חוסר הוודאות שאופף את כולנו לאורך 12 החודשים האחרונים החל בנקודה אחת בזמן: 6:29 בבוקר שמחת תורה תשפ"ד. רצף האזעקות הבלתי פוסק לדרום ולמרכז הבהיר מהר מאוד לכולם שמשהו אחר קורה כאן, וככל שעברו הדקות והשעות, הבלבול וההלם הלכו וגברו. "המדינה" שקרסה באותן שעות ולא סיפקה בזמן אמת מידע ברור, ערוצי הטלוויזיה שלא עמדו בקצב, חרושת השמועות, הסרטונים שהתחילו לעבור בכל מקום, וכמובן, הדאגה לשלומם של חברים ובני משפחה הדביקו את כולנו שעות ארוכות לרשתות החברתיות בתקווה נואשת לקבל כל שבב מידע אפשרי.
אחד מ"כוכבי" הפיד של אותו בוקר היה דורון שבתאי, תושב שדרות ואב לשני תינוקות שעדכן בחשבון הטוויטר שלו באופן שוטף מהדקות הראשונות ולאורך כל שעות היום, בעיקר במה שקורה בעיר שדרות ובממ"ד המשפחתי לצד תחושות התסכול וחוסר האונים. הציוץ הראשון שהעלה, 20 דקות אחרי שהחלה המתקפה, היה: "חמאס מורתע, הא?", ומשם החל רצף של ציוצים בו הוא מתאר את מה שהוא רואה ושומע, את הקולות מהגג, את השעות הארוכות בממ"ד ואת ניסיונות ההרגעה של תינוק בן שנה שבשלב מסוים נגמר לו האוכל בממ"ד. שבתאי המשיך לצייץ עד הבוקר למחרת, אז עיריית שדרות הוציאה הודעה שהעיר לקראת טיהור ומי שצריך לצאת יכול לצאת. בציוץ האחרון ברצף הזה, שבתאי העלה תמונה שלו על מדים מנשק את הילדה רגע לפני שהוא יוצא למילואים.
שבתאי הוא עובד סוציאלי בן 31 שעבר עם משפחתו לשדרות ב-2020. לפני כשבועיים הוא סיים סבב שלישי של מילואים בעזה, ובסוף אוקטובר הוא אמור לעלות לסבב נוסף בצפון. יש גם אפשרות שיקראו לו לפני כן, הכל בהתאם להתפתחויות בשטח. בין סבב לסבב הוא גם מספיק להעביר הרצאות על אירועי השבעה באוקטובר, על החיים בין מילואים לשגרה ועל אקטיביזם ברשת.
הוא מכיר את הרשתות החברתיות היטב ופעיל בהן לאורך השנים האחרונות. מאז השבעה באוקטובר הוכפל מספר העוקבים שלו בטוויטר, וכיום הוא עומד על למעלה מ-16 אלף. "פתחתי טוויטר לפני שמונה שנים", הוא מספר בשיחה עם mako לציון שנה לאירועי 7 באוקטובר. "עם הזמן הבנתי שמעבר לציוצים סתמיים, יש שם גם פוטנציאל משמעותי יותר והשתמשתי בזה לכל מיני פעילויות חברתיות, במסגרת העבודה שלי כעובד סוציאלי ובכלל. הפרויקט הכי משמעותי שלי היה מה שנקרא 'עניי עירך', משהו שרץ ברשת חזק מאוד כמחאה על איסוף הכסף של ינון מגל למשפט של נתניהו. הרעיון היה שכל מי שיכול יכניס סכום כסף לקופת פייבוקס ואני אחלק למי שצריך. זה הגיע ל-300,000 שקל".
שבת שלום אומרים שבת שלום, ובכל שבוע השבת מגיעה והשלום עדיין מתעכב. אבל אנחנו לא נתייאש ושבת אחרי שבת נחזור ונבקש: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל יושבי תבל pic.twitter.com/uKrD5axoHX
"חצי שעה לתוך האירוע, כבר הבנו שמשהו גדול קורה פה"
אין מי שלא הופתע מעוצמת המתקפה הרצחנית שמדינת ישראל חוותה בשבעה לאוקטובר. למרבה הצער, גם הגופים שהיו אמורים לחזות ולהיערך למצבים כאלו כשלו לחלוטין, אבל לדברי שבתאי, גם אם ברור שזה היה בלתי צפוי, ממש לא מדובר במצב של 'מאפס למאה', לפחות לא מבחינת תושבי הדרום. "בעוטף הרגשנו את ההידרדרות לאורך כמה וכמה שנים כשבשיא היה את טרור הבלונים. עם הזמן הסבבים הולכים ומתקצרים, ונוצר פער משמעותי בין התדרוכים שיוצאים לתקשורת לבין מה שאנחנו חווים בשטח. ההרגשה הייתה שאנחנו אלו שמורתעים, לא חמאס".
איפה תופסת אותך האזעקה הראשונה בשבעה באוקטובר?
"בבוקר של שמחת תורה בשעה 6:29 אני כבר ער ומתארגן לצאת עם שתי הילדות הקטנות לגן שעשועים ליד הבית. אגב, אם כל הבלאגן היה מתחיל 20 דקות אחרי, כנראה לא היינו מנהלים את השיחה הזאת כי המחבלים הגיעו זמן קצר אחרי לאותה גינה.
תראו, יכול להיות שזה רק כי אני שדרותי היסטרי שמתבצר עם סכין מטבח בממד על הילדים אבל הנה מה שאני לא מבין: יש יחידות מילואים שלמות, למשל זו שאני משרת בה, שכל משימתן היא בדיוק רגעים כאלו ואמורות לרוץ לגבול וליישובים ולהתמודד עם חדירה ונסיונות חדירה. איך עוד אין לי צו 8 במייל?
"ואז התחילו האזעקות. ברגע הראשון היה בלבול, אבל מהר מאוד נכנסנו לפעולה, אנחנו כבר מנוסים בזה. הבת הגדולה שלי בת פחות משנתיים וזה כבר המבצע הרביעי שלה. במבצע שומר החומות אשתי הייתה איתה בהריון, אחרי זה עלות השחר, מגן וחץ והנה הרביעי, אז אנחנו כבר יודעים איך לעבוד. אורזים דברים בסיסיים ועוברים לצד השני של הכביש לבית של ההורים של אשתי להיות כולם ביחד. אנחנו כבר יודעים לזהות קצב אש, אז מהרגעים הראשונים כבר היה ברור שזה חמאס ולא ג'יהאד איסלאמי לפי הכמות, הדיוק והמרחקים. אחרי כמה דקות ארוכות של אזעקות בלתי פוסקות מגיעות התמונות הראשונות של הטנדר עם המחבלים בשדרות, זה קרוב אלינו, ואנחנו גם שומעים בעצמנו מהממ"ד יריות וצעקות. חצי שעה לתוך האירוע כבר הבנו שמשהו גדול קורה פה. גם העובדה שאין חיילים שממלאים את הרחובות גרמה לי להבין שזה משהו רחב יותר שלא קורה רק אצלנו".
"רציתי להשתמש במעט שיש לי כדי לדחוף קדימה מידע"
שנה עברה וגלילה מהירה על סדרת הציוצים של שבתאי והנשימה שוב נעתקת ממה שאי אפשר להבין ולהכיל, כנראה שלעולם. כרוניקה של הלם, פחד, כעס וחוסר אונים. בשעה 7:05 הוא מצייץ: "משימה ראשונה לרגע שתהיה קצת הפוגה: למצוא את שקי החול משומר חומות ולשים בחלון של הממ"ד". ב-7:16: "שמעו הם האויב וחרא עליהם אבל משוגע יכולת האש של חמאס. אשכרה כבר קרוב לשעה אי אפשר להרים את הראש". ב-7:27: "חשש לחדירה בשדרות. נעלנו דלתות. בחוץ רעש של יריות". ב-8:42: "חמאסניקים 200 מטר אווירי מאיתנו אבל ניסן רעב מה נעשה". 8:52: "ההנחיות כרגע שעברו אלינו: כמה שיותר חושך, כמה שיותר שקט, הכל נעול ולהיות בחדר פנימי". 11:36: "אני באמצע שדה קרב עם בתי בת השנתיים ובני בן החצי שנה. אני, אשתי ומשפחתה. בתים בוערים על יושביהם. צבא של 70 מיליארד שקל שבקושי נוכח פה. ממשלת ימין מלא-מלא שלא אומרת דבר. רק אנחנו נעולים בתוך ממ"ד עם סכין לחם שמצאנו במטבח". 14:49: "רעש מלמעלה". 15:02: "תמונצ: עושים תורנות הישענות על הידית". 18:01: "טוב, זה כבר לא מצחיק: אנחנו זקוקים לעזרה. אנחנו סגורים בבית בלי תמ"ל ובלי חלב או כל אוכל אחר רלוונטי לתינוק. הכל נגמר. יש תמל בבית שלנו ממול אבל אסור לצאת ואנחנו מפחדים מאש ידידותית יותר או פחות. כבר 11 שעות שאנחנו פה ואף אחד לא עוזר לנו".
חמאסניקים 200 מטר אווירי מאיתנו אבל ניסן רעב מה נעשה pic.twitter.com/g2pAtA4W0X
במבט לאחור, מה גרם לך לצייץ כל אותו היום?
"הרגשתי סוג של תחושת דחיפות. היה לי קול פנימי שאמר יש מצב שאני מת פה או נחטף, אז שכמה שיותר שיהיה מתועד. ומעבר לזה, התסכול הגדול של כל ה-7.10 היה הניתוק מתמונת המצב, לאף אחד למעלה לא היה מושג מה קורה בשטח, ורציתי להשתמש במעט שיש לי כדי לדחוף קדימה מידע, אבל גם לעשות את זה בצורה אמינה.
"כולנו הופצצנו בסרטונים. אני החלטתי שאני נשאר רק עם מה שיש בשדרות ועם מה שאני יודע. היה גם שלב שכתבתי שאין מה לשאול אותי על סרטונים אם הם אמיתיים או לא, אני לא יודע בדיוק כמוכם, אני רק מדווח מהשטח שלי. גם לא שיתפתי הודעות של חברים שקיבלנו מהעוטף שמתחננים לעזרה, זה כבר היה בכמויות בתקשורת, לא הרגשתי תועלת לשתף את זה. אמרתי לעצמי שאני אתמקד בלדבר על שדרות, הרגשתי שזו התרומה המיוחדת שיש לי לתת בשעות האלו".
שמענו צרור של ירי כבד (מאג/מק"כ וואטאבר) ממש קרוב אלינו
שבתאי המשיך וממשיך גם במהלך חודשי המלחמה להיות פעיל בטוויטר ולהשתמש בחשבון הפופולרי שלו לעוד ועוד מטרות חשובות. "בהתחלה גייסתי כסף לתושבים בשדרות, אחרי זה לציוד לחטיבה, בהמשך גם הצפתי לא מעט סוגיות ואתגרים של מילואימניקים. יש לרשתות החברתיות חסרונות, זה ברור, אבל גם יש משהו מאוד חיובי בכוח שיש לאנשים פרטיים וביכולת לייצר שקיפות, כל עוד משתמשים בזה נכון.
"הרשתות החברתיות מייצרות נרטיב שמתחלף כל הזמן וזה מרגיל אותנו להתרגל מהר מאוד לדברים, אבל מה שאנחנו צריכים לשנן לעצמנו שוב ושוב זה שהשבעה באוקטובר זה לא עוד אירוע, זה יום שהתחיל בזה שחבל משמעותי של ארץ ישראל נכבש ואיבדנו ריבונות והמשיך להפרת חוזה מאוד בסיסי עם החטופים בפרט ועם כל האנשים בעוטף בכלל. יש משהו בקצב של הרשתות שמהר מאוד כולם חוזרים לאותו דפוס חשיבה, במיוחד כשקשה לנו להודות בטעות. אז רגע לפני שמתווכחים, המשימה שלנו היא להבין באמת שמשהו השתנה, ולשאול את עצמנו מה השתנה ומה אנחנו עושים עם זה הלאה כדי שלא נחזור בדיוק לאותה נקודה נוראית שהיינו בה".