כשהחלה המלחמה באוקראינה, מילה אורלובסקי, סמנכ"לית מחקר בחברת Antidote Health שפיתחה קופ"ח וירטואלית מבוססת בינה מלאכותית לשוק האמריקאי, הבינה שהיא לא יכולה לשבת בשקט. מתוך רצון לסייע לעולים החדשים שמגיעים לישראל, היא יזמה פרויקט בשם "מילי", במסגרתו היא מלווה ומסייעת לעולים חדשים מאוקראינה להשתלב בתעשיית ההייטק בישראל.
היא בת 39, עלתה לישראל עם משפחתה מקייב כילדה בגל העלייה הגדול של שנות ה-90, נשואה לאלכס ואם שתי בנותיו, גם הוא עולה מאוקראינה. "המיזם הזה נולד מתוך תחושה נוראית שלי אחרי שהתחילה המלחמה, לא ממש ידעתי מה לעשות עם עצמי. איך אפשר לעזור, מה אני יכולה לעשות", מספרת אורלובסקי. "בעלי טס למולדובה בשביל לחלץ את משפחתו שברחה מאודסה, הוא נסע לגבול לאסוף אותם, והרגשתי חסרת אונים. ראיתי שעולים מתחילים להגיע לארץ, ואמרתי שאולי אני יכולה לעזור למי שמגיע".
היא החלה לחפש חברות הייטק שמעוניינות לקלוט עובדים מאוקראינה, ויצרה מאגר של יותר מ-150 חברות דרך הפצה של טופס הרשמה בפורומים שונים של הייטק ומנהלים. בהמשך יצרה טופס מקביל ברוסית, שמיועד לעולים חדשים שמחפשים את העבודה הראשונה שלהם בארץ, ופרסמה אותו בקבוצות ייעודיות ברוסית בוואטסאפ, פייסבוק, טלגרם ועוד. "ביקשנו לדעת אילו שפות הם דוברים, מה המקצוע שלהם, עם אופציה להעלאת קורות חיים, וכך יצרנו מאגר שכרגע מונה 60 עולים שנרשמו", מספרת אורלובסקי.
צוות המתנדבים שלה כולל 7 אנשי מקצוע דוברי רוסית מתחומים שונים, בהם פיתוח, ניהול מוצר, שיווק, דאטה, IT, ניהול פרויקטים ועוד. "אנחנו מקצים לכל עולה את המתנדב שעוסק בתחום שלו, והוא מלווה אותו לאורך התהליך. אנחנו נותנים להם עצות איך לשפר את קורות החיים, איך לגשת לראיונות ולאיזה חברות אפשר לשלוח קורות חיים", אומרת אורלובסקי. "חלקם מגיעים עם קורות חיים ברוסית, וצריך לתרגם אותם לאנגלית. בנוסף, שיטת הכתיבה באוקראינה היא לא כמו פה – יש המון פירוט שלעיניים ישראליות אין מספיק סבלנות וצורך להתעמק בהם, ואנחנו עוזרים להם לתמצת. יש כאן פערי תרבות שצריך לגשר עליהם".
לדבריה, כרגע רוב המועמדים נמצאים בשלב תיקון קורות חיים, ויש כמה בודדים שכבר נמצאים בתהליך של ראיונות. את קורות החיים של העולים היא והמתנדבים שולחים בעצמם לחברות – אלו שנמצאות במאגר או דרך קשרים אישיים. אורלובסקי מציינת שהיו אנשים שנרשמו אבל לא מחפשים עבודה בהייטק, והיא הפנתה אותם לעמותת גבהים, שמסייעת לעולים במציאת עבודה.
"האנשים מודים לנו על עצם העובדה שאנחנו עוזרים להם רגע להתמקם במדינה חדשה, להבין שיש מקום לתפקיד שלהם ושיש להם אפשרות למצוא כאן עבודה", היא אומרת. "אין להם שפה, חלקם מגיעים מנסיבות מאוד קשות, נמצאים עדיין בסטרס ממה שקרה בחודש האחרון. אנחנו מנסים להיות רגישים איתם, קודם כול להבין אם הם בסדר עכשיו, אם הם פנויים רגשית ופיזית לחיפוש עבודה. יש מישהו שאמר לי לדוגמה, 'אני בבית מלון עכשיו, לא יודע איפה אני גר מחר'. יחד עם זאת, יש כאלה שכבר מאוד רוצים למצוא עבודה. מדובר באנשים מאוד איכותיים, עם השכלה וניסיון, אבל חסרה להם השפה העברית והידע איך להתנהל בארץ".
אגב, בחברה שהיא עובדת בה, אנטידוט, יש עובד מאוקראינה, שמתגורר ליד קייב וברח ממנה לאזור אחר, ועובד נוסף מבלארוס, שגם מעורבת במלחמה לצדה של רוסיה. "אנחנו דוגלים בגיוון, מכל המוצאים והמגזרים", היא אומרת. "יש לנו גם 2 עולים חדשים שהגיעו מרוסיה בשנה-שנתיים האחרונות ואנחנו עוזרים להם. הם אנשי מקצוע מאוד טובים, אבל הם צריכים סיוע בשפה".
הרגישות שלה והמאמץ לעזור לעולים מאוקראינה נובעים בראש ובראשונה מהעלייה הלא פשוטה שהיא בעצמה חוותה כילדה בת 9 עם משפחתה, מה שמכונה דור 1.5.
"עליתי עם ההורים, סבא וסבתא, מעיר אירופאית גדולה, שהייתה תחת מסך הברזל, לערד, עיירת פיתוח בדרום הארץ, מאוד רחוקה מהעולם הטכנולוגי שבו אני חיה היום", היא מסבירה. "היה הרבה שוק, הרבה הלם תרבות וגם הלם תעסוקתי. זה היה מעבר מאוד קוטבי, וההורים שלי עברו הרבה בשביל להעמיד את המשפחה שלנו על הרגליים. כמות האפשרויות הייתה מאוד מוגבלת בעיירת פיתוח. ראיתי את ההורים שלי מתחילים מאפס, אבא שלי היה מהנדס ואמא שלי הייתה ספרנית מדעית במכון הפיזיקה של קייב. כשעלינו כמובן הם התחילו בהכי תחתית שאפשר, באו בתפיסה של 'אנחנו פשוט נעבוד איפה שצריך', רק כדי להתקיים, והתחושה ההישרדותית הזאת היא תחושה קשה.
אני חושבת שזה מאוד השפיע על הבן אדם שאני היום, על ההישגים והשאיפות המקצועיות שלי. יש לי רגישות מאוד גדולה לאנשים שבאים מרקע יותר קשה, מהפריפריה, עולים חדשים. הפרויקט הזה עוזר לי באיזשהו מקום כדי שהמשפחות שמגיעות עכשיו לארץ לא יעברו את החוויות שההורים שלי ואני עברנו, שלא יחוו את השבר הזה שבעלייה. זו סגירת מעגל עבורי לגבי ההשתלבות של הורים שלי בארץ ואיך אני חוויתי את זה בתור ילדה".