על רקע משבר הקורונה, ההייטק הישראלי שבר שיאים בשנים 2020-2021, וכבר בשנת 2022 אנחנו שומעים מדי יום על סטארטאפים שהפכו ליוניקורנים. המשכורות הגבוהות והתנאים המפנקים, לצד האפשרות לעבוד מהבית גם בימים של סגר ולא לצאת לחל"ת, עשו את שלהם ויותר ויותר ישראלים מחליטים לעשות הסבה למקצועות ההייטק – תכנות, בדיקות תוכנה, ניהול מוצר ועוד.
שוחחנו עם כמה אנשים שעשו את המעבר בהצלחה ושאלנו למה הם עשו אותו, כמה זמן לקח להם למצוא עבודה ואיפה הם נהנים יותר. הנה כל התשובות.
משחקן כדורגל למתכנת
עמית לוי שיחק במשך שנים כדורגל מקצועי, וכיום הוא מתכנת בחברת Beach Bum, המפתחת משחקי רשת. "כבר כילד התחלתי לשחק כדורגל תחילה בתור תחביב, בהמשך כהכנסה צדדית בזמן לימודים ועם הזמן ראו בי פוטנציאל גדול והתקדמתי להיות כדורגלן מקצועי במכבי תל אביב. שיחקתי בקבוצה כמעט 6 עונות, במהלכן לקחנו 3 אליפויות ו-2 גביעים", הוא מספר. "במקביל לקריירה שלי בתור שחקן, המשכתי ללימודי עתודה- י"ג-י"ד בתחום האלקטרוניקה ומחשבים, מקצוע שגם למדתי בתיכון, ולאחר מכן המשכתי ללימודי תואר במדעי המחשב. בגיל 33 החלטתי שאני רוצה להחליף כיוון, בעיקר כי התבגרתי ורציתי למצוא כיוון חדש. החלטתי ללכת על התחום המוכר לי שאני אוהב לעסוק בו - המחשבים, ואף ויתרתי על קורס מאמנים כדי להיכנס לעולם ההייטק".
חיפוש העבודה לא היה קל, מכיוון שהיה לו פער של 10 שנים לסגור בשוק העבודה. "ככל שעברתי יותר ויותר ראיונות התחלתי לצבור ניסיון, ולבסוף קיבלתי הזדמנות כמתכנת צעיר. כיום אני מתכנת בכיר בחברת הגיימינג Beach Bum ועובד עם אותם האנשים שנתנו לי תחילה את ההזדמנות - גילי לוי ושחר שצלקה בין מייסדי החברה", הוא אומר.
הוא מעיד כי המעבר התעסוקתי היה קשה: "אהבתי מאוד להיות כדורגלן. סיימתי את הקריירה בהפועל הרצליה והחלטתי שאני רוצה לשנות מסלול - באותה התקופה גם הכרתי את אשתי וידעתי שאני רוצה להתחתן ובתוך שנה גם התחתנו, עזבתי את הקריירה בכדורגל ובנוסף ציפינו לתאומים. הכול קרה מהר מאוד וביחד".
ומה באשר למשכורות? "כשהתחלתי לעבוד בתור מתכנת הפער היה יחסית גדול, כי קשה מאוד להשוות משכורת של כדורגלן בקבוצת צמרת לכל תחום אחר. בהמשך ראיתי ירידה בשכר ככל שירדתי בליגה – כי בכדורגל הכול לא בטוח והסטטוס מאוד נזיל. כיום אני מגיע בהחלט למשכורות של כדורגלן בכיר ויש לי יותר בטחון תעסוקתי לאורך זמן בהשוואה לכדורגל".
מאחראי קשרי חוץ בכנסת לראש צוות אנליסטים
יובל רז הפך מאחראי קשרי חוץ בכנסת לראש צוות אנליסטים בחברת פורטר, סטארטאפ יוניקורן המתמחה במניעת הונאות סחר מקוון. "השתחררתי מהצבא בגיל מאוחר אחרי תואר שני במדע המדינה, ורציתי למצוא את עצמי בתפקיד ציבורי או פוליטי. התחלתי לעבוד בכנסת כאחראי על קשרי חוץ, ולאחר שנתיים בתפקיד הרגשתי שלמרות שמעניין לי, אין לי מסלול התקדמות ברור בתוך המגזר הציבורי, וסביבת העבודה עמוסה מתחים ופוליטיקה פנימית. זה מה שהוביל אותי להתחיל לחשוב על אופציות אחרות", הוא מספר.
הוא הגיע לפורטר דרך חבר טוב מהצבא שהמליץ עליו, וזה היה גם מקום העבודה הראשון שהתמיין אליו. באשר לשכר הוא אומר: "השכר ההתחלתי שלי בפורטר היה זהה בדיוק לזה שהרווחתי בכנסת. כשהצטרפתי לחברה, נאמר לי שבמעבר עצמו לא אראה שינוי משמעותי, אבל שפוטנציאל העלייה בשכר עם השנים הוא משמעותי, וזה באמת המצב מפרספקטיבה של שלוש שנים אחרי ההצטרפות. כמובן שגם רכיב האופציות בשכר, שכרגע עוד לא מתורגם לכסף ממשי, הוא פוטנציאלית שיפור דרמטי בתנאים לעומת המגזר הציבורי".
רז מעיד כי ההתחלה הייתה קשה: "יש תחושה שיש עולם ידע טכנולוגי שלם ולך אין מושג לגביו. הקושי הטכני הוא ברמות הכי מטופשות - בחברה כולם עובדים עם מאק, ומעולם לא היה לי מכשיר של אפל. כשראיתי אנליסטים ותיקים עושים פעולות סופר מהירות עם המאק, הם נראו לי בהתחלה כמו סופרמנים ומאוד קשה לדמיין את עצמך עושה דברים כאלה. לוקח כמה חודשים להתאקלם ולהבין שיש לך את כל מה שצריך כדי להצליח".
בסופו של דבר, הוא מרוצה מאוד לדבריו מהמעבר שעשה. "העבודה בפורטר היא הפעם הראשונה שאני ממש נהנה מהעבודה שלי. יש לי את הזכות לעבוד עם אנשים כיפיים וחכמים, ואני יודע שהמנהלים שלי עובדים כל הזמן בלוודא שיש לי כיוון התפתחות ברור ושאני מרוצה. זה מתבטא גם בתנאים ובפינוקים הקטנים שמזוהים עם ההיי-טק, אבל בעיקר ביחס האנושי ובדאגה לצרכים האישיים", הוא אומר.
ממורה למפתחת
מושקא גורביץ' לישנר, בת 29, הייתה מורה וכיום היא מפתחת פול סטאק בחברת הקמעונאות הדיגיטלית stor.ai.
"מילדות הכווינו אותי למקצוע ההוראה. בחברה החרדית בה גדלתי והתחנכתי, תפקיד המורה נתפס כבעל שליחות רבה, ולכן נשים רבות פונות אליו. גם אני בחרתי במקצוע הזה מתוך אמונה ורצון לחנך את דור העתיד, אולם בזמן הקצר בו עסקתי בתחום הבנתי כי אני פחות מתחברת לזה וחיפשתי כיוון אחר בו אוכל לממש את עצמי בצורה הטובה יותר", מספרת גורביץ' לישנר. "בחיפוש אחר אלטרנטיבה תעסוקתית הבנתי כי יתכן והמקום המתאים עבורי הוא ההייטק, התעניינתי במדעי המחשב עוד מימי התיכון. חשבתי שאולי זה זמן טוב לשנות כיוון למקצוע מאתגר ומבטיח שאני אוהבת".
ל-stor.ai הגיעה בעקבות יוסי רבינוביץ', המייסד, שמתגורר כמוה בכפר חב"ד ופועל נמרצות לשילוב חרדים בהייטק. "חברה שלי שעבדה בחברה קישרה אותי למייסד ולאחר ראיון קצר זיהו את הפוטנציאל שטמון בי וגייסו אותי לחברה. בתהליך הכשרה ארוך ויסודי לימדו אותי יחד עם חרדים נוספים שגויסו לשורות החברה את רזי התכנות מאפס", היא מספרת. "אני חושבת שאנחנו דוגמה לכך שניסיון תעסוקתי או רקע לימודי לא עשויים לשמש חומה עבור אנשים בעלי מוטיבציה שמוכנים ללמוד ולעבוד קשה".
השינוי החד שביצעה מורגש כמובן גם במשכורת: "לצערי עם כל החשיבות שקיימת בתחום ההוראה, המורים בישראל לא מתוגמלים מספיק, ולא פעם עוברת המחשבה על העבודה הקשה אל מול התגמול הזעום. בעולם ההייטק המציאות אחרת לגמרי. העבודה אומנם לא קלה, אך היא מתגמלת יותר ובהחלט השינוי מורגש במובנים רבים ואני שמחה על השינוי שביצעתי".
ואיך היא מצליחה לשלב את חיי המשפחה עם הקריירה? "עבודה בכל אשר היא דורשת יכולות תמרון רבות, במיוחד כאשר אנו מגדלים ילדים ושואפים להעניק להם את החינוך הטוב ביותר. לשמחתי בחברה תומכים בי ובאימהות נוספות ומעניקים לנו מעטפת תומכת לשילוב קריירה ומשפחה", היא מסבירה. "זה בא לידי בסבלנות והגמישות הרבה שמגלים ראשי הצוותים וההנהלה הבכירה, בין אם זה השלמת שעות עבודה בערב, עבודה מהבית או יציאה בשעה מוקדמת".
.
ממאמנת כושר למגייסת
אליה שפרינגר, בת 29, עובדת כמגייסת טאלנטים (Talent Acquisition partner) בחברת Snappy, סטארט אפ המפתח פלטפורמה מתקדמת לשליחת מתנות.
קודם לכן עבדה בתור מאמנת כושר במשך 5 שנים והשלימה תואר שני בפסיכולוגיה של הספורט. "העבודה הייתה מגוונת, אימנתי אנשים פרטיים, קבוצות וגם הייתי מגיעה לחברות הייטק כדי להעביר אימונים במשרדים שלהם. במסגרת ההתמחות שלי כפסיכולוגית ספורט, ליוויתי ספורטאים מקצועיים ונבחרות בענפים מגוונים, כמו נבחרת ההתעמלות האמנותית של אס״א תל אביב", היא מספרת.
לאחר כחמש שנים בתחום הרגישה שהגיעה למיצוי, הגוף נשחק לדבריה והיא חיפשה אתגר חדש ועבודה יותר יציבה. "העבודה כפסיכולוגית וכמאמנת הקנו לי הרבה ידע וניסיון בעבודה עם אנשים ולכן היה לי ברור שגם התפקיד הבא שלי יהיה סביב בזה. כך הגעתי לחשוב על תפקיד הגיוס, שבו הרגשתי שאוכל להביא את עצמי לידי ביטוי וגם ללמוד ולהתמודד עם אתגרים חדשים", היא מספרת. "מכיוון שעבדתי בתור מאמנת בלא מעט חברות הייטק נחשפתי לעולם ולסביבות העבודה ובחרתי להתמקד בחברות טכנולוגיות".
את העבודה מצאה מהר מאוד, חודש ליתר דיוק. "לשמחתי החברות שבהן התראיינתי זיהו את היכולות שלי די מהר כך שיכולתי לבחור לעבוד בחברה שהכי רציתי לעבוד בה", היא אומרת. באשר למשכורת, היא אומרת כי השינוי ברמת ההכנסה אינו מהותי, "אך היום ההכנסה שלי קבועה ויציבה, וחוץ מהשכר הקבוע ישנן הטבות נלוות כמו סיבוס, נסיעות וכו', שבהחלט משדרגות את השכר".
וממה היא נהנית יותר? "אם היית שואלת אותי לפני חמש שנים אם הייתי רוצה לעבוד בעבודה משרדית הייתי אומרת - חד משמעית לא. היום הצרכים והרצונות שלי השתנו ואני יכולה לומר שהעבודה כמגייסת בחברה כמו סנאפי, שמפתחת מוצר שאני מאוד מתחברת אליו ועושה טוב לאנשים היא עשירה, מגוונת, מאתגרת ומלמדת מאוד. כמובן שכושר תמיד יהיה חלק מהחיים שלי ואני ממשיכה בעצמי לעסוק בספורט באופן קבוע", היא אומרת.
ממאלף כלבים לראש צוות פיתוח
האהבה של אמיר דפנאי, בן 34, לבעלי חיים ולכלבים בפרט גרמה לו ללמוד אילוף מקצועי בבית הספר "דוג סקול", ולהתמחות בכלבי שירות המסייעים בתפקוד לאנשים עם מוגבלויות, נוער בסיכון, אסירים, שירותי הרווחה ועוד. כשסיים ללמוד, הוא המשיך עצמאית כמאלף כלבים פרטי במשך שלוש שנים, הדריך סדנאות כלבנות טיפולית וניהל את פנסיון הכלבים של בית הספר.
עם כל הסיפוק וההנאה, אמיר הרגיש שעבודתו כמאלף לא מתגמלת מספיק, "גם מבחינה מנטלית וגם מבחינה כלכלית", והחליט כי הוא רוצה לטפח כיוונים נוספים. "החלטתי לקדם גם את הצד הטכני והאנליטי שלי. חיפשתי עבודה במשך ארבעה חודשים, באתרים, מפה לאוזן ובאמצעות חברות השמה. בסופו של דבר מגייסת של Aquant פנתה אליי, וזה היה מאצ' מיידי".
כיום דפנאי משמש כראש צוות פיתוח ב-Aquant, המפתחת פתרון מבוסס בינה מלאכותית ולמידת מכונה ליצירת זיכרון ארגוני - בחברות עם ארגוני שרות גדולים.
בפרספקטיבה של זמן, הוא מרוצה מהצעד והשינוי שעשה: "העבודה עם כלבים הייתה מדהימה בהתחלה, אבל בסופו של דבר נהייתה מונוטונית וחסרה אינטראקציה אנושית. בחברה שבה אני עובד האנשים מדהימים, ולמזלי מותר לי להביא את הכלב שלי לעבודה, כי המשרד ידידותי לכלבים. בנוסף, כל הזמן מגיעים אתגרים חדשים, העבודה מעניינת ודינמית ובאופן כללי לא מתעסקים בקקי, בניגוד לעבודה עם הכלבים". הוא מציין גם את השוני והפער בשכר בין שני התפקידים: "יש הבדל גדול. עבודה בתור מאלף כלבים יכולה להיות מאד מהנה אבל קשה מאד להתקיים מזה".
מזמרת אופרה לראשת סגל
טליה דישון, בת 34, פיתחה קריירה מלאה כזמרת אופרה מקצועית, שמופיעה ומתפרנסת למחייתה מיצירה ומוזיקה. היא השקיעה בקריירה המוזיקלית שלה את רוב שנות העשרים של חייה: למדה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ופיתחה יכולות מרשימות כזמרת קלאסית, בז'אנר מוזיקה קאמרית ושירה בהרכבי א-קפלה, חברה באנסמבל הקולי הישראלי והופיעה כסולנית עם מיטב התזמורות בארץ. היא שרה עם אמנים מוכרים בשיתופי פעולה עם שלומי שבן ויוני רכטר, ושיחקה בהצגת ילדים "איתמר פוגש ארנב" לצד דויד גרוסמן ואלי גורנשטיין.
למרות ההישגים המרשימים, דישון הרגישה שמקצוע הבמה גובה ממנה מחיר יקר ולא מתגמל מספיק: "להיות זמרת היה החלום שלי מגיל מאוד צעיר ונהניתי מכל רגע, אבל ככל שהזמן עבר, הבנתי שלצד ההנאה וההגשמה, המקצוע הזה גובה ממני מחיר יקר. זה התבטא בעיקר בחוסר יציבות: להיות הרבה בדרכים, להופיע בערבים ולחזור הביתה בשעות מאוד מאוחרות או לעבוד בסופי שבוע וחגים. בנוסף, הז׳אנר של המוזיקה הקלאסית לא מאוד פופולרי בארץ. קשה להתפרנס אך ורק מהופעות והיה לי קשה עם חוסר הוודאות הכלכלית, עוד בימים שלפני הקורונה, כאשר ענף התרבות ספג מכה קשה ביותר".
השינוי התעסוקתי וההשתלבות בהייטק התרחש בשלבים, לאחר שקיבלה הצעה מהמפקד שלה בצה"ל: "את הצעד הראשון לא עשיתי עצמאית, אלא קיבלתי הצעה מהמפקד שלי מימי השירות הצבאי. הוא הציע לי לעבוד איתו בחברת ייעוץ שהקים כמנהלת אדמיניסטרטיבית. זו אמנם לא הייתה חברת הייטק, אבל הצעד הזה בהחלט סלל לי את הדרך לתפקידים דומים בחברות הייטק בהמשך. שנה לאחר מכן הצטרפתי לחברת נקסאר בתור מנהלת משרד ומשם התקדמתי די מהר לתפקיד של Chief of Staff".
כיום היא משמשת כראש מטה בחברת Nexar, המפתחת את מצלמת הדרך הנמכרת ביותר בארה"ב, שמתריעה על סכנות אופציונליות לפני שקורות באמצעות ראייה ממוחשבת מבוססת אינטליגנציה מלאכותית.
דישון מספרת שהסביבה הקרובה אליה בהתחלה לא הבינה את ההחלטה "לזרוק'" קריירה מצליחה ולהתחיל דרך חדשה ללא ניסיון והכשרה מתאימה. "בהתחלה הורמו הרבה גבות מצד המשפחה והחברים. קיבלתי תגובות כמו: 'את מוותרת על החלום שלך' ותהיות לגבי הזהות שלי – 'מי אני, אם לא זמרת?'. אבל החלטתי לעשות דברים בהדרגה ולנסות לשלב בין שני העולמות, ואכן בהתחלה הצלחתי גם להחזיק במשרה מלאה בהייטק וגם להמשיך להופיע כזמרת".
תעשיית התרבות ספגה כאמור מכה קשה עם פרוץ מגפת הקורונה, ודישון מספרת שישנו שינוי משמעותי בתגמול במסגרת התפקיד החדש: "מדובר בהבדל משמעותי, בטח כשלוקחים בחשבון את ההטבות הנוספות כמו פנסיה, קרן השתלמות, הכשרות מקצועיות, ימי חופש ללא הגבלה והטבות נוספות".
והאם היו גם רגעים קשים? "לפעמים יש לי תחושה שאני לא יודעת מספיק כי 'אין לי את הרקע הנכון', במיוחד בתפקיד הנוכחי שלי, שעיקרו ניהול וייעול תהליכים רוחביים בארגון, אבל לשמחתי אני מקבלת המון תמיכה והנחיה ממנכ״ל החברה, ערן שיר, ושאר צוות ההנהלה", מסכמת דישון. "אני גם מזכירה לעצמי שמדובר ב'כאבי גדילה', ובעוד זמן מה אוכל להסתכל אחורה בגאווה על כל מה שלמדתי".
ממעצבת למובילת חווית מיתוג וקריאטיב
במשך יותר מעשור עדי שאול עבדה כמעצבת פנים ומפיקת אירועים - מחלונות ראווה, חתונות, אירועים עסקיים, אירועי תוכן, פופ אפים ועוד. כיום היא משמשת מובילת חווית עובדים, מיתוג וקריאטיב (Brand & creative experience) בחברת Augury.
בין כל הלקוחות והאירועים הגדולים שהפיקה, עבדה שאול גם עם Augury, יוניקורן ישראלי העוסק בבריאות מכונות, אשר פיתח חיישנים המתריעים על בעיות ותקלות לפני שהן קורות. הם העסיקו אותה כעצמאית ולאחר כמה פרויקטים משותפים, שאול החליטה להצטרף לחברה באופן בלעדי. בשלוש השנים האחרונות היא מובילה את חווית העובד בחברה, מגדירה מחדש את חווית העובד ההיברידית ובונה את התשתית למיתוג המעסיק. כיום, היא מצטרפת גם לצוות המרקטינג בבניית פרויקטים של מיתוג וקריאייטיב.
"לא חלמתי על משרה מלאה בהייטק. אם היית אומר לי שזה מה שאני אעשה כשאהיה בת 40, כנראה שלא הייתי מאמינה לך. אני כן מודה על ההזדמנות והתזמון. קולגות שלי מתחום האירועים והעיצוב עברו שנתיים מאוד לא קלות", היא אומרת. "התחום השתנה לגמרי ולראות אותם בכיכר רבין מניפים חופות שחורות בתחילת עידן הקורונה היה מבאס ממש. אם אתה חכם ויצירתי אתה שורד כל דבר. אנשים שהסתגלו מהר למצב וראו את המצב החדש כהזדמנות, הצליחו להתגבר על המכשולים".
שאול מספרת שכישורים רבים שרכשה במקצוע הקודם כמעצבת, תרמו לה להשתלבות מהירה בחברה וצמצום הפערים המקצועיים. "בהתחלה, אתה מגיע מתחום אחר לגמרי, ולא ממש יודע לאן נחתת ולמה. אז אתה מגיע פתוח, יצירתי הכל הולך בקלות עם הניסיון שהיה לך מהיכן שהגעת. השלב הזה נקרא 'beginners mind' וזה החלק הכי כיפי. ניסיתי דברים חדשים, התגובות היו מהממות, למדתי איך אפשר להשתפר בכל יום שעובר".
ואיפה היא נהנית יותר? "העולם היה שונה, אני הייתי שונה. היום האתגרים הם פנימיים, העולם הוא וירטואלי ואני מנסה לנווט בכל הכוח והיצירתיות את הדרך ולמצוא מה שמרגש אותי, לחתור ולמצוא את הערך וההשפעה של מה שאני עושה- ומקבלת את כל הערכים האלה בעבודה בחברה", היא אומרת.