מי שהסתובב בתל אביב בשבוע האחרון ראה ברחוב שלטים כמו זה שמופיע ממש למעלה ובו "לאירוע שבו הולכים לחתוך ת'זין לתינוק בן 8 ימים", שלועגים לשלטים שמובילים אותנו לאולמות אירועים ושנשארים לעתים אחרי האירוע. רוב האוכלוסיה לא מתגוררת בתל אביב כמובן, אך היא נחשפה לעניין דרך אנשים שפירסמו אותם בפייסבוק או דרך האינסטגרם הזה של היוצר.
"אירועי ברית מילה, שברגע שעושים להם רציונאליזציה, נותרים מאוד מאוד מוזרים", אומר ל-NEXTER אדם המכנה את עצמו שרדר, שהיה האוייב של צבי הנינג'ה, ולוקח אחריות על יצירת השלטים והפיזור שלהם. "אם על העניין הדתי או הבריאותי עוד אפשר להתווכח אז על העובדה שחותכים איבר חי בלי הרדמה לתינוק שרק נולד ועוד אין לו מערכת חיסונית של ממש... ומי שמבצע את הפרוצדורה הוא חסר הכשרה רפואית פורמלית? ולפני כל הטקס אתה צריך לשים צ׳ק ואח״כ לרקוד?".
שרדר פירסם גם שלטי "לבת המצווה של קורל (הבת של הבוס שכולנו שונאים)", וגם "לחתונה של מיטל ומה-שמו", "לאירוע של יוסי ומה שמו", "לחתונה של שירה וההיא", "לחתונה של יעל וההוא".
כשרואים שלטים כאלה המחשבה היא שיש מוצר או שירות שממש תיכף ייחשפו בסדרת שלטים חדשה. גורמים בענף הפרסום אמרו לאתר המזבלה כי יתכן שמדובר בפרסומת לאולם אירועים או לארגונים שמאפשרים נישואים אזרחיים. "זה ממש ממש לא קמפיין פרסומי", מבטיח לנו שרדר, "רוב הדברים שאני עושה במרחב הציבורי הם ממקום של מחאה אפשר לומר".
המחאה היא על הדו"חות שרבים מקבלים ומכונים הזמנה לחתונה. "הכמות הלא פרופורציונית של 'שמחות' בישראל היא חסרת תקדים. בעיניי זו קצת פירמידה, כי אתה נאלץ ללכת להמון אירועים במחשבה קדימה שמתישהו תרצה שאנשים יבואו לאירוע שלך ובעיקר ישימו כסף (ההדגשה במקור - א.ק.) באירוע שלך".
שרדר מסביר ומפרט "רוב האנשים שהולכים לחתונות מכירים במקרה הטוב את אחד מבני הזוג, ומכאן האמירה של ׳לחתונה של יעל וההוא׳, אתה הולך לאירוע שאתה אפילו לא יודע את השם של מי שהאירוע שלו. זה דבר מוזר על גבול ההזוי בעיניי. ישנם מקרים קיצוניים יותר שאנשים הולכים לאירוע שהם בכלל לא מכירים את בעל ״השמחה״ והולכים רק מתוך אינטרס צר, אם כי לגמרי ברור".
"על אף שאני לא מאמין במוסד החתונה, היה נראה לי חשוב שאם כבר לצחוק על המוסד הזה אז להכניס למשוואה גם זוגות הומוסקסואליים שנלחמים בטחנות הרוח של המוסד הדתי כבר שנים ארוכות וככל הנראה ימשיכו להלחם ללא תוצאות".
שרדר מחה גם נגד אירוע "מרימים לכיפור" שבוטל מאז, ובו לא תוכננו להשתתף אומניות נשים. דבר קיום האירוע במרכז תל אביב גרר מחאה שדרשה לא להדיר ממנו נשים. שרדר ריסס על ספסלים בתל אביב את הכיתוב "גברים בלבד". הוא הצליח ללכוד נשים וגברים יושבים על ספסלים אלו.
"כשהתחילה מחיקת נוכחות הנשים בחסות ממשלתית/שלטון מקומי, בטקס חנוכת גשר המיתרים בירושלים אף אחד לא חשב שזה יהפוך להיות מיינסטרים. לדעתי בעוד 10 שנים מחיקת נשים במרחב הציבורי, או בכלל תהיה המצב בכל הארץ וזה יתקבל בשוויון נפש".
"ניצול יצירתי של מרחב ציבורי"
שרד"ר אגב, אינם ראשי תיבות. אלא משחק על כיתוב הבס"ד בשלטים כאלה. בשלט נוסף שבו הוא לועג לאנשים שרואים עצמם משוררים, הוא חותם ש. רדר. "לא הגעתי ממימד X", הוא מספר לנו ומשתף פעולה עם דאחקת צבי נינג'ה גרועה ושגויה עובדתית, "רוב חיי גרתי בצפון הארץ. בשנים האחרונות בתל אביב. אמא שלי חצי יפנית ובגלל זה השם השני שלי היה על שם סבא מצד אמא - ׳הורוקו׳ (מחקתי אותו ביום הולדת 18 מהת.ז, כי הוא גרר ים הסתלבטויות), מצד שני ממנו צמח הכינוי שרדר" - אורוקו סאקי היה שמו המלא של שרדר בצבי הנינג'ה.
"אני בן 25 בערך (קצת יותר למען האמת), עובד במשהו מאוד סחי בדייג׳וב, סוג של שירות המדינה (אבל ממש לא משהו בטחוני-משטרתי חס ושלום). יש לי נסיון בעולם השיווק והמיתוג".
מעבר לפרטים האלה, שרדר לא מוכן לגלות מי הוא. "ראשית, במקום העבודה שלי לא יראו בעין יפה את העניין. שנית, בעיניי זו אמנות אבל עיריית תל אביב חושבת אחרת", הוא אומר, "שלישית, חלק מהאקטים שאני עושה, כמו ריסוס ״לגברים בלבד״ על כל הספסלים בכיכר רבין, כיכר המדינה ועוד נחשבים להשחתה. רוב השוטרים שנתקלתי בהם לא היו פתוחים במיוחד לניצול יצירתי של מרחב ציבורי. ישנם המון אמני רחוב ואמנים בכלל בתל אביב, אבל 99% מתמקד בטאגינג ובציורים יפים אבל חסרי אמירה של ממש".
"ביקשו לקנות שלטים"
"אני חושב שאחת הסיבות שזה תפס מעבר לפן המצחיק והפרובוקטיבי שיש בזה הוא שישנו ואקום בענייני מחאה באמצעות אמנות", אומר שרדר.
"כמה ימים אחרי שפיזרתי את השלטים נכנסתי לפייסבוק וחצי מהפיד שלי היה שלטים", הוא מספר, "זה הגיע לתפוצה יותר גדולה ממה שחשבתי, אבל עוד לפני שאפילו הדפסתי אותם ידעתי שזה קופי ופורמט שקשה להתעלם ממנו. היתה לי הרגשה שזה יתפוס, אבל היה לי קשה לעקוב אחרי זה בזמן אמת. את השלטים של הברית מילה הכנתי בכמות קצת יותר גדולה כי חשבתי (וכך היה) שיתלשו אותם מעצבים".
"היה מצחיק ומאוד מפתיע שפנו אליי כמה וכמה אנשים באמצעות האינסטגרם וביקשו לקנות (!!!) שלטים. הצעתי להם שאשלח להם את הקובץ והם ידפיסו אבל הם רצו שלט-שלט, כלומר מודבק על קרטון ועם אזיקון מוכן לתלייה".