בתחילת אוקטובר דורון לוי (26), אלון קיצ'ין (25) וסער ליטמנוביץ (28), היו על גג העולם - הם השיקו את הסטארטאפ החדש שלהם ColorsAI וזכו לביקורות חמות, פניות ממשקיעים ואף נבחרו ל"מוצר היום" בדירוג Product Hunt מה שהביא לחשיפה והתעניינות מחברות הטק המובילות בעולם. פחות משבוע לאחר מכן, בשבת השחורה, כשהם כבר עם לו"ז פגישות מלא לחודש הקרוב, הם מצאו עצמם מגויסים למילואים ונלחמים בחזית. למרות ההזדמנויות שהתפספסו והמומנטום שנגמר – הם לא מתחרטים לרגע.
לוי (CEO), קיצ'ין (CPO) וליטמנוביץ עבדו במשך 8 חודשים על הקמת ColorsAI. "החברה פיתחה מודלי AI, בינה מלאכותית, שיודעים לנתח אינטראקציות עם לקוחות, ולרכז לחברות תובנות כמו מה הלקוחות רוצים, כמה כסף עולה כל פיצ'ר שהם מבקשים והאם כדאי לפתח אותו, אילו מילים חזרו על עצמן בשיחה ומה חשוב ללקוח. אנחנו בעצם הופכים נתונים טקסטואליים כמו שיחה לדבר מדיד, בניתוח של עשרות אלפי שיחות וכמות דאטה עצומה", מספר לוי ל-mako. בתחילת אוקטובר הם החליטו שהגיע הזמן להשיק את המוצר בפלטפורמת Product Hunt: "יש שם מאות מיליוני כניסות בחודש וכולם מכירים אותה בסצנת ההייטק. חשבנו להשיק בשביל הכיף ולא ציפינו להגיע לגל כזה של התעניינות. בדרך כלל מי שמשיק בפלטפורמה מקבל מקום 10 ומעלה בדירוג, אבל אנחנו זכינו במקום הראשון".
בעקבת הזכייה במקום הראשון הם קיבלו מבול של פניות ממשקיעים. הם זיהו את המומנטום, וקבעו שיחות מעמיקות יותר לשבוע שלאחר מכן, אך אז הגיעה השבת השחורה שהקפיאה הכל. "רצינו להתכונן לכל השיחות ב-7 לאוקטובר, אבל אנחנו קמים לבוקר מטורף ומבינים מהר מאוד שאנחנו לא עושים את השיחות בשבוע הבא. באותו הלילה כבר קפצנו למילואים", מספר לוי. אלון הוקפץ לצפון תחת היחידה שלו בחיל הים, דורון לדרום וסער, מפקד ביחידה 8200 בעברו, חבר למיזם חמ"ל ההייטק שסייע בגיוס ציוד לחימה לחיילים.
באותם ימים הם חששו שהם איבדו הכל. "כולנו יזמים בפעם הראשונה, חבר'ה צעירים, זו פעם ראשונה שתופס אותנו אירוע כזה ואנחנו לא רגילים למלחמות כאלה. בהתחלה לא ידענו מה לעשות והיינו בטוחים שהכול הולך לפח. לא היו יותר מדי מחשבות, המחשבה היחידה הייתה 'יאללה, צריך להצטרף למילואים', והכל נעצר עד שנבין מחדש מה קורה פה׳", לוי נזכר.
הם ביטלו מיד את כל השיחות עם המשקיעים, אך לא כולם קיבלו את המצב בישראל בהבנה: "באותו היום היינו נסערים ומאוד אמוציונליים. שלחתי טמפלט אחיד לכולם של 'מצטערים, אנחנו מצטרפים לצבא בישראל כדי להגן על המדינה במשך חודש ונחזור בהמשך ונהיה בקשר'. חלק הבינו וחלק לא. חלק מהמשקיעים ממש הכילו אותנו ואמרו 'תישארו חזקים, ראינו מה קרה בישראל. הכל טוב, דברו איתנו מתי שצריך', אבל חלק החליטו להתעלם וההזדמנויות נפלו. אנחנו מעריכים שהם כנראה לא תומכי ישראל גדולים, וזה בסדר כי גם ככה לא היינו עושים עסקים עם אנשים שלא תומכים בישראל".
בזמן המילואים הם מצאו את עצמם בסיטואציות אבסורדיות למדי, כשבין פעילות מבצעית אחת לשנייה הם מנסים לענות למיילים ולהציל הזדמנויות שעוד נותרו פתוחות. "היינו פעם אחת בפעילות רחוקה מהבסיס ובמשך כל הזמן הזה החברה הייתה בראש שלי. כשחזרנו יומיים לאחר מכן כולם הולכים להתקלח, לשבת על סיגריה או לאכול, ואני בחדר שלי פותח את המחשב ומתחיל לענות למשקיעים ולכתוב ללקוחות. לחזור מפעילות ופשוט לפתוח את המקבוק זה דבר שכבר הפך להרגל", הוא נזכר. כך הם עבדו במודל אסינכרוני, כאשר לכל אחד מהם יש כמה שעות פנויות הוא ממשיך לקדם משימות ככל יכולתו. "זה לא היה פשוט בכלל, אבל בתוך כל הכאוס הצלחנו לתפקד", אומר לוי.
השגרה הזו המשיכה כמעט חודשיים, כאשר את הגיוס שתכננו לאותו רבעון הם דחו לשנת 2024: "כל היעדים נדחו קדימה, ידענו להתמודד עם המצב והחברה לא נפגעה כלכלית. החלטנו לשים את המדינה בראש סדר העדיפויות. היו אנשים מסביבנו שאמרו לנו 'מה לעזאזל לא בסדר איתכם?, יש לכם חברה לנהל ואתם במילואים?'", אומר לוי.
"הסברנו להם שאומנם לדאוג למדינה זה לא חלק מהיעדים הרבעוניים או המטרות שלנו, אבל ברגע שדבר כזה קורה שמים את החברה בצד, ודואגים למדינה ולאחים שלנו. אנחנו לא מסוגלים לטפל בענייני החברה כשכל המדינה במלחמה. כולנו גדלנו בבתים ציוניים וחונכנו על זה, עשינו תפקידים משמעותיים בצבא, ומהר מאוד ידענו שזה לא נתון לוויכוח או דיון".
אחרי חודשיים של כמעט קיפאון, לוי וקיצ'ין השתחררו וחזרו לנהל את החברה, אך בדיוק באותו רגע המייסד השלישי, ליטמנוביץ, שלקח חלק בחמ"ל האזרחי, קפץ למילואים ביחידת 8200 שם הוא משרת עד היום. לוי בימים אלו נמצא בניו יורק וסוף סוף מגיע לפגישות עם המשקיעים אותן תכנן עוד לפני המלחמה. "אנחנו ממשיכים להתקדם איתם גם אם קצת מאוחר מהמצופה בעקבות המלחמה. הרבה דברים נדחו אבל אנחנו חוזרים לפעילות לאט לאט ובמקביל מתחילים לגייס עובדים. אנחנו מנסים למנף את המומנטום שהיינו בו בתחילת הרבעון".
על אף ההזדמנויות והמומנטום שכמעט התפספס, הם לא מתחרטים על כך לרגע. "לגמרי הייתי עושה את זה שוב גם עשר פעמים. כשבעתיד הילדים שלי ישאלו אותי איפה הייתי במלחמת חרבות ברזל, אוכל להגיד בגאווה ששמתי את החברה בצד וכל המייסדים הסכימו להתגייס למאמצי המלחמה ולהיות גאים שבכך שירתנו את המדינה ולא דאגנו רק לעצמנו בתקופה הנוראית הזו", אומר לוי. "המדינה הייתה ראשונה וזה לא משתנה. אני בטוח שיש יזמים שאוכלים את עצמם, כי הם הלכו למילואים ואני רוצה שהם יבינו שהם עשו את הבחירה הנכונה וזה בסדר שהחברה תחכה".