאכותית בדיפלומטיה הציבורית. השבוע לדוגמה לאחר חיסול נסראללה, יצרנו סרטון דיפ-פייק, לכאורה עם פרצופו. עם זאת, אחרי 7 באוקטובר הבנו שאנחנו לא יכולים להשתמש בבינה מלאכותית יותר מדי. הסיבה האחת היא שבינה מלאכותית לא מעבירה רגש. אדם שעומד מול מצלמה ומדבר על אירועי 7 באוקטובר, יוצר אפקט הרבה יותר משמעותי".
A few days ago, while Nasrallah was hiding in his bunker, we created the following AI video, where Nasrallah outlines how he is systematically destroying Lebanon and its people at the behest of Iran.
We didn’t have the chance to upload it until now.
:… pic.twitter.com/dDPMdPdesy
"הסיבה השנייה, החשובה אפילו יותר, היא שהעולם התמלא בפייק, ואנחנו לא רוצים לתרום לכך. כרגע אנחנו עדיין מנסים לראות איך אנחנו רותמים את כלי ה-AI השונים למטרות שלנו, וגם מכשירים את האנשים שלנו בנושא. אנחנו עדיין מאמינים שאין תחליף לבינה האמיתית, לבני האדם, בעיקר מסיבות של הבדלי תרבות. יש לנו צורך להביא רגש לתוכן שלנו, והעיקר, לדייק בכל מילה ומילה. לכן בשנים הקרובות אני לא רואה דרך שבה הבינה המלאכותית מחליפה את הדיפלומטים שעוסקים בתחום הדיגיטלי".