היצרנית הסינית OnePlus, שקיימת בסך הכל שנתיים, הפכה כבר מזמן לשם נרדף למכשירי אנדרואיד זולים אך איכותיים. השנה היא הפתיעה, כשהשיקה זמן קצר אחרי OnePlus 2, "קוטל מכשירי הדגל" שלה, מכשיר זול אף יותר לשוק הבינוני-נמוך - OnePlus X. לישראל הגיע המכשיר מהר מאוד בזכות הביקוש למכשירי החברה בארץ, שהביא אותה להקים פה חברת-בת משותפת עם היבואנית C-Data. לפני שבוע החלה אורנג' למכור את המכשיר, והחל מהיום הוא צפוי להגיע בהדרגה לרוב הרשתות והחנויות האחרות. ניסינו את המכשיר כדי לבחון האם החברה מסוגלת למלא את הבטחתה, Never Settle ("אל תתפשרו לעולם"), גם בשוק הרווי של המכשירים המוזלים כפי שעשתה זאת בשוק מכשירי הדגל.
עיצוב וממשק - יותר אנדרואיד מאנדרואיד
למרבה הפלא, העיצוב של OnePlus X מעורר התלהבות רבה יותר מאחיו היקר יותר, שלטעמנו האישי אף יפה ממנו בהרבה. אולי זה הדימיון לאייפון, אולי מסגרת המתכת בעלת ה"מסילות" השקועות ואולי בכלל הלוגו שבישראל מוכר להרבה יותר צרכנים מאשר במדינות אחרות.
כאמור, המכשיר דומה למדי לאייפון, או ליתר דיוק לדגמי 5 ו-5s - פנים וגב מזכוכית בצורת מלבן עם פינות מעוגלות, מסגרת מתכתית מסביב לצידי המכשיר, שתי שבכות רמקולים בתחתית סביב שקע הטעינה מסוג Micro-USB (שקע זהה לסמארטפוני אנדרואיד מהשנים שעברו, בניגוד ל-USB Type-C ב-OnePlus 2 בסמארטפונים הצפויים לצאת בשנה הבאה), פסים כהים המבודדים בין האנטנות המשולבות במסגרת, שקע אוזניות ומיקרופון בדופן העליונה, כפתורי עוצמת שמע, הדלקה/כיבוי ומגירת סים בדופן הימנית ומתג ייעודי להשתקת התראות בדופן השמאלית.
אותו מתג פיזי להשתקת התראות הוא משהו שלקח לנו לא מעט זמן להבין. הוא מציע שלושה מצבים - שקט, רגיל ומצב ביניים שניתן להגדיר אילו אפליקציות מצפצפות בו ואילו לא. לאחר שמבינים את הפטנט, מדובר במתג שימושי מאוד, שהלוואי שהיה ביותר מכשירים.
בסך הכל, העיצוב נראה יפה למדי, אם כי הפנים והגב מתלכלכים בטביעות אצבע וכיעורים אחרים בקלות רבה. הזכוכית גם עלולה להישרט בקלות, ולכן טוב שהמכשיר מגיע עם מגן סיליקון בקופסה.
המכשיר מריץ את Oxygen OS - מערכת הפעלה שמבוססת על אנדרואיד ומפותחת על ידי OnePlus. בניגוד למערכות מקבילות של חברות אחרות, OnePlus שמרה על ממשק האנדרואיד המקורי של גוגל כמעט ללא שינוי - בחירה מבורכת, שהופכת אותו לאחד המכשירים הכי "טהורים" בשוק. הוא ממש מרגיש כמו סוג של נקסוס בעיצוב אייפון ועם שם מוזר.
לממשק האנדרואיד הסטנדרטי הוסיפה OnePlus כמה אפשרויות מעניינות, כמו האפשרות לבחור האם אתם מעדיפים להשתמש בכפתורים הקבועים בתחתית המסך, שאינם מוארים (וחבל) - או שהמכשיר יציג את שלושת כפתורי האנדרואיד הבסיסיים (בית, חזרה ומנהל אפליקציות) על המסך. כמו כן, ניתן לבצע פעולות שונות במחוות אצבע על המסך כשהוא מכובה, כמו להפעיל את המצלמה על ידי שרטוט עיגול, להפעיל או להפסיק את נגן המוזיקה על ידי ציור סימן ה"השהייה" (שני קווים מקבילים) בשתי אצבעות, מעבר בין שירים על ידי ציור חץ בכיוון הרצוי ועוד. גם התוספות האלו התחבבו עלינו במהירות וגרמו לנו לתהות למה הן אינן סטנדרטיות בכל המכשירים.
חומרה וביצועים - הטוב ביותר של פעם הוא הטוב מספיק של היום?
כמצופה ממכשיר מוזל של חברה שמתפארת במחירים זולים, המכשיר מגיע עם מפרט שמנסה להפוך את הטוב ביותר מהעבר לטוב מספיק בהווה: מעבד מרובע ליבות במהירות 2.3 גיגה-הרץ מדגם Snapdragon 801 של קואלקום, שהיה לפני שנה וחצי הסטנדרט במכשירי דגל, זיכרון עבודה (RAM) בנפח 3 גיגה-בייט שעד היום עוד לא הפך לסטנדרט, אם כי ה-X משתמש בסוג זיכרון ישן, אחסון פנימי בנפח 16 גיגה-בייט, מסך בגודל 5 אינצ' וברזולוציית Full HD 1080p מסוג AMOLED, וסוללה בקיבולת 2,525 מיליאמפר/שעה.
כאמור, לפני שנה וחצי הרשימה הזו היתה נשמעת כמו מתכון מנצח. היום היא כבר פחות מרשימה על הנייר, אך בכל זאת, חוויית השימוש במכשיר חלקה בצורה שמוכיחה שלא צריך כל שנה חומרה חדשה לסמארטפונים. הוא עובד מהר, מגיב מייד לכל פעולה, האנימציות אינן מגמגמות וכל עוד לא משחקים משחקים כבדים קשה בכלל לזכור שזה לא מכשיר דגל.
צילום - מתפשר יותר מדי
באופן תיאורטי, גם מצלמת המכשיר נראית כמו משהו שנלקח ממכשיר דגל מודל 2014 - חיישן 13 מגה-פיקסל, מבזק LED ותמיכה בצילום בטווח דינמי גבוה (HDR). אבל התמונות שהוא מפיק מרשימות הרבה פחות. הוא מעט מתקשה להתמקד, התמונות רועשות מאוד ובצילום בחושך יחסי ספק אם אפילו הפילטרים של איסטגרם מסוגלים לפצות על הטשטוש. אפיילו ממשק הצילום שלו מינימלי עד כדי דיכאון ולא מאפשר כמעט שום שליטה.
חיי סוללה
הסמארטפון החזיק לנו מעט יותר מיממה בשימוש מתון שכלל שיחות, הודעות, גלישה ומוזיקה, אך ברגע שמתחילים להעמיס עליו יותר הנתון הזה מתקצר משמעותית, בשל הסוללה הקטנה יחסית והמסך הגדול יחסית. בשימוש שכולל צילום רב ומשחקים הוא בקושי שורד יום עבודה, ואפילו זה בקושי.
סיכום
נקסוס - ככה המכשיר הזה מרגיש, לטוב ולרע. העיצוב שלו יפה, הממשק שלו טהור וקל לתפעול עד כדי התמכרות והמחיר שלו קורץ לכל כיס. אבל - וזה אבל גדול - כשמסתכלים על האלטרנטיבות,OnePlus X מתחרה בקטגוריה קשה יותר מ-One Plus 2, ושם ניתן למצוא אלטרנטיבות במחירים דומים ואף נמוכים יותר, שמציעים יתרונות משלהם, במיוחד למי שלא רוצה להתחיל לנסות להסתיר את בעיות הצילום של המכשיר הזה מאחורי פילטרים של אינסטגרם.
לכן, נראה שהבחירה ב-OnePlus X תלויה בסדר עדיפויות: מי שרוצה ממשק אנדרואיד מינימלי ומהיר במחיר זול ולא מצלם הרבה או מציף את התמונות באפקטים לפני השיתוף - לא ימצא מכשיר יותר כיפי מזה. אבל מי שמצלם הרבה ואוהב לשתף את התוצאות #ללאפילטר - עדיף שיחפש מכשיר אחר.