ייתכן שצמד המילים "שוגר זאזא" (תום טרגר ואור פז, 33) לא יגיד לכם יותר מדי, אבל אם גלשתם באינטרנט ב-15 השנים האחרונות יש סיכוי טוב שנתקלתם בסרטונים שלהם. הצמד החל את דרכו עוד ב-2006 עם המערכון האינטרנטי "משפחת אקרמן" ופרץ לתודעה עם סדרת הרשת "אחמד את סלים". בהמשך, הפך לסנסציית רשת בעקבות סדרת סרטוני "אפס", שאף קיבל סרט טלוויזיה משלו.
"יש שתי אופציות – או שנספר סיפור מומצא מעניין או את הסיפור האמיתי שהוא ממש משעמם, מה אתה מעדיף?", הם מגיבים כשאני שואל איך הכירו. כשאני מבקש את הסיפור האמיתי הם עונים: "בתיכון, אני (אור) ערכתי סרט שתום שיחק בו. מה שקרה זה שפשוט הפרענו והצקנו לבחורה שכתבה וביימה תוך כדי הסרטונים. רצינו להוסיף בדיחות ממש דביליות שעד היום מצחיקות אותנו, אבל היא לא נתנה לנו וממש כעסה עלינו. אמרנו שברגע שמסיימים עם זה – נעשה משהו משלנו".
"התחלנו ליצור משהו שהוא מאוד לעצמנו והעלנו אותו לאינטרנט לא בציפייה שיראו, אלא יותר כדי להצחיק את עצמנו. מאז נשארנו באותו מקום – כל מה שאנחנו עושים זה רק כדי להצחיק את עצמנו ולעיתים מאוד רחוקות אנחנו חושבים על הקהל. זה אותו הומור ולא התבגרנו, מנטלית אנחנו עדיין בני 15".
הקהל צוחק.
"זה מאוד כיף שהוא צוחק. אנחנו עושים את זה בשביל עצמנו אבל אם עוד מישהו נהנה מזה – זה בונוס".
כאמור, את הקריירה האינטרנטית שלהם החלו עוד לפני שיוטיוב הפך ללהיט – אי שם באתר Flix ז"ל מבית תפוז. "ההשראות שלנו היו בעיקר מהטלוויזיה, 'מונטי פייטון', 'סאות'פארק' 'סיינפלד' ו'משפחת סימפסון' – דברים שלא הייתה משער ישר שהשפיעו עלינו, כי הם חכמים ומוצלחים מהדברים שאנחנו עושים. לא הייתה ממש השראה מהאינטרנט כי בזמנו זלזלו במדיום הזה, אף אחד לא החשיב אותו לשום דבר וגם אנחנו לא. בהתחלה מאוד רצינו להגיע לטלוויזיה אבל עם הזמן ויתרנו על זה כי הבנו שהאינטרנט זה המקום הכי טוב בשבילנו להיות בו. כשיצא לנו לעבוד בטלוויזיה כפרילאנסרים בכל מיני פרויקטים, הבנו שלגמרי צדקנו".
מאיפה הגיע הרעיון לסרטוני 'אפס'?
"כשעבדנו בתעשייה המצאנו דמות של במאי שהוא אידיוט שרק צועק כל הזמן ולא יודע מה הוא רוצה. אור קנה מצלמה ורצה לבדוק אותה אז הוא אמר 'בוא תצעק קצת למצלמה ונראה מה ייצא'. אלתרתי את זה ואז פתחנו ערוץ נוסף ביוטיוב לזבל, שהפך לערוץ העיקרי שלנו. זה תפס תאוצה, אנשים אהבו את זה וכמובן שאנחנו מעצם היותנו אנחנו קלטנו את זה רק אחרי חצי שנה והחלטנו לעשות עוד סרטונים".
איך זה התגלגל לסרט?
"הסרטונים התחילו להתגלגל ואז שאלנו את עצמנו איך זה סרט על הדמות הזו יראה. אף פעם לא נתנו לו שם, זה תמיד היה אפס כי זו התנהגות של אפס. עד היום שמישהו ברחוב מתנהג כמו אפס אנחנו אומרים 'בואנה, איזה אפס' – וזו התנהגות בדיוק כמו של הדמות. הסרט נעשה בשיתוף עם קומדי סנטרל, אבל הם לא התערבו בשום צורה ורק עזרו ותמכו".
הסרטון האחרון שהעלתם עם הדמות 'אפס בבידוד', עיצבן גם לא מעט מתנגדי חיסונים.
"זה היה ממש בתחילת הקורונה ואני לא באמת זוכר אם אנחנו אמרנו משהו על החיסונים אבל אין ספק שאפס הוא מתנגד חיסונים, הוא ישתה זכוכית לפני שהוא יעשה את החיסון כי הוא אידיוט ובן אדם מגוחך".
הסרטונים המצחיקים שלהם ברשת הגיעו עד למגייסים של הסטארטאפ ג'ויטונס, העוסק בפיתוח והפצה של אפליקציות ללימוד נגינה והפך השנה ליוניקורן, שהחליטו לצרפם לחברה. "מהשנייה שנכנסנו למשרדים חשבנו 'אוקיי, זה המקום הכי מדהים בעולם, איך אנחנו מרמים אותם שיש לנו ערך ושהם צריכים אותם במשרה מלאה?'. איכשהו עבדנו עליהם וגרמנו להם לקחת אותנו. אנחנו כבר שלוש שנים פה והמקום הזה כבר ממש הפך להיות בית".
עד כמה החופש היצירתי שלכם גדול לעשות מה שאתם רוצים?
פז: "אחרי שהתחלנו עברנו לעשות פרסומות לאפליקציות הרלוונטיות, ומהבחינה הזו יכולנו להכניס את כל ההומור הדבילי שלנו לפרסומות. משם התפצלנו ואני עברתי להיות אחראי תוכן הווידאו של האפליקציה ללימודי גיטרה ושם יכולתי לדחוף ולעשות את כל מה שאני רוצה לחוות ולראות. זה שאין פה אף אחד שאומר לי 'אתה לא יכול לעשות את זה', זה מדהים בעיני".
טרגר, מנהל הקריאייטיב של האפליקציה ללימודי גיטרה בחברה, אומר: "שנינו עובדים במה שנקרא פודים, אז כל אחד מאיתנו הוא סוג של סטארטאפ קטן בתוך החברה ואנחנו עובדים עם אנשים סופר מוכשרים. לכל רעיון, פרוע ככל שאפשר, יש צוות שמגבה אותו – החופש היצירתי כאן הוא משהו שלא נחשפתי אליו לפני".
בשלב זה, השניים נזכרים בדבר הכי דבילי שעשו בחברה, ובוחרים בפרסומת הקונפטי. "זה על מישהו שחברים שלו כל כך מתלהבים מאיך שהוא למד לנגן בגיטרה – והם פשוט מתפוצצים לקונפטי".
מה הפערים בתנאים והשכר בעולם ההייטק לעומת השוק הרגיל?
"אנחנו באמת מתעלמים מזה ולא באמת חושבים על זה. בגדול אנחנו פה כי יש מגירה של ממתקים".
איך התקציבים ביחס למה שהכרתם מהשוק הרגיל?
"אנחנו לא מסתכלים על הכסף אלא יותר על החופש היצירתי, התמיכה והיכולת לעשות דברים שונים לגמרי שבשבילם הביאו אותנו. כשאנחנו באים לצלם אנחנו לא חושבים על הכסף, אלא באיזה אמצעים הכי נכון לצלם את זה, לא משנה אם זה צילום בפלאפון או במצלמה יקרה".
חברת ג'ויטונס דורגה במקום הראשון ברשימת "100 הסטארטאפים שהכי טוב לעבוד בהם (מעל 100 עובדים)" של דן אנד ברסט והשניים מאשרים כי מדובר אכן במקום חלומי לעבוד בו. "כל מי שנכנס למשרד בשוק. יש כאן במה עם כלי נגינה. הרעיון הוא שאחרי שעבדת קצת, אתה יכול ללכת לחדר ולהתאמן על כלי נגינה שזה בעצם הבסיס שלנו – מעודדים אותך מאוד להתאמן. אנחנו עובדים פה בשיטת שנקראת 'Responsible Adults' שזה בעצם אומר שאפשר לבוא וללכת מתי שאתה רוצה כל עוד אתה עומד במשימות שלך. אתה בעצם מנהל את הזמן שלך".
מסתבר שהעבודה משפיעה גם על ערוץ היוטיוב שלהם, שכן סדרת סרטוני "משחק הציורים הנוראי" הפופולרית נולדה בהאפי האוור בג'ויטונס. "יש רוטציה של אנשים שאחראים על זה. מישהו ביטל, וביקשו מאיתנו לאלתר משהו. אמרנו לאנשים לצייר לא פיל, אלא זיכרון של פיל. ראינו אנשים שאין להם כוח וזה עצבן אותם אבל אותנו זה הצחיק – אז אמרנו שנמשיך עם זה", אומרים השניים ופז מוסיף: "בשבילי זה היה נורא לראות איך תום מתמודד עם השטויות שאני נותן לו. הסיבה שזה המשיך מבחינתי זה כי רציתי לראות איך תום מצייר את ההגדרות הדביליות האלה בלחץ זמן".
לכל מי שדואג, השניים מספרים כי בחודשים הקרובים יראה אור הפרויקט החדש של Sugar Zaza. "אנחנו עובדים על אלבום מוזיקלי שכולו מוזיקת פאנק יחד עם המוזיקאי רון מיניס", הם מספרים: "לא ברור איך לא הבנו עד עכשיו שפאנק זה הסגנון שלנו - זה פשוט צעקות. אנחנו מוציאים אלבום שילווה בקליפים על הנושאים הכי דבילים שיש. יש שיר למשל שנקרא 'למה לא עשיתי קונטרול S', שזה על בן אדם שלא הספיק לשמור את העבודה בפוטושופ ויש שיר שנקרא 'למה אני צריך לשים טיפ אם יש כבר דמי משלוח' – אלה שירים מאוד זועמים על שטויות".
האם אפס יחזור?
"אנחנו כל פעם אומרים 'אין לנו כוח לאפס, סיימנו איתו' אבל אז מגיע משהו שאנחנו אומרים 'חייבים להחזיר אותו בשביל זה'. הקטע איתו זה ש-A.I עם רמת אינטליגנציה בינונית יכול לכתוב את זה כי זה כל כך כותב את עצמו, כל כך ברור איך הוא יגיב לכל דבר. אנחנו מקבלים כל כך הרבה רעיונות אליו אבל אם זה משהו שהציעו לנו ולא חשבנו עליו ראשונים – זה פחות מרגש אותנו. אבל מי יודע, אולי הוא יחזור יום אחד".