אי שם בשנת 1992, עוד הרבה לפני שרשתות חברתיות היו דבר, טבע הסופר ותאורטיקן האינטרנט האמריקאי מייקל האובן את המונח "אזרח רשת" (באנגלית: Netizen). חמש שנים לאחר מכן, הוא הוציא את הספר Netizens ("אזרחי רשת"), העוסק באנשים שמחליטים לתרום להתפתחות הרשת, ומתנהגים כאזרחים של הרשת, שמשמשת כמעין סוג של חברה, לצד אזרחותם בעולם הכללי. ב-2001 האובן התאבד באופן מסתורי, אבל הניח את יסודות הבניין לתיאוריות רבות העוסקות סביב תחושת ה"לאומיות" של משתמשים הלוקחים חלק פעיל בקהילות אינטרנטיות.
מאז שנכנסנו לקוסמוס הרשתות החברתיות, נוצרו קהילות ענק הנוגעות לכל תחום עניין, בין אם איזוטרי ונישתי או רחב וכללי. מקהילות חובבי הארי פוטר, עד קבוצות פייסבוק כמו "סשא" (סימן שאת אישה) או "אמהות מבשלות ביחד", ואפילו קהילות העוסקות בברנז'ה הסובבות אדם מסוים כמו אלו של הפשוטע או עיתונאים כמו עמית סגל וערן סוויסה.
עם זאת, מעבר לגבולות האינטרנטיות ו"מפגשי קבוצה" בעטיפות כאלו ואחרות, הקהילות האינטרנטיות מעולם לא באמת קיבלו איזושהי התממשקות למציאות בתצורה לאומית כלשהי.
אך בשנים האחרונות הדבר מקבל תפנית לא-כל-כך מפתיעה, אך מאוד מסקרנת, המראה התהוות לאומית סביב קהילות אינטרנטיות ספציפיות. וכיום, משגשגת קהילה לאומית ברחבי הטיקטוק העוטה מסווה של ממים אינטרנטיים. היא עדיין לא מדינה רשמית, אך יתכן והיא אבטיפוס לאיך שלאומים עתידים להיראות בעתיד הלא רחוק.
הכירו את פלופטרופיקה, הלאום האינטרנטי הראשון שהוקם ע"י מעריציה של ניקי מינאז'
פלופטרופיקה היא מדינת לאום פיקטיבית שמתוכננת לקום בעתיד באי לוס לאגוס שנמצא בחופיה של צ'ילה. כרגע היא אמנם לא יותר מפיקציה נונסנסית של משתמשי טיקטוק המחוברים כרונית לאינטרנט, אבל עבור מי שלוקח חלק בפיקציה – זאת אוטופיה דמיונית שבה יחול שוויון זכויות מלא לנשים, קבוצות מוחלשות, נקייה משחיתות שלטונית וצרות אחרות של העולם, ומקום שבו בני דור ה-Z והאלפא, המשתמשים לעתים תכופות בטיקטוק, ישמחו לגור, להתקיים ולהתגאות בו.
יש לה דגל, המנון, מוסדות מדיניים, סמלים לאומיים, נשיאה, קמפיין מימון המונים שמטרתו בסופו של דבר לרכוש את אותו האי בחופי צ'ילה, ועבור סכום קטן של 4 דולר, אפשר גם לקנות אזרחות באתר הייעודי של המדינה – floptropica.com.
מקור השם "פלופטרופיקה" מגיע מהלחם בסיסים של המילים "פלופ" (כושל) ו"טרופי". השימוש במילה "פלופ" מגיע מהיסטוריה אינטרנטית ארוכת שנים שבה קהלי מעריצים נישתיים העריצו כוכבות פופ "כושלות" ונהגו להיות אובססיביים אליהן. מאז המילה "פלופ" הפכה להיות מעין תת סוגה של הומור, שמהווה את הבסיס למכנה המשותף של כל אזרחי פלופטרופיקה – וזה ממים.
לכל לאום יש מאפיינים משותפים. של הלאום הפלופטרופי – ממים
אולי זה יישמע משונה, אך המכנה המשותף של האזרחים הפלופטרופיים מבוסס על רפרנסים אינטרנטיים מאוד נישתיים שזר לא יבין, שבעיקר נוגע לסלבס וזמרות פופ (בסופו של דבר, מדובר בארץ פיקטיבית שהוקמה ע"י מעריצים של ניקי מינאז').
אלו אמנם סרק בעולם האמיתי, אבל עבור הפלופטרופיים, דווקא אלו מעידים בו זמנית הרבה על איכויות האדם – מאפיינים כמו שיוך פוליטי, העדפה מגדרית, אופי, ויש שיגידו גם רמת אינטליגנציה.
הפעם הראשונה שה"מדינה" באמת צפה למיינסטרים הייתה במסגרת סוגת סרטונים ספציפית של "מלחמות הבאדוסי", שהמטרה שלהם הייתה לדמות באופן קומי סרטונים מרגשים וצ'יזיים שרצים ברשת המראים "לקט קטעים היסטוריים" ממלחמה כלשהי. אבל מה שהם עשו זה לקחת כל מיני רגעים אייקוניים בתרבות הפופ, להלביש עליהם כותרות שמכניסות את הרגעים לקונספט מלחמתי, ולהוסיף מוזיקה מרגשת ופילטר שחור-לבן.
קחו לדוגמה את הסרטון הבא, המלווה במוזיקת רקע מרגשת של האמן Rex Orange County, שבו מוצגים "הקורבנות של מלחמת הבאדוסי", אבל בפועל יש כל מיני תמונות בשחור לבן של כוכבות מוכרות מהתרבות הפופולארית, כמו קריס ג'נר, ניקי מינאז', הרכילאית וונדי וויליאמס ועוד. והתוצאה? בעיניי קורעת מצחוק, אבל אם אתם לא מצליחים להבין זה בסדר גמור, כי באמת אין הרבה היגיון מאחורי הדברים האלו, אלא מנטליות של "המבין יבין".
עם השנים, המדינה הפיקטיבית התחילה לאמץ לעצמה כל מיני "אייקונים" תרבותיים שמהווים מעין סמלי מדינה. הראפרית ניקי מינאז' נחשבת שם כאמור כמעין "אלה", הראפרית קאפקייק היא ראש העיר של בירת פלופטרופיקה, דמות סינית בשם ג'יאפיי (שנראית כאילו נוצרה בבינה מלאכותית) היא המלכה, והנשיאה היא מנהלת בית הלוויות בשם דבורה אלי-וויליאמס, ולכל אחת מהן יש איזשהו סיפור רקע שהוביל להיותן אתוסים לאומיים של פלופטרופיקה.
בפשט מדובר ממים מצחיקים ונונסנסיים, ובדרש זאת ביקורת חברתית ותנועה לאומית של ממש
זה עושה רושם שנראה שמדובר בטרנד ממים ביזארי, אבל בשונה מטרנדים אחרים שחולפים, פלופטרופיקה מצליחה להחזיק במשך למעלה מחצי עשור, ואף לצבור עוד אזרחים חדשים למרשמי האוכלוסין שלה. בין אם כי התרחיש עצמו של מדינה של מעריצים של ניקי מינאז' המבוססת על ממים הוא מספיק מצחיק כדי להיות מבדר לאורך זמן, או כי רבים מבני הדורות הצעירים מחפשים את פלופטרופיקה האוטופית כדי לברוח מהמציאות הקשה אליה נולדו ובה חיו.
ככלל, פלופטרופיקה היא בעצמה, במכוון או במקרה, מהווה ל"אזרחיה" מעין אלגוריה לדברים שעדיין משובשים בחברה שבה אנחנו חיים. בין אם זה הפטריארכיה, חוסר שוויון כלפי נשים ולהט"ב, פערים סוציו-אקונומיים הנובעים מרקע גזעני, הגעת הבינה המלאכותית לשוק, ההתפרצות הסינית לשוק המסחר האמריקאי והסכנות שנובעות מכך, תמורות פוליטיות בעשור האחרון, השלכות מגפת הקורונה ועוד צרות רבות של העשור הנוכחי. דרך פלופטרופיקה בני הדור הצעיר מביעים את תסכולם ומורת רוחם, בתקווה להקמת חברה אוטופית שתידמה למה שמציגה המדינה הפיקטיבית.
האלגוריה עצמה היא די אבסורדית, ומשתמשת בהקבלות לכל מיני רגעים מצחיקים מתרבות הפופ. לא ידברו באופן מפורש על נושאים כמו זכויות להט"ב, אבל כן בדרך קומית. לדוגמה: יעלו סרטון מצחיק של ניקי מינאז' אומרת "I love gays" ויכתבו על גביו "האלה הפלופטרופית ניקי מינאז' הכריזה על שוויון זכויות מלא לקהילת הלהט"ב".
גם הלוחמה בפטריארכיה והשאיפה לשוויון זכויות מגיעה בדרך משונה מאוד. האויב הגדול של האומה הפלופטרופית היא אומה מתחרה בשם DaBoyz ('הבנים'), שהוא בעצם מסמל את הצד המיינסטרימי בטיקטוק שלרוב מאופיין עם גבריות רעילה ועיסוקים שנחשבים גבריים כמו פיקאפ, שוביניזם ואפילו קריפטו. התגובה של אזרחי פלופטרופיקה הייתה סדרת התכנים של "מלחמת הבאדוסי", שמראה דרך סצנות ממלחמה על איך שפלופטרופיקה נלחמה ב-DaBoys.
Watch on TikTok
וזה לא מגיע כהפתעה שהדורות הצעירים מלאים בביקורת כלפי המערכת הקיימת. בסקר שפורסם ביום העצמאות האמריקאי האחרון, הוצגו ע"י חברת התקשורת YouGov נתונים המראים ירידה משמעותית באמון הדור הצעיר ב"חלום האמריקאי", לצד עוד ביקורות של הדור הצעיר כלפי מחירי הדיור, שכר דירה וחוסר שוויון כלכלי. השילוב של אלו מציג תמונה לא מפתיעה שלפיה מטילים ספק בכל מה שהוגדר להם בנוגע למערכת.
ולמה זה מעניין? כי ייתכן ואלו יהיו התנועות הלאומיות החדשות
פלופטרופיקה, לצד עוד כמה מקבילות שלה בעלות קונספט דומה ממדינות שונות, מהווה כנראה את אחת ממסורות הממים הכי מהפכניות אי פעם. לראשונה הקהילתיות האינטרנטית מיתרגמת לתחושה לאומית של ממש, עד הקמה פוטנציאלית של מדינה באי טרופי על חופי צ'ילה.
יתכן מאוד שפלופטרופיקה נותנת לנו הצצה להתאגדויות הלאומיות של העתיד. אם לפני 30 שנה, היינו מוגבלים מבחינה תנועתית ומבחינה תקשורתית להגיע לכל מקום בעולם, היום מדובר במשוכות שמתגמדות בכל שנה שעוברת, ולא רחוק היום שבו מוצר מונע בינה מלאכותית יצליח להוריד את המגבלה השפתית.
Watch on TikTok
לאום מגדיר קבוצת אנשים בעלי בסיס תרבותי משותף, בין אם הוא אתני, דתי או רעיוני. ובגדול? בסיס תרבותי משותף יש, המלווה באידיאליזם מסוים וסט ערכים ברור. האם פלופטרופיקה באמת תהפוך להיות מדינה בשנים הקרובות? סביר להניח שלא, אבל אי אפשר לדעת, ויתכן שהמדינה המומצאת מעידה על השחר של עידן חדש, ועזיבת האתניות לטובת בסיס ערכי משותף בתור הדבק שיוצר תנועות לאומיות. אז כן, יכול להיות שמישהו הגדיר לפני יותר מ-30 שנים מה זה להיות "אזרח רשת", אבל סביר להניח שגם הוא לא דמיין שמתוך הרשת עשויות לצוץ התנועות הלאומיות של העתיד.
תגובות