"הפורמט הראשון שקפץ לי לראש קרה כשהייתי באימון כושר. אני עושה פלאנק, והזמן הרי לא עובר כשאנחנו בפלאנק, וחשבתי לעצמי תוך כדי שהיה יכול להיות ממש נחמד, אם המאמן היה מתחיל לשאול אותי שאלות טריוויה. זו הייתה ההתחלה של הפורמט הראשון שכתבתי, כתבתי אותו עם עודד קרמר שכבר כותב שני עשורים פורמטים מצליחים לטלוויזיה. משם זה התגלגל והתרחב, כיום יש לנו משהו כמו עשרה פורמטים שמסתובבים להם במותגים שונים".
קשה להכניס את דני חץ (39) לקופסה אחת, לא את ה"בן-אדם" ולא את מה שהיא עושה. יוצרת ומנהלת תוכן, מנחה, מראיינת, ואפילו מחברת ספר ילדים בשם “הירח של דני”. גם השיחה איתה קופצנית, מדלגת, הולכת כל רגע לכיוון אחר. "כשהייתי צעירה מאוד פחדתי", היא מספרת. "פחדתי שכל אדם שמשוחח איתי, בכל דבר שהוא אומר לי, הוא בעצם מתחמק ממני. במקום לראות את זה כהזדמנות לדבר, ללמוד משהו חדש מאדם שנמצא מולי, וכל אדם הוא עולם. הרבה אנשים מגיעים ממקום שיש להם כבר את כל התשובות, אז אני לא רוצה להיות שם, אני רוצה להיות במקום ששואל שאלות".
חץ שמגדירה את עצמה כ"אמנית תוכן מדיה" החלה את דרכה המקצועית בעולם הסטארטאפים כאשר ניהלה מוצר בסטארטאפ הישראלי MyBrandz של היזם והפרסומאי ערן גפן, שפעל אז בניו יורק. בגיל 27, לאחר שעזבה את החברה היא ייסדה את הסטארטאפ Superr, מערכת לקביעת תורים לנותני שירות עצמאיים שפעלה בארה"ב ובישראל. ב-2020, אחרי תשע שנים של פעילות והובלה, החליטה לסגור את המיזם ולחזור לאהבתה הגדולה – יצירת תוכן.
"Superr היה מיועד לאנשים שהם העסק של עצמם. מאוד מעורר השראה בעיניי האנשים שקמים בבוקר ומחליטים שהכישרון והפאשן שלהם זה העסק שלהם. אחרי הרבה שנים של בניית חברה וצוות וגיוסים ומוצרים, הבנו שזה שוק שמאוד מאוד קשה להגיע אליו והחלטנו לסגור. בשלב הזה הבנתי שאת כל הקריאייטיב שהחזקתי עם עצמי כל השנים האלו, עכשיו זה הזמן להתמקד בו וללכת עם זה עד הסוף".
חץ החליטה לקחת את המחשבה החדשנית של עולם ההייטק ולהביא אותה לעולם התוכן. היא הקימה את חברת Arrow Innovation, שמתמקדת ביצירת תוכן שמעצים מותגים דרך סיפורים ופורמטים מקוריים, מקוריים מאוד. אחד הפרויקטים הבולטים שלה הוא "הספה" (The Sofa) – תוכנית ראיונות דיגיטלית בה היא מראיינת אורחים שהיא לא מכירה מראש, ללא הכנה מוקדמת או תחקיר. בין המרואיינים בתוכנית היו שמות כמו איציק סעידיאן, מייקל הרפז, מושיק רוט וטיילור מלכוב, חץ שפחות עוקבת אחרי חדשות ואקטואליה, גילתה על חלקם לראשונה תוך כדי הריאיון.
הפורמט העצמאי כבר צבר מעל לשלושה מיליון צפיות. בעונה הראשונה יצאו 14 פרקים וכעת מלהקים את העונה הבאה. "היה ערוץ תקשורת ששמע על תוכנית הראיונות שעשיתי 'הכול חוץ מ..' בתוכנית הזו אני מראיינת אנשים מפורסמים על הכול, חוץ מהתחום שבו הם מפורסמים. אחד הראיונות הבולטים היו עם אייל שני, יש לו עולם שלם, ורציתי להראות עוד זוויות של הבן אדם המרתק הזה.
"בערוץ הציעו לי לפתח פורמט בסגנון, אבל יותר פרוע. חזרתי אליהם עם הרעיון הבא: תוכנית ראיונות שבה למראיינת אין מושג את מי היא הולכת לראיין. הייתי מאוד גאה בפיצוח שלי, אבל הם לא לקחו אותו, וזה קצת שבר לי את הלב. חזרתי הביתה מבואסת ומהמקום הזה צמחה בי ההבנה. אמרתי לעצמי, 'ביקשתי יותר מדי מהעולם, וקיבלתי לא, אז אני צריכה רגע לעמוד מול עצמי עם מה שביקשתי, לראות אם אני מעזה לעשות את זה בכלל, אני צריכה לבחון את עצמי על האומץ של עצמי'. ככה התחילה התוכנית הספה, והחוויה הייתה מאוד מאתגרת. לפני הצילומים של הפיילוט לא ישנתי, הייתי מבוהלת".
המעבר מהטלוויזיה המסחרית לדיגיטל על שלל מתיחות הגבול שהוא מאפשר, משקף את נקודת ההנחה הברורה, לפחות על פי חץ, על פיה המותג כבר לא יכול להסתפק ב"למכור". הוא צריך לספר סיפור במובן הכי רחב ועמוק ויצירתי של המושג. "הפרמיס (הנחה) של כל מה שאנחנו עושות בסטודיו כשאנחנו כותבות פורמטים למותגים, זה שכל מותג הוא ערוץ בפני עצמו, והערוץ צריך תוכן טוב, כדי שיהיה לו קהל", היא אומרת.
"כבר אין מקום לפרסומת שרק מנסה למכור משהו, צריך להיות תוכן שהוא פשוט מעניין כתוכן בפני עצמו. ככה גם התחברנו ל- טולמנ'ס דוט (חנות רהיטים) עם פורמט 'הספה'. הם הבינו מהר מאוד את ההזדמנות. יש להם ספה חיה ונושמת ביוטיוב. הספה היא במרכז הפריים, כל הזמן, ולא מדברים עליה, כי היא פשוט שם, היא מדברת בעד עצמה.
"בגלל שאני מכירה את שני העולמות, מצד אחד של ההייטק ומצד שני של התוכן והדיגיטל, אני גם יכולה לראות איך הפתיחות של עולמות ההייטק מחלחלת החוצה. אנחנו מייצרים דברים הזויים במובן הכי חיובי של המושג. לא ידעתי שאני יכולה לייצר רמות קרינג' כאלו. הסמנכ"לים של השיווק מאוד פתוחים לחדשנות, הם מאוד על זה, והם כל הזמן מתעסקים בשאלה של איך העסק שלהם יכול לחדש ולרענן ולייצר ערך מוסף. כולנו שומעים כמה קשה להזיז דברים בתעשייה הזאת, אז נחמד דווקא לפגוש את האנשים ולראות את הדרייב. למשל, כשהתחלנו ליצור תוכן למותגים ולהביא פורמטים שהם טלוויזיוניים בסגנון שלהם, אבל מאוד דיגיטליים בנוכחות שלהם, אנחנו רואות שלא צריך להאכיל בכפית את אנשי השיווק, הם כבר רואים לאן זה הולך והם כבר שם".
אז השלמת עם המעבר שלך מהייטק לתוכן?
"חד משמעית. אני לא מתאימה להייטק. תמיד כשהיו קוראים לי יזמת, זה היה לי מוזר, כי אני לא מרגישה יזמת, אני מרגישה אמנית, יוצרת, קריאייטיבית. כיום אני מוצאת את עצמי מחוברת למה שאני עושה, כשאני יוצרת את החוקים ולא יוצרים אותם עבורי".