שיטוט בחשבון האינסטגרם של איתי ארליך באמצע יום עבודה יוציא אתכם מהשגרה, האפורה לעיתים, תוך רגע. כל התמונות והסרטונים בו צולמו במקומות יפים בעולם – בפוסט אחד ארליך מטייל בחבל טירול באוסטריה, ובסרטונים אחרים הוא ליד הטמפל בר בדבלין, במלון מפנק ביוון או אוכל ראמן צמחוני בטוקיו.
לבלוגר הטיולים יש 104 אלף עוקבים באינסטגרם ו-34 אלף בטיקטוק, והוא מגדיר את עצמו בביו שלו: "מטייל בעולם ובין לבין גם סטודנט לאדריכלות. 49 מדינות ב-5 שנים" (מספר שהוא מקפיד לעדכן אותו). אבל איך הוא הגיע לכל זה?
ארליך, בן 27, הוא במקור מהוד השרון והיום גר בתל אביב, לומד שנה רביעית אדריכלות בבצלאל, מתוך מסלול של חמש שנים. בצבא שירת ביחידת עוקץ, ואחרי השחרור התקבל לעבודה באל על בתוכנית שנקראת "כלניות", במסגרתה גר בחו"ל כמה שנים והיה מתשאל ביטחוני. "זה היה הספתח הראשון שגרם לי לטייל ונורא התאהבתי בג'וק הזה. גרתי בבודפשט, סלובניה ואודסה", הוא מספר ל-mako.
אחרי שסיים לעבוד באל על, יצא ארליך לטיול הגדול. לדבריו, בגלל שהתגייס בחודש מרץ, במחזור הגיוס האחרון לקרבי של השנתון שלו, כל חבריו כבר היו אחרי הטיול. "הייתי צריך לבחור לבד מה אני עושה – דרום אמריקה, מזרח או ניו זילנד. בסוף יצאתי לניו זילנד ומשם עליתי למעלה, טיילתי בכל המזרח ומהמזרח עברתי לדרום אמריקה", הוא מספר. "עשיתי את הכול בטיול אחד. זה היה 9 חודשים. רוב הזמן הייתי לבד, כל פעם חברתי לאנשים, והצטרפו אליי חברים מדי פעם".
לאורך הטיול העלה ארליך תמונות מהטיול לאינסטגרם שלו, אבל הוא מבהיר ש"לא ראה את עצמו כבלוגר". "אפילו לא היה סטוריז אלא פשוט תמונות בפיד. היה לי מספר עוקבים קטן, 1,000-2,000, משהו כזה התחלתי".
כשחזר לארץ, ארליך החל לעבור מיונים לתואר ועבד בכל מיני עבודות מזדמנות, כמו מלצרות. בתחילת התואר עבר לירושלים, טייל הרבה בארץ, והיה מטייל בחו"ל רק בזמן החופשות מהלימודים. "מימנתי לעצמי כל הדבר הזה", הוא מדגיש.
מי שטרפה את כל הקלפים עבורו הייתה מגפת הקורונה, שפרצה בשנה השנייה שלו בלימודים. "הקורונה שינתה את חוקי המשחק. עברנו ללמוד בזום, ואפשר היה קצת להתרחק. נוצר מצב שהצלחתי לעשות הגשות של עבודות מחו"ל – גם להשקיע בלימודים שלי וגם בעצם להשקיע בטיולים".
בסגר הראשון ארליך היה בארץ כמו כולם, אבל את הסגר השני (ספטמבר-אוקטובר 2020) עשה כבר בטורקיה עם בן זוגו, בזמן שהרוב הגדול של הישראלים עדיין היו מסוגרים בבתים. את בן הזוג שלו, נדב סלום, בלוגר טיולים בעצמו עם 90 אלף עוקבים באינסטגרם, הכיר לפני הלימודים, ולדבריו שניהם צמחו במקביל בתחום.
"בסגר השני היינו על סירה להרבה זמן, שבועיים-שלושה. הייתי כבר בשנה השלישית של התואר, והצלחתי לטוס הרבה יותר. עדיין היו הגבלות קורונה, למשל בידוד אחרי שחוזרים. בשנה השלישית, כשעדיין למדנו בזום, הצלחתי כבר לטוס בערך 6 פעמים בסמסטר", נזכר ארליך. "הצלחתי לשלב המון חו"ל, אבל זה באמת הכול בעבודה שלי. חסכתי בעבודה של אל על, היא מאוד משתלמת, וגם בצבא, הייתי כבר מהאנשים שקיבלו משכורת קרבית יותר גבוהה. הייתי עובד המון. הצלחתי לממן לעצמי את הדברים האלה".
מתי התחילו להזמין אותך לשיתופי פעולה? מלונות, חברות תעופה ומקומות תיירותיים?
"בהתחלה הייתי נורא משקיע בשביל עצמי. לא הבנתי שהדבר הזה יכול להיות עסק רציני שמרוויח כסף, שאני יכול להרוויח מהתחביב שלי. הפעם הראשונה הייתה כשראיתי שכמה בלוגרים עשו שת"פ עם כדור פורח בצפון, ונורא התעניינתי בזה. יצרתי איתם קשר, ואמרתי: 'אולי תזמינו אותנו ואני אעלה'. פתאום זה קרה, הייתי בעננים, עוד לא שילמו לי. לאט לאט זה התגלגל והגיע לצימרים ולמקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. פתאום אם אנחנו רוצים לנקות את הראש, אנחנו נוסעים לצימר ולכל מיני חופשות בארץ, אפשר להתפנק בדברים כאלה ולפרסם אותם".
כשאתה מוזמן למשל לסקר מלון, האם אתה מקבל גם תשלום בנוסף להזמנה ללילה?
"זה מאוד תלוי. כשאתה בהתחלה שלך, לא פשוט לתמחר את עצמך. זה לקח זמן, אבל לאט לאט אתה לומד להעריך את עצמך. הרבה פעמים נסענו ושילמנו מעצמנו, יצאנו לכל מיני צימרים ומקומות בשביל שיהיה לנו הרבה תוכן. כשמתחילים להזמין אותך למקומות, אתה מבין שהרבה אנשים מגיעים בזכותך אחר כך. אתה מתחיל יותר להעריך את עצמך, ואז מגיעות הרבה הצעות. לאט לאט הגיעו גם חברות מחו"ל והתחלנו לעשות שיתופי פעולה. היום יש גם דברים של חו"ל. חברות גדולות, תעופה".
ארליך משתף כי אם הוא מגיע למלון ש"לא תואם את הציפיות שלו", הוא יעדיף לשלם עליו, במקום לפרסם אותו ולתת לעוקבים המלצה שהוא לא שלם איתה. "כשאני נותן המלצה, אני רוצה שזה יהיה הדבר הכי מכבד שיש. אני לא רוצה למכור חתול בשק או להפיל חלק מהעוקבים בפח".
בחצי השנה האחרונה גר ארליך במילאנו במסגרת חילופי סטודנטים שם, ואיטליה הפכה להיות "יעד הבית השני שלו". כחלק מהתפעול של האינסטגרם, הוא גם מקדיש מדי יום זמן רב לענות להודעות שהוא מקבל מהעוקבים. "אני עוזר לאנשים מכל הלב, גם כשאני לא מקבל על זה כסף. להיות בלוגר, זה מעבר לכל שיתופי הפעולה, זה לענות להודעות, לעזור לאנשים, למצוא את המסלולים שמתאימים להם", הוא אומר.
יפעת חן כהן, בלוגרית טיולים במשרה מלאה, סיפרה לאחרונה ל-mako על התגובות הרעות שהיא מקבלת. זה משהו שאתה גם נתקל בו?
"אני מנסה להיות ניטרלי, כדי שגם אנשים שלא רוצים להוציא תקציב גבוה מדי, יוכלו למצוא את עצמם בעמוד שלי. אני לא מגדיר את עצמי כבלוגר יוקרה או של תרמילאות, יש אצלי הכול מהכול. לפעמים אני נתקל בתגובות פחות נעימות, אם אני מעלה אמירה פוליטית או שמדברים על זה שאני בזוגיות עם בלוגר אחר. הרבה פעמים אתה יכול לחטוף תגובות לא פשוטות, אבל עם הזמן אתה לומד לגדל עור של פיל".
בשנה הבאה תסיים את התואר. אתה חושב שתמשיך עם הטיולים במשרה מלאה או שתעבוד בתחום האדריכלות?
"זה קטע מצחיק, אני די בדילמה. כי מצד אחד, אני מאוד אוהב אדריכלות, ותמיד ידעתי שאני רוצה להיות אדריכל. משנה שנייה אני גם עובד במשרד אדריכלות, 'בר לוי אדריכלים' בתל אביב. אבל מצד שני, גם אני מאוד אוהב את הטיולים. נכון לעכשיו, אני מצליח לשלב את הכול. השאיפה שלי להמשיך ככה - גם בלוגר וגם אדריכל וליהנות משני העולמות".
בהמשך מבקש ארליך להבהיר: "מצד אחד, אני מאוד משקיע ברשתות החברתיות, וזו עבודה שלי לכל דבר. בתכלס אני מרוויח מהן יותר ממה שאני מרוויח מהמשרד שבו אני עובד. אבל אני מרגיש שאם אני רוצה להיות יום אחד אדריכל, אני צריך לעבוד במשרד ולפתח את זה, כי להיות אדריכל זה כמו שריר. אם אני לא אעבוד בזה עכשיו ואתחיל לעבוד על הסטאז' שלי, שום דבר זה לא יקרה. זה קצת מתסכל שאדריכלים צעירים מרוויחים כל כך קצת, וגם אדריכלים בעתיד".
לאחרונה חזר ארליך מהמדינה ה-49 שבה ביקר, מונקו. כשהוא נשאל איזו מדינה הכי אהב, הוא מתקשה בהתחלה לענות. "בכל מדינה משהו אחר. הפייבוריטית שלי היא איטליה, כי בסופו של דבר עכשיו גרתי שם. בכל מדינה הצלחתי ליהנות ממשהו אחר. ניו זילנד הנופים, יפן התרבות, במלדיביים השקט והמים הכחולים, איטליה זה האוכל. בהודו יש אדריכלות ותרבות היסטרית".
יש לך טיפים למי שרוצה להצליח במדיה החברתית?
"צריך להתמיד, להיות שם, להשקיע. תמיד להעלות תוכן, גם כשטוב וגם כשרע. לא להראות רק חיובי, אנשים רוצים לראות גם דברים שליליים. לא רוצה להיראות כמנותק. לנסות לתת טיפים שעוזרים לאנשים, להתעמק במשהו. כשהתמקדתי למשל, ביעד איטליה שהכי אהבתי, שם קיבלתי את הכי הרבה תשומת לב, כשאתה הופך להיות מומחה למשהו מסוים. עוד דבר זה פשוט להיות אתה. אם תמכור משהו אחר, זה יהיה מאוד לא אמיתי. אנשים רוצים להתחבר למישהו בסוף".
לאן היית רוצה לטוס, שעוד לא היית?
"יש עוד הרבה. אני מת להיות במצרים, אינדונזיה בבאלי, למרות שאין לי דרכון זר, בורה בורה, גם בקוריאה ועוד הרבה מקומות. אני באמת חושב שאין משהו שעומד בפני הרצון. רציתי את זה והצלחתי להגיע לזה, ואף אחד לא עזר לי".