האם המוסד מעורב בחדירה לטלפון האישי של ג'ף בזוס, מייסד ומנכ"ל אמזון והאדם העשיר בתבל? טענה זו מצטיירת כהבל-הבלים - אך לא אם שואלים את מייקל סנצ'ז, אחיה של לורן סנצ'ז, המאהבת של בזוס. חילופי סקסטים ותצלומים בעלי אופי מיני בין בזוס לסנצ'ז, שחלקם פורסמו ב"נשיונל אינקוויירר" וגרמו לפירוק נישואיו של מנכ"ל אמזון, הם ליבת השערורייה הענקית שנהפכה לשיחת היום בארה"ב.
לדברי מייקל סנצ'ז, שצוטטו ב"וושינגטון פוסט", הוא והממונה על מעטפת הביטחון סביב בזוס, גאווין דה בייקר, דנו ב"תיאוריה" שדונלד טראמפ גייס אולי את המודיעין הבריטי או את המוסד כדי להשיג את חילופי המסרונים והתצלומים בין בזוס לאחותו.
המניע האפשרי של טראמפ: האיבה הגדולה שהוא רוחש לבזוס. בזוס, בצד עיסוקו העיקרי כיו"ר אמזון, הוא גם הבעלים של "וושינגטון פוסט", העיתון שטראמפ אוהב לשנוא (יחד עם "ניו-יורק טיימס"). בה-בעת, לטראמפ יש קשרים הדוקים עם "נשיונל אינקוויירר"; עם בעלת השליטה בצהובון, חברת AMI; ועם דייוויד פקר, היו"ר והמנכ"ל של AMI והמו"ל של "נשיונל אינקוויירר" (ועל כך בהמשך).
אזכור: הפרשה נהפכה מעוד סיפור צהוב בשבועון מרכולים לסקנדל פוליטי, עם השלכות בינלאומיות, לאחר שבזוס טען, בפוסט באתר הבלוגים והפוסטים Medium, כי הוא משמש מטרה לניסיון סחיטה של AMI. בזוס לא נדרש לשלם כסף אלא להצהיר בפומבי כי אין לו כל מידע על כך שפרסום הכתבה החושפנית עליו ועל לורן סנצ'ז נובע ממניעים פוליטיים.
עוד טרם הסתיימה החקירה הודיעו בזוס ודה בייקר כי פרסום הכתבה נבע ממניעים פוליטיים - וההתבטאויות האלה הרגיזו את החברים ב-AMI. מניעים פוליטיים? להפך, כתב פרקליט החברה, ג'ון פיין, במייל לבזוס. "האמת הפשוטה היא שזה היה - ועודו - סיפור חדשותי".
כדי לתקן את הטענה "המכפישה" הזו, הציע פיין הסכם חשאי בין AMI לבזוס: "נשיונל אינקוויירר" לא יפרסם את החומרים על בזוס שנמצאים בידו, ואילו בזוס ודה בייקר יצהירו בפומבי כי "אין בידיהם שום מידע שממנו עולה שהסיקור (על בזוס ב"אינקוויירר") נבע ממניעים פוליטיים או הושפע על-ידי כוחות פוליטייים"ף ויפסיקו להתייחס לאפשרות כזו.
אך בזוס, אדם ששומר בקנאות על פרטיותו, עשה צעד מדהים: הוא פרסם ברבים את המיילים שקיבל AMI והכריז כי הוא קורבן למיזם סחיטה של "נשיונל אינקוויירר": "במקום להיכנע לסחטנות, החלטתי לפרסם ברבים בדיוק את מה שהם שלחו לי, למרות הקורבן האישי והמבוכה שתיגרם לי".
הצעד האמיץ שלו טרף את כל הקלפים של AMI וחשף את "נשיונל אינקוויירר" ואת המו"ל של הצהובון לבחינה ציבורית ומשפטית: האם מדובר בסחיטה, כפי שטוענים בזוס ומשפטנים רבים שרואיינו באמצעי תקשורת - או שמדובר בהצעה עסקית רגילה, תכתובת שגרתית בין שתי חברות, כפי שטוענים פרקליטי AMI.
אבל מעבר ליושרה ולמוניטין של "אינקוויירר", מבצבצת שאלה חשובה הרבה יותר מגורלו של הצהובון: על מי בדיוק מנסים AMI והיו"ר שלה, דייוויד פקר, להגן? מה המריץ אותם לצאת למלחמה נגד אחד מהאנשים העוצמתיים ביותר בעולם?