זה קרה לפני כמה שבועות בבית חולים גדול במרכז הארץ. כמה עברייני רכוש נכנסו למחלקות בבית חולים באישון לילה, ניצלו את העובדה שהחולים ישנו, גנבו עשרות טלפונים סלולריים מחדריהם – ונמלטו. "שמעתי מחולים אחרים שיש גל של גניבות טלפונים, אז החבאתי את הטלפון שלי מתחת לכרית", העיד אחד החולים. "קמתי בבוקר ולא היה טלפון. קניתי אותו שבועיים לפני האשפוז, סמסונג גלקסי נוט. מתברר שלכל החולים בחדר שלי גנבו את הטלפון. באותה מידה הם היו יכולים להרוג אותי אם הייתי מתעורר. מפחיד".
באותו בית חולים נגנבו בחודש האחרון מאות טלפונים סלולריים. לפני כשבועיים המשטרה תפסה כמה מהגנבים, אך הטלפונים נמכרו ולא נמצאו עד היום. בינתיים, בתי החולים מתקשים למצוא פתרון למגיפת הגנבות המתפשטת. "אי אפשר להציב בשעות הלילה שומר בכל מחלקה בבית חולים", הסביר קצין ביטחון בבית חולים גדול במרכז הארץ. "נצטרך מאות מאבטחים. זו הוצאה שאף בית חולים לא יכול לעמוד בה. יש סיורים של מאבטחים אבל הגנבים מסתובבים במסווה של אורחים ויודעים בדיוק מאילו מחלקות לגנוב. אנחנו חסרי אונים. הצענו לחולים לסגור בלילה את הטלפונים במגירות נעולות כדי למנוע את הגניבות".
בתי החולים הם לא מוקד הגניבות היחיד. רק בשבועות האחרונים קיבלה המשטרה עשרות דיווחים על גניבות סמארטפונים בגנים הציבוריים ובחופי הים בעיר תל אביב. מדובר בתופעה מוכרת, אך הגנבים הולכים ומשתכללים ביכולתם להוליך את קורבנותיהם שולל. "התיישבנו באחת המדשאות. הטלפונים היו לידינו. פתאום באו כמה חבר'ה במסווה של סטודנטים ודיברו ביניהם", סיפר ל-NEXTER רן, צעיר שמכשירו נגנב. "אחרי חמש דקות ראיתי שהאייפון החדש שלי נעלם. חיפשתי בתיק, במכנסיים ולא מצאתי. הם כאילו דיברו ביניהם ואז, בלי ששמתי לב, גנבו לי את הטלפון. גיליתי שאני לא היחיד שגנבו לו את הטלפון בשיטה הזו. אנשים לא מגישים תלונות במשטרה כי הם לא מאמינים שימצאו להם את הטלפון. הם מוותרים וקונים טלפונים חדשים".
עסק שמגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה
על פי נתונים שהגיעו ל-NEXTER מגורמים במשטרה, מבעלי מעבדות ומשיחות עם גורמים בתחום הסלולר, בעשור האחרון נגנבו בישראל כרבע מיליון סמארטפונים מכל הסוגים. האתרים המרכזיים לגניבה הם בתי חולים, חופים, מרפאות, מרכזי קניות, חנויות פארם ומסעדות, אך גם אירועי בר מצווה וחתונות. במרבית המקרים בעלי הטלפונים לא הגישו תלונות במשטרה. קל להבין למה: על כל עשר תלונות, המשטרה מצליחה לאתר מכשיר אחד בלבד.
לצד מקרים מזדמנים, נראה שארגוני פשיעה הם אלה שמתכללים את מרבית הגניבות. הם מסתתרים מאחורי מעבדות לתיקון מכשירים, ומציבים בהן "קופים", או אנשי קש מטעמם שמסייעים להם להלבין את הכסף. "ארגוני הפשיעה גילו ראשונים את ההזדמנות לעשות כסף מגניבת מכשירים", אמר רמי (שם בדוי), עבריין בתחום הפועל במרכז הארץ ובשפלה. "הם מפעילים עברייני רכוש, כייסים ונרקומנים שחודרים לבתי חולים ולמרפאות ומסתננים לחתונות כדי לגנוב מכשירים. אחר כך הם מוכרים את המכשירים בשלמותם. זה הכסף הכי טוב. אני יכול להרוויח מזה בחודש בסביבות 100 אלף שקל נקי לכיס".
"בעבר נגנבו בין 5,000 ל-15 אלף טלפונים בשנה, אבל מספר הגניבות זינק ככל שהטלפונים הפכו ליותר ויותר מתוחכמים ויקרים. האינטרס המרכזי של הגנבים הוא למכור את המכשירים הגנובים למעבדות", העריך גורם במשטרה. "זה תחום שמגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה, והמרוויחים העיקריים הם ארגוני הפשע ועברייני הרכוש".
לדבריו, המשטרה לא יכולה להקדיש את המשאבים הנחוצים לכל מכשיר שנגנב, כשחלקם אף מוברחים למדינות במזרח אירופה ובאפריקה. "כדי לאתר מכשיר צריך לאגד כמה חוקרים שיחקרו במשך כמה ימים. הם נדרשים להוציא צו בית משפט ולפנות לחברות הסלולר כדי לאכן את הטלפון. אין למשטרה את הכוח אדם והזמן הדרושים. החוקרים משתדלים מאוד, אבל כמות הטלפונים הגנובים שהם מאתרים היא קטנה מאוד", הוא גילה.