בראיון עם יוצרת האונליפאנס ירדן לסרי למגזין mako, היא מתקוממת על הטענה שאונליפאנס מנרמל זנות: "אני מצטלמת לבד, אני מחליטה על התוכן ואני מחליטה מה לפרסם ואיך". ובעצם, זה הטיעון המרכזי של פלטפורמת האונליפאנס כשמשווים את האתר לזנות - הנשים לכאורה פועלות באופן עצמאי, ללא סרסור, והחופש להפסיק מתי שבא להן הוא בידיהן. אבל האם זו המציאות? הנה 5 דברים שחשוב לדעת על אונליפאנס.
איך שומרים על העוקבים בעניין?
אם בהתחלה הערך שלך בפלטפורמה הגיע מהיותך יוצרת חדשה, "בשר חדש בשוק", ומספיקה תמונה של עירום מרומז כדי להשיג מנויים, ברגע שאת כבר לא ברשימת היוצרות החדשות באתר - את צריכה לעבוד הרבה יותר קשה כדי לשמור על אותה רמת עניין בך. בדיוק כמו בזנות. ככה מגיעות לעירום מלא, ומפורנו מרומז - לפורנו מפורש. נשים רבות שמתחרטות על התוכן שהעלו, לנצח מרגישות רדופות בגלל החלטה אחת שקיבלו לפני שהבינו לחלוטין את ההשלכות של מעשיהן על חייהן. למעשה, שורדות זנות רבות מספרות שפורנו הרבה יותר גרוע מזנות פיזית, בדיוק בגלל "חיי הנצח" שמקבלת הפגיעה בהן ברשת.
הזנאים הם אותם זנאים
אז מי בעצם הגברים שמשלמים מכספם כדי לראות תמונות, סרטוני עירום ופורנו של יוצרות שהם בוחרים כמו מתפריט? בדיוק אותם הגברים שמפרנסים את תעשיית הזנות הפיזית. אחד הדברים שפלטפורמת האונליפאנס מעודדת היא יצירת קשר אישי עם עוקבים כדי למקסם רווחים. כלומר, להיענות לבקשות האישיות של העוקבים. כך היוצרת נמצאת במאבק תמידי לשמירה על הגבולות שלה מפני בקשות ודרישות מכל גווני הסטייה, וכמובן, אין סוף שידולים למפגשים מיניים. היכולת לעמוד כנגד השידולים ולא להיכנע לזנאים אולי נראית כמו בחירה חופשית ואישית של כל אחת, אבל מדובר במלחמת התשה פסיכולוגית, כאשר אם ברגע של חולשה הסכמת לוותר על הגבולות שלך, המחיר שאת עתידה לשלם עלול להיות גבוה מאוד.
האם באמת אין סרסור?
נזכיר שבעלי אתר אונליפאנס, ליאוניד רדווינסקי, גוזר קופון של 20% מההכנסות של יוצרות התוכן, ועל כן הוא הפך למיליארדר שהונו מוערך ב-3.8 מיליארד דולר. כלומר, מרוויח כ-1.2 מיליון דולר ביום, כאשר יוצרת האונליפאנס הממוצעת מרוויחה כ־1,300 דולר בשנה. הגבר שבנה את הגשר בין זנאים ברשת לבין צעירות שמחפשות כסף קל הוא מהאנשים החזקים ביותר בחברה שלנו, ולא נראה שמאוד מעניין אותו להשתמש בהונו כדי לשפר את מערכת האבטחה שאמורה להגן על תוכן היוצרות. גניבה של תמונות ותוכן באונליפאנס והעלתם לאתרי פורנו, או אפילו גניבת תכנים על מנת לפתוח חשבונות אונליפאנס, אשר יתחרו ביוצרת שפרסמה את התוכן המקורי היא בעיה נפוצה. אבל בדיוק כמו בזנות - כל עוד אותן נשים מייצרות לסרסור רווח, הדאגה לבריאותן ולרווחתן היא משנית עד לא קיימת.
בנוסף, רוב האנשים לא יודעים, אבל מי שמביא אדם לאונליפאנס זכאי לנתח מהכנסותיו לנצח. זה אומר שמאוד משתלם לגייס יוצרות, מאוד משתלם לספר על רווחים מנופחים, ומאוד משתלם לטעון שהכול לחלוטין בשליטת היוצרת. הצלחת לגייס 30 יוצרות לאונליפאנס? עשית אחלה משכורת חודשית.
גן עדן לסוחרי נשים
מחקר מינואר השנה מצא כי קיימת תופעה נפוצה של סחר בבני אדם באונליפאנס. סוחרים פותחים חשבונות מקבילים לכמה קורבנות, ובסוף גורפים לעצמם את כלל ההכנסות. סוחרי בני אדם הבינו מהר מאוד את חוסר העניין שיש לבעלי האתר ולקהל העוקבים לוודא שמדובר בתוכן שנוצר בהסכמה ורצון אמיתי. כי בתעשיית המין כמו בתעשיית המין, המוצר שנמכר הוא הגשמת הפנטזיות של הגבר, ולא מין ברצון, הסכמה או הדדיות.
בין הגלוריפיקציה למציאות
בדיוק כמו בזנות, קיים פער אדיר בין איך שמסקרים את התופעה ובין המציאות בשטח. על אף הרווח הזעום שמרוויחות הרוב המוחלט של היוצרות, הכתבות הרבות שמתפרסמות על אונליפאנס בוחרות להתרכז דווקא באחוז הבודד של היוצרות שעושות את המיליונים. הפער בין הנתונים האובייקטיביים לבין עשרות כתבות היח"צ שמתפרסמות, פועלות כעוד גורם משדל לאונליפאנס, ותורמות בעיקר לבעלי האתר. הן לא מספקות ידע בעל ערך לאישה הצעירה שמחפשת דרך מהירה להיחלץ מקושי כלכלי. האם מדובר בעמדות פרטיות של כתבים וברצון לחפש את הסיפורים הכי סנסציוניים, או אולי בפרסום ממומן מבית אונליפאנס?
אסכם במילותיה של קלרה, חברת "קול שורדות הזנות בישראל":
"גם כאן, כמו בזנות 'קלאסית' יש גלוריפיקציה של ה'מקצוע' - כאילו היא 'היוצרת', היא השולטת בנרטיב, היא 'חוגגת את המיניות שלה', מבלי לשים לב שהמסיבה היא על חשבונה, ואוטוטו היא גם לא תוזמן, כי יש 'חוגגת מיניות' חדשה. אבל אין שום דבר זוהר במציאות של אונליפאנס, כי בסביבה שבה הסחר בבני אדם חוגג, כמות הקורבנות נערמת".
הכותבת היא דוברת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות