לא נשקר, אנחנו יכולים להבין הורים שלא מרשים לילדים שלהם לשחק ב-GTA V, שהוא, כידוע, לא המשחק החינוכי ביותר הקיים בשוק. לעומתנו, בן 13 מארצות הברית לא הצליח להשלים עם הסירוב העיקש של הוריו לתת לו ליהנות מהיופי הגלום בטבח שוטרים בעיר דמיונית. במקום סתם לנג'ס להם, כמו שאולי נערים אחרים בני גילו היו עושים, הוא החליט להשיג את המטרה שלו בדרך יצירתית – והכין מצגת פאוורפוינט מושקעת ומנומקת, תחת הכותרת "למה אני רוצה לשחק GTA V והפשרה שאני מציע". 

המצגת, שעלתה לאתר אימגור ונצפתה על ידי מאות אלפים, מפרטת לאורך כ-10 שקופיות את הצרכים, המטרות, הסיבות להתנגדות – וההצעות לפתרון של הילד, ממש כאילו יצא זה עתה מהשתלמות "תכנון והכנה של מצגות אפקטיביות". השקף הראשון מפרט את "הבעיות בעובדה שאסור לי", ומלווה בגרפיקה לא פחות ממרגשת המדגימה היטב את הפער הגדול שבין גיל 13 ל-18, בו כביכול יצא הנער לרשות עצמו ויוכל לרכוש לעצמו כל משחק מגעיל שירצה.

"אני יודע שיש בזה הרבה אלימות ודברים לא הולמים באופן קיצוני, טונה של הדברים הכי איומים לשמוע, לראות ולחקות בהתנהגות שלי אם ארצה (אני לא!). אני אמנם צעיר אבל אתם יודעים כמה אני בוגר, ואני יכול להתמודד עם זה. אני אעשה הרבה כדי לשכנע אתכם לקנות לי את המשחק הזה, ואני מזהיר אתכם שאם תגידו לא אני אנדנד לכם בלי הפסקה".

בהמשך מגיע אשף המצגות לגעת בנקודה הרגישה ביותר – משימות במשחק: "זה חלק נוראי עם קללות והרג וסקס ומה-לא אבל אני לא רוצה את החלק הזה", הוא מדגיש. "אני רוצה את החלק בו אני יכול לנהוג במכוניות, לירות ברובים, להתחרות, לשחק עם מפות כיפיות, ליצור בעצמי מפות ועוד! זה מה שאני אעשה. החלק הבטוח והכיפי".

אין תמונה
חוויות גירושים הן קשות. מיכל דליות

הנער מפרט שלושה שלבים לאירוע – בשלב הראשון הוא ירכוש בעצמו את המשחק בכסף שחסך; בשלב השני הוא ישחק להנאתו, ובשלב השלישי – אם יותר לו לשחק בקמפיין (והוא בספק אם יותר לו), הוא יעשה זאת רק כשאחיו הקטן לא יהיה בבית. בשקף מרהיב נוסף הוא מזכיר שהוא יכול תמיד להחליש את הקללות ו"הקולות הרעים" - או להשתמש באוזניות.

אבל השקופית שאנחנו לא יכולנו לעמוד בפניה הייתה השקופית "למה דווקא עכשיו?". כבוגר קורס מצגת אפקטיבית, מונה הנער ארבע סיבות טובות לקנות את המשחק: כדי לשחק עם בן הדוד שלו המתגורר רחוק, כיוון שלכל החבר'ה האחרים יש (אבל זאת לא הסיבה שבגללה הוא מבקש!), כי המשחק לגמרי שווה את הכסף ומציע גרפיקה נהדרת ועולם שלם וחדש שהוא לא מכיר לחקור ולגלות, והסיבה החשובה ביותר: "כי אני מתבגר, אני בעניין של דברים יותר רציניים, תחומי העניין שלי משתנים ואני רוצה לשחק במה שמעניין אותי".

הפרזנטציה הנפלאה לא מסתיימת בזה. שקופית נוספת מבשרת על 63 אחוזים מהנוער באמריקה, המשחקים במשחק באופן שבועי ועד יומי (ההורים סיפרו שהילד הודה ללא קושי שהוא המציא את הסטטיסטיקה בעצמו), ובשקף נוסף מתחייב הנער שלא ימאס לו מהמשחק לפחות שנה שלמה. לסיום, הכין הילד שלוש שקופיות שונות שיותאמו לתשובת ההורים – אם יאמרו כן, אם יאמרו לא ואם יאמרו שהם צריכים לחשוב על זה. לא מפתיע שהסיפור מסתיים בתשובה חיובית – "הוא שכנע אותנו כבר בשקופית השלישית, סיפרה האם, "אבל שמרנו על איפוק עד הסוף".