"לא הסכמתי לזה, לא הסכמתי לחיות במדינה שרומסת זכויות אדם": לאחר שרוסיה חסמה לתושביה את האפשרות להשתמש בפייסבוק, טוויטר ויוטיוב, והרשת החברתית טיקטוק הגבילה את השימוש באפליקציה בשטחה, חוק הצנזורה החדש סירס את שארית חופש הביטוי במדינה. על פי חוק שאושר על ידי הפרלמנט הרוסי ונכנס לתוקף באופן רשמי ב-4 במרץ, המפיץ "פייק ניוז" בנוגע למצב באוקראינה ומציג דיווח שונה מהמדווח בערוצים הרשמיים של הממשלה, מסתכן בעונש מקסימלי של עד 15 שנות מאסר בכלא. בנוסף, חל איסור מוחלט על שימוש במילים "פלישה" ו"מלחמה" והמונח היחיד שאפשר להשתמש בו הוא "מבצע מיוחד" - כל ביטוי אחר יגרור אחריו עונש פלילי.
בעקבות ההחלטה, כלי תקשורת עצמאיים, בלוגרים ועיתונאים רבים הפסיקו לפרסם תכני חדשות והחלו למחוק ולהעלים פוסטים שקשורים למאורעות באוקראינה. חלק מכלי התקשורת אף החליטו להפסיק את עבודתם מכיוון שצו מצפונם לא אפשר להם לפרסם דיווחים שהקשר ביניהם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. מצדו השני של המתרס, יש את ציבור הגולשים הרוסי שנכפה עליו להתמודד עם מציאות חדשה שבה נמנעת ממנו גישה לרשתות חברתיות שחיברו בינו לבין העולם החיצון.
4 נשים אמיצות החליטו לשתף עדויות מרתקות על העידן החדש שרוסיה נכנסה אליו.
"אנחנו חיים בתקופה מפחידה"
קטיה (שם בדוי), בת 28 המתגוררת בסנט פטרסבורג, מספרת: "פייסבוק וטוויטר חסומים לגמרי, כלומר אם אני עכשיו כותבת את הכתובת של טוויטר או פייסבוק ומנסה להיכנס קופץ לי חלון שבו כתוב שאין אפשרות לגשת לאתר. יוטיוב עדיין עובד, למרות שביטלו את הפרסומות וגם האינסטגרם עובד בינתיים. ישנו כמובן חשש שבקרוב גם וואטאסאפ ואינסטגרם ייחסמו לחלוטין. בכל אופן אני וחברי גולשים בעיקר בטלגרם ואני מתכתבת מזמן רק שם".
באיזה פלטפורמה את משתמשת הכי הרבה?
"טלגרם חד-משמעית. קודם כול ככל הידוע לנו, כרגע זו פלטפורמה עם הכי פחות אפשרויות פריצה. כמובן שאי אפשר לדעת במאה אחוז, אני מניחה שאם הממשל יתעקש לפרוץ לשם, הוא ככל הנראה יצליח, בכל אופן זו כרגע האופציה המועדפת. כמו כן, בטלגרם יש אופציה ליצור צ'אטים סודיים ולהגדיר אפשרות למחיקת הודעות באופן אוטומטי בלי שיהיה איזשהו אזכור שההודעה נמחקה כמו שקורה בוואטסאפ למשל, ובמובן הזה זה מאוד נוח".
מערכת טלגרם היא מערכת העברת הודעות מוצפנת, שהושקה בשנת 2013 על ידי האחים ניקולאי ופאבל דורוב, שייסדו בין היתר גם את המקבילה של פייסבוק ברוסיה, הרשת החברתית Vkontakte. ב-2014 דורוב פוטר מתפקידו כמנכ"ל VK, טען שהחברה נלקחה על ידי מקורבים לפוטין ועזב את רוסיה לאלתר. במהלך השנים הפרויקט השני והמוצלח שלו, הטלגרם, הפך לאחת הפלטפורמות המובילות ברוסיה והסתבך לא פעם עם השלטונות. בשנת 2018 בית המשפט העליון הרוסי הוציא צו מיוחד שמורה לטלגרם למסור תוך 15 ימים את מפתחות ההצפנה, כך שרשויות הביטחון במדינה יוכלו לפענח את המסרים שמועברים בה. בתגובה פאבל דורוב כתב בטוויטר: "האיומים לחסום את טלגרם - אלא אם היא תסגיר את המידע הפרטי של משתמשיה - לא יניבו פרי. טלגרם תילחם למען החופש ולמען הפרטיות". לבסוף, הרוסקומנדור - השירות הפדרלי לפיקוח בתחום התקשורת הטכנולוגיה והמידע, החליט לחסום את טלגרם לשימוש. בשנים האחרונות היא חזרה לחיי האזרחים, אך עד היום יש לא מעט שאלות לגבי שיתוף הפעולה של האפליקציה עם השלטונות.
מה לגבי רשת Vkontakte, את גולשת בה?
"Vkontakte היה פעם אתר מאוד פופולרי ברוסיה, למרות שמזה שנים יש בו פחות ופחות גולשים, ובדרך כלל אין שם אנשים עם מעורבות פוליטית כמו ברשתות חברתיות אחרות. זו כן פלטפורמה מתפתחת, כלומר הוסיפו שם סטוריז והיא די מחקה את פייסבוק במובן הזה, אבל אני ורוב בני גילי כבר מזמן לא גולשים שם. אולי עכשיו עם סגירת פייסבוק יכול להיות שרבים יחזרו לשם בחזרה".
מה תחושותייך לגבי חוק הצנזורה החדש?
"זה מצער אותי מאוד, אנחנו חיים בתקופה מפחידה. מונעים מאיתנו את האפשרות להיחשף לאמת ומסרסים אותנו באופן הכי ברוטאלי ונורא. אנחנו חוזרים 50 שנה אחורה, אני לא הסכמתי לזה, לא הסכמתי לחיות במדינה שדורסת זכויות אדם. מבחינת רוסיה אין מלחמה, ואלה גם המסרים שמועברים בערוצים המרכזיים. קוראים לזה מבצע מיוחד, אומרים שאוקראינה נשלטת על ידי נאצים ורוסיה מגנה על הרוסים שנמצאים שם. זהו, המילה מלחמה לא מוזכרת בשום מקום, לא מספרים על אזרחים שנהרגים, על החיילים הרוסים שנהרגים, כלום. וכל מי שמפרסם מידע שלא תואם לנרטיב של הממשלה יכול לשלם על זה ביוקר. יש המון בלוגרים שאני עוקבת אחריהם שפשוט עזבו את המדינה והורידו פרופיל, ואלה שנשארו דאגו למחוק תכנים שיכולים לסכן אותם בעבירה על החוק החדש".
את גם מתכננת לעזוב?
"אני מתכננת ועושה בירורים, יש לי פה משפחה וזו החלטה לא פשוטה, לעבור למדינה זרה בלי גב כלכלי וללא שפה. סבתא שלי ואמא שלי למשל לא מעוניינות לעזוב את רוסיה. אני מבינה את זה, בגיל מבוגר לעזוב את המקום שבו בילית כל חייך זה קשה. בנוסף, הדור המבוגר כבר חווה צנזורה בתקופת ברית המועצות כששררה דיקטטורה ואימה, כך שלצערי הן לא מתרגשות שזה קורה שוב. הדור הצעיר לעומת זאת, אנחנו, לא חווינו את זה על בשרנו, והרבה מאיתנו לא מוכנים לחיות ככה ובוחרים לעזוב את המדינה".
אלינה (שם בדוי), בת 28 ממוסקבה, מסבירה שלמרות שחסמו את הרשתות היא ממשיכה לגלוש בהן כרגיל בזכות ה-VPN, גם לפייסבוק וטוויטר. דרך שירות VPN ניתן לגלוש ברשת באופן חופשי ובצורה אנונימית, ואף אפשר להסתיר את המיקום והפעילות של הגולש ולהימנע מפיקוח וצנזורה.
וללא ה-VPN הרשתות עובדות לך?
"זה משתנה, יום אחד האינסטגרם טוען את התמונות בצורה מאוד איטית וביום אחר הן נטענות מהר, זה תלוי בשרת. בנוסף יש גם דרכים לעקוף את החסימה הממשלתית, למשל עכשיו סגרתי את VPN ובדקתי אם אפשר להיכנס לטוויטר, אז דרך האפליקציה זה מראה לי שאפשר להיכנס ודרך האתר לא. באמת שזה משתנה כל יום".
בכל הנוגע לטוויטר, בימים האחרונים הרשת החברתית הציגה את שירות Tor onion שאמור לאפשר לגשת לטוויטר גם כשהוא חסום במדינה מסוימת. האופי האנונימי של השירות יסייע גם בהגנה מפני מעקב אך זה עדיין לא יצא לפועל.
עכשיו עם החוק החדש, איפה את מתעדכנת בחדשות ואקטואליה?
"לרוב בטלגרם ובאינסטגרם. בטלגרם יש קבוצות עם מיליוני אנשים ויש שמעלים סרטונים וידיעות חדשותיות. אבל יש גם הרבה מידע לא מאומת בקבוצות האלה והרבה פייק ניוז. עד עכשיו עקבתי בעיקר אחרי עמודים של כלי תקשורת עצמאיים כמו 'Dozhd' ו-'Novaya gazeta', שם עובדים עיתונאים מעולים שמפרסמים תכנים מאומתים. לצערי, בימים אלו בעקבות כניסת החוק החדש כמעט רוב הערוצים העצמאיים הפסיקו לפרסם ברשתות החברתיות שלהם תכנים קשורים למלחמה באוקראינה. מי שכן ממשיך לפרסם ידיעות, כותב ידיעות חדשותיות בלי הבעת עמדה, באופן לקוני וכמובן אך ורק בהתאם לתכנים מורשים על ידי הממשלה".
עיתונאית עצמאית שעזבה את רוסיה: "בלתי אפשרי לעבוד עם החוק החדש"
כלי התקשורת העצמאיים ברוסיה כבר שנים נרדפים על ידי הממשלה ומקבלים קנסות כבדים, צווי חיפוש ואיומים. להבדיל מגופי תקשורת ממשלתיים, הערוצים העצמאיים נוקטים בגישה ביקורתית כלפי השלטון ודנים בסוגיות בוערות ומהותיות, שכלי התקשורת הממשלתיים אפילו לא מזכירים. העיתונאים שעובדים בגופים אלו במקרה הטוב עוזבים את הארץ מחשש שיעצרו אותם, ובמקרה הרע נרצחים או נעלמים באופן מסתורי. לא בכדי, דמיטרי מוראטוב, זוכה פרס נובל לשלום ועורך העיתון העצמאי Novaya Gazeta, שבו נרצחו במהלך השנים 6 עיתונאים, אמר פעם בראיון: "אני חולם על היום שבו עיתונאים ימותו זקנים".
לאורך השנים הגופים הללו מומנו על ידי כספי תרומות שהגיעו מרוסיה וממקומות שונים בעולם שנועדו להבטיח את המשך פעילותם, וכך, למרות הקשיים המרובים שהטילה הממשלה, הם עדיין הורשו לסקר, לשדר ולכתוב על תכנים שנויים במחלוקת. הכל השתנה עם כניסת החוק החדש לתוקף שטרף את כל הקלפים וגרם לכלי תקשורת רבים להפסיק את עבודתם.
ערוץ הטלוויזיה העצמאי Dozhd למשל, החליט להפסיק עבודתו ושידר תוכנית פרידה בו המגישה הראשית נטליה סינדייבה שיתפה בכאב לב: "החלטה כל כך קשה לא הייתה לנו בחיים, החלטנו שאנחנו מפסיקים באופן זמני את עבודת הערוץ. בדגש על זמני, אנחנו צריכים לאסוף כוחות ולהבין איך עובדים הלאה, כי עם כניסת החוק החדש יהיה בלתי אפשרי לעבוד".
אנה פימינה, בת 25, עיתונאית שעובדת כמעט 5 שנים בערוץ, שיתפה על הרגע שבו המקום שהיווה עבורה בית ועוגן מקצועי נסגר.
ראיתי את שידור הפרידה שלכם, היה עצוב לצפות. איך את חשה לגבי המצב?
"עצוב לי מאוד כי אני מבינה שעכשיו אני כבר לא אמצא עבודה בחברת מדיה דוברת רוסית ככל הנראה, כי הרבה מחברות המדיה העצמאיות ברוסיה נסגרות או עוצרות את העבודה ולערוצים הממשלתיים אני כמובן לא רוצה להיות משוייכת. אני מאוד מבולבלת ולא מבינה איפה לחפש עבודה, בנוסף יש את עניין ההגירה למדינה אחרת שנכפתה עליי ואני עוד מנסה להבין איך להתמודד עם זה נפשית. זה די ברור שרוסיה לא רוצה כלי תקשורת עצמאיים, אני רוצה להאמין שעוד נחזור לפעילות, כרגע זה לא נראה כך".
סגירת הערוץ נכפתה עליכם מלמעלה או שיזמתם זאת בעצמכם?
"שאלה מורכבת - אפשר לומר שזאת היתה יוזמה שלנו - ידענו שיהיו לנו הגבלות בגלל שאנחנו קוראים למאורעות באוקראינה 'מלחמה' ודואגים לסקר את שני הצדדים. עוד הרבה לפני היינו על הכוונת, למשל בשנת 2021, ב-20 לאוגוסט משרד המשפטים של הפדרציה הרוסית קבע שהערוץ שלנו ייכנס למרשם של כלי תקשורת זרים הפועלים כ'סוכן זר'. הכוונה לכך שאנחנו עוסקים בפעילות פוליטית ומקבלים מימון זר בתוך גבולות רוסיה. מאותו רגע כל מידע שהיינו כותבים או אומרים היה צריך שיהיה מצוין למטה שמדובר במידע של סוכנים זרים. אם לא היינו מציינים את זה או שוכחים, אפשר היה לקבל קנס ובגוף תקשורת גדול זה יכול לקרות, ולכן היינו חייבים להיות מאוד זהירים, כי אם יש הרבה קנסות יכולים לסגור לנו את הערוץ.
אחרי שהתחיל הסיפור באוקראינה הבנו שלא יתנו לנו לעבוד הרבה זמן. מיד לאחר שהתחלנו לסקר ולפרסם תכנים קשורים לאוקראינה, כתבו לנו שלא נקרא לזה 'מלחמה' אלא שנקרא לזה 'מבצע מיוחד' חששנו שעוקבים אחרינו ובכל רגע נתון יכולים להפיל אותנו על משהו. כבר ביום שלישי (1.3) האתר שלנו התחיל להיחסם, למרות שרק ביום שישי (4.3) החוק עבר באופן רשמי. ביום שישי כבר לא עבדנו. הודענו שאנחנו עוצרים את העבודה כבר ביום שלפני, למרות שטכנית החוק עוד לא נכנס לפועל. אם היינו ממשיכים לעבוד היינו מסתכנים".
האם הצנזורה באמת נאכפת או שזה רק איומים? אנשים נעצרים?
"בינתיים עוד לא שמעתי על מעצרים וקנסות בעקבות החוק החדש אבל לא עבר מספיק זמן, בטח בקרוב זה יתחיל. אני יודעת שמגיעים עכשיו לבתים של עיתונאים מחוץ למוסקבה וסנט פטרסבורג עם צווי חיפוש. ההשערה שלי שמגיעים אליהם כי במוסקבה לא נשארו עיתונאים, והעיתונאים שכן נשארו אלה עיתונאים שהם בעד השלטון. לפי מידע שקיבלתי כ-150 עיתונאים עזבו את רוסיה מאז שהתחילו התקיפות באוקראינה".
חוץ מסגירת הערוץ, מה עוד השתנה?
"יש לנו גם ערוץ יוטיוב, ועד החוק החדש גורמים מהממשלה היו יכולים להגיע אלינו למערכת עם מסמכים להגיד שהם לא אוהבים את הפרסומים שכבר פורסמו ולדרוש מאיתנו למחוק וידאו מסוים, כי יש בו הסתה לטרור למשל. אבל אז זה היה נקודתי בתכנים ספציפיים. ביום חמישי הקודם באו אלינו שני שוטרים שהביאו לנו מסמכים שבהם היה כתוב שבכל מקום בערוץ היוטיוב יש סרטונים לא חוקיים. בעקבות ההחלטה מחקנו כמעט את כל הסרטונים שהעלנו בעבר, אין שום דבר מפעם. נשארו בערוץ כרגע סרטון אחד וזהו".
מה לגבי שאר הפלטפורמות? המשכתם לפרסם שם תכנים?
"לא, הנחנו שכל פוסט שנפרסם והוא יהיה קשור לחדשות - בסוף ימצאו דרך להגיע אלינו. בנוסף מחקנו פוסטים שפורסמו גם באינסטגרם וגם בטוויטר, באינסטגרם לעומת היוטיוב עוד יחסית השארנו פוסטים. בסופו של דבר אנחנו ערוץ שנמצא ברוסיה ולכן לא משנה מה נפרסם ברשתות החברתיות, אנחנו בכל זאת נצטרך למחוק".
נשארת ברוסיה או שעזבת?
"אני כבר לא ברוסיה, אבל לא יכולה לספר איפה אני נמצאת. אני ורוב הקולגות שעבדו יחד איתי במערכת עזבנו את רוסיה בעקבות החוק החדש שנכנס לפועל. כדי לשמור על הביטחון שלנו החלטנו לא לטוס למקום אחד, הפרדנו כוחות וכל אחד מאיתנו נמצא במדינה אחרת שנבחרה באופן אקראי".
ההחלטה לעזוב את רוסיה הייתה קשה?
"כן, אבל זה היה בלתי נמנע. כעת אני יכולה להגיד שההנהלה שלנו דיברה עם אנשים שמבינים בחוק' ולאחר ההתייעצות איתם הבנו שזה יהיה בטוח יותר עבור עיתונאים לנסוע מרוסיה כי יכלו להגיע אלינו עם צווי חיפוש, יש סיכון מאוד גדול להסתבך עם גופים ממשלתיים ולהסתכן במעצר או כניסה לכלא, בעקבות עבודה בגוף תקשורת שסיקר את המאורעות באוקראינה".
את חושבת שבאיזשהו שלב את תחזרי?
"אני מאוד הייתי רוצה לחזור, רוסיה זה הבית שלי, כל החברים והמשפחה שם, אבל במציאות הקיימת אני לא רואה את זה קורה".
"אני מודעת לכך שכל פוסט יכול להכניס אותי למעצר"
בעקבות הפלישה לאוקראינה, רבים מתושבי רוסיה לא יכלו לשבת בשילוב ידיים לנוכח המראות הקשים ויצאו לרחובות להפגין נגד המלחמה. ההשטאג #לא למלחמה תפס תאוצה ברשתות החברתיות והועלו אלפי פוסטים ותיעודים מהמחאות שהציגו בין היתר את האלימות הקשה שהפגינה המשטרה.
על פי האתר ovd-info, פרויקט עצמאי בנושא זכויות אדם שמתאם סיוע משפטי עבור עצורים, מאז תחילת המאורעות נעצרו 13,797 אלף מפגינים. מאז ומתמיד ארגון או השתתפות במחאות נגד צעדים פוליטיים היו נגד החוק, אך כעת עם צאת החוק החדש זה אף הפך למסוכן יותר.
יבגניה, בת 28 מסנט פטרסבורג, יוצאת להפגין באופן קבוע ומספרת איך המפגינים ממשיכים לתקשר ולקיים מחאות לצד ההגבלות החדשות ברשת. "מי שלא מפחד, כותב באינסטגרם פוסט שבו כתוב: בתאריך הנ"ל ליד המקום הזה תתקיים מחאה 'נגד מלחמה' ומוסיף הנחיות. יש קבוצות באינסטגרם שמנהלות עמודים עם אלפי עוקבים ומפרסמות פוסטים עם הנחיות. אפשר להיחשף למידע גם דרך אנשים שעושים ריפוסטים בסטורי, וכמובן יש את הקבוצות בטלגרם", היא מספרת.
"טלגרם זו הפלטפורמה המרכזית דרכה המפגינים מתקשרים. יש כל מיני ערוצי טלגרם שבהם מפרסמים הנחיות והוראות הגעה למחאות, למשל אני נמצאת בערוץ טלגרם שבו אני מקבלת את כל המידע שאני צריכה על המחאה הבאה בסנט פטרסבורג. יש ערוצים ענקיים בטלגרם עם אלפי וגם מיליוני אנשים, בערוץ שאני רשומה אליו יש עשרים ומשהו אלף אנשים, ומי שמכין את המידע בקבוצה הספציפית הזו זה הצוות של נבלני", היא מספרת.
"בזמן המחאה יש שוטרים שמגיעים ומבצעים מעצרים, ואז אנשים מתחילים להתרחק ממקום ההתלהמות וכדי לא לסיים את המחאה אנשים הולכים לרחובות אחרים וממשיכים למחות כשהם נמצאים במקום בטוח הרחק מהמשטרה. כדי שאנשים יידעו לאן ללכת כותבים הערות בטלגרם נגיד 'שיירה אחת הולכת ברחוב הזה ושיירה אחרת הולכת ברחוב כזה', וככה דרך עמוד הטלגרם אפשר לקבל הנחיות בזמן אמת".
קראתי שיש קבוצות בטלגרם שעוזרות למפגינים שנעצרו, זה באמת קורה בשטח?
"יש ארגון שנקרא ovd-info שפועל עבור עצורים, הם שולחים עורך דין ואומרים על מה לחתום על מה לא לחתום מה אפשר לעשות ומה אסור. וכשעוצרים אותך אפשר לשלוח בקבוצת טלגרם שלהם כמו מן בוט 'עצרו אותי', כותבים את שם התחנה והעיר ואז מגיע עורך דין ועוזר עד כמה שניתן בתהליך. יש גם ארגונים שמשלמים קנסות עבור עצורים, למשל הקבוצה של נבלני".
מה יקרה אם יבטלו את הטלגרם והאינסטגרם? איך המחאות יצאו לפועל?
"אז יש vpn ויש גם מסנג'רים כמו 'סיגנל' וכנראה נעבור אליהם. חברה שלי הציעה גם לעשות את זה דרך טינדר וכל מיני אפליקציות הכרויות. אני חושבת שנמצא דרך, לא משנה מה"
שמעתי מעבר לזה שאסור לפרסם שום תוכן שקשור למלחמה, החוק גם יכול לחול על פוסטים ישנים שפורסמו.
"כן, הרבה חברים ומכרים שלי מחקו פוסטים וסטוריז ביקורתיים שפרסמו ברשתות החברתיות. יש גם הרבה אנשים שמוחקים תכנים מהפלאפון האישי, הודעות ותמונות שעלולות לסבך אותם אם ייתקלו במשטרה".
ומה לגבייך?
"יש לי אינסטגרם ועד עכשיו אני מפרסמת תכנים וכותבת את דעתי בפוסטים ובסטוריז, אני גם מעלה סרטונים ממחאות שאני משתתפת בהן. אני מודעת לכך שכל סטורי ופוסט כזה יכולים להכניס אותי למעצר. אבל אני לא מוחקת".
למה את לא מוחקת אותם? את לא מפחדת?
"אני כמובן מפחדת. עם זאת, אני נוצרייה ובן אדם מאמין ויש אמרה שאומרת: 'על זה אעמוד ולא אוכל אחרת', וככה אני חשה, אני לא יכולה לא לדבר על זה. אני בעצמי סיימתי לימודי עיתונאות והערך העליון מבחינתי הוא חופש הביטוי, אם יש לך עמדה צריך לעמוד עליה, וזה מה שאני עושה, כי אני פשוט לא יכולה אחרת. לא למחות, לא להעלות פוסטים ולא לצאת לרחובות משמע להסכים עם זה שהממשלה שלי רומסת זכויות אדם. אני חושבת שבכל מקרה מי שיש לו עמדה ורוצה להביע אותה, ייסע וימשיך לכתוב מחו"ל. רוב מי שאני מכירה עשו את זה - יש עכשיו הגירה מטורפת מרוסיה, ומי שנשאר וממשיך לכתוב ולהביע את דעתו במוקדם או במאוחר יתמודד עם הממשלה".
שמעת על מעצרים שקרו כבר במסגרת החוק החדש?
"יש לי חבר שכעת נמצא במעצר, זו הפעם השנייה שלו שהוא נעצר במהלך מחאה. הוא סיפר שבמהלך המעצר הראשון שלו כשהוא הגיע לבית המשפט כדי לשמוע את גזר הדין הוא הסתכל עמוק לתוך העיניים של השופט ואמר בקול רם: 'לא למלחמה'".
אמיץ.
"נכון, יש המון אנשים אמיצים ברוסיה, זו הסיבה שעדיין לא עזבתי. אותו חבר גם ממשיך לכתוב ולהביע את עמדתו ברשתות החברתיות בלי לסנן. הוא כתב למשל פוסט על המעצר שלו וסיפר כל מה שעבר במהלך 10 היממות ששהה במעצר. הוא כתב למשל שלא נתנו לו ללכת לשירותים, אמרו לו 'אתה יכול לעשות את זה בפנים'".
במהלך השבועיים האחרונים החלו להצטבר יותר ויותר עדויות של מפגינים על מקרי אלימות והתעללויות במהלך המעצרים והחקירות המשטרתיות.
"פרסמו הקלטה מתוך תא מעצר ששמעו בו אישה בחקירה מול שוטרים. האישה סירבה לדבר ואמרה בהקלטה שעל פי סעיף 51 בחוק הפלילי ברוסיה (הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית) היא מחליטה לשמור על שתיקה ולא למסור פרטים. בתגובה לכך שומעים קולות של מכות, שומעים שהשוטרים מקניטים ומקללים אותה, ובנוסף מאיימים שיחשמלו אותה. עלה גם פוסט באינסטגרם שבו תמללו את השיחה ביניהם. נורא".
מבדיקה בערוץ האינסטגרם הרשמי של העיתון Novaya gazeta התברר כי הגיעו עדויות נוספות של נשים וגברים שעברו דברים דומים בחקירות ומחזקים את גודל האימה.
עד כמה את חושבת שהמחאות יצליחו להביא שינוי?
"אני לא חיה באשליות, פוטין לא ישנה את דעתו פתאום כי אני יצאתי למחאה. גם אם 100 אלף אנשים יצאו למחות ולא 3 אלפים, זה לא יקרה כי אנחנו מתמודדים מול צבא ומשטרה עם נשקים וכוח אדיר. עם זאת, כל יציאה למחאה ממלאת אותי, אתמול למשל ראיתי אישה שהלכה לידינו והיא הייתה בת 50 בערך, האישה עמדה לידינו הרבה זמן והסתכלה, לפתע לאט לאט היא התחילה להתקרב ואמרה בלחש: 'לא למלחמה'. כשהיא ראתה את המשטרה מתקרבת היא ברחה, אך זה עדיין היה רגע מאוד מרגש. המחאות האלה חשובות עבור האנשים שלא יושבים ברשתות החברתיות ואין להם טלגרם ואינסטגרם, עבור אותם אנשים שצורכים רק את המידע שמעביר להם הממשל הרוסי בטלוויזיה. הם לא יודעים מה קורה באמת וללא המחאות הם גם עלולים לא לגלות. המחאות חשובות כדי שגם אותם אנשים יראו שמה שקורה עכשיו הוא לא בסדר".
***
רוסיה נמצאת ברגע היסטורי מכונן, ויש שיגידו שההיסטוריה אף חוזרת על עצמה. ממשל פוטין רומס ללא מורא זכויות אדם בסיסיות, וחסימת הרשתות החברתיות לצד חוק הפייק החדש הם רק קצה הקרחון. על פי מנגנון ההישרדות במוח, כשאדם מזהה סיטואציה מסוימת כאיום קיומי הוא מגייס לעזרתו משאבים פיזיים שבאים לידי ביטוי ב-3 מובנים: לברוח, לתקוף או לקפוא. אי אפשר שלא לתהות - מה אני הייתי עושה במצב כזה? עוזבת או נשארת, נלחמת או קופאת?
מה הייתם עושים אם הייתה נמנעת מכם לפתע האפשרות להיכנס לפייסבוק, האפשרות לכתוב ציוץ בטוויטר? או שבעקבות שתי מילים שכתבתם בסטורי הייתם יכולים להיכנס לכלא?
יש שיגידו שהמהלך של פוטין התחמם על אש קטנה וזה היה רק עניין של זמן עד שזה יקרה, אך מצד שני מי האמין שדבר כזה יכול לקרות במאה 21? ובכן זה קרה. לפי ראות עיניי, הדבר הכי חשוב שלמדתי מהשיחות עם הנשים האמיצות הללו - הוא שאסור לנו לקחת שום דבר כמובן מאליו, במיוחד לא פוסט בפייסבוק.