דימוי גוף הוא ככל הנראה אחד הנושאים הבוערים בימים אלה ברשתות החברתיות – החל ממחאת המידות הגדולות ועד מאות תמונות של נשים בגדלים שונים, לבושות בבגדי ים וקוראות לזכותן (הצודקת) להיות מי שהן. היום פוסט נוסף בנושא הפך לוויראלי במיוחד, ולחץ על עצב חשוף אצל לא מעט נשים. רבקה נרקיס, צלמת אירועים, סיפרה איך הסביבה מרגישה בנוח לפלוש למרחב הפרטי שלה ולהסיק שהיא בהיריון, רק משום שהבטן שלה נראית מעט תפוחה.
"בשנה האחרונה נשאלתי פעמיים האם אני בהיריון, ומדי פעם זכיתי לליטופים 'חביבים' של חברות על הבטן שלי, בליווי 'רבקה... מה זו הבטן הזו?'", היא כותבת בפוסט, שזכה כבר למאות שיתופים ואלפי לייקים."בואו ניזכר רגע במבנה גוף האישה. לנשים יש איבר מסתורי ומרתק שנקרא רחם, והוא לא משתנה רק כשנמצא בתוכו תינוק. בכל חודש הוא מתמלא ומתרוקן מחדש. רגע לפני ההתרוקנות הוא עשוי להיראות כמו בטן של תחילת היריון... "יש עוד דברים שגורמים לשינויים ברחם: טיפולי פוריות. אישה שבוחרת לעבור טיפולי פוריות עשויה להתנפח בעקבותיהם באופנים שונים, ולעתים היא נראית בהיריון. גם אישה שנושאת ברחמה עובר שלעולם לא יהפוך לתינוק חי, ושעתידה לעבור לידה שקטה שהיא נאלצת להתכונן לקראתה - נראית בהיריון. היא באמת בהיריון. היריון עצוב".
נרקיס מתייחסת לנטייה של הסביבה להניח מסקנות שגויות, והטבעיות שבה נפרצה הפרטיות שלה פעם אחר פעם – סיטואציה מוכרת וכואבת מדי לנשים רבות. במאות התגובות אפשר למצוא הזדהות גדולה וגם כמה תגובות מגברים, שציינו כי ייקחו את הנושא לתשומת לבם.
"אתם אף פעם לא יודעים מה נושא מי שנמצא מולכם", היא כותבת. "סיפוק הסקרנות הטבעית שלכם הוא אף פעם לא סיבה מספיק טובה לצלק את הנפש של מי שנמצאת מולכם. אף אישה בטיפולי פוריות לא צריכה לחזור הביתה בבכי כי חדרו לפרטיות הרחם שלה. אף אישה בתת משקל לא צריכה להסתכל במראה ולשאול את עצמה האם עוד משהו לא בסדר בגוף שלה (בנוסף לעצמות הבולטות שעליהן מעירים לה פעם בשבוע עוד מילדות), כי לאחרונה חושבים לעתים קרובות שהיא בהיריון. סקרנים? לכו לחדר השינה שלכם, בחרו את הכרית הכי רכה וצרחו לתוכה כמה שאתם רוצים: 'אני מת מסקרנות! אני מוכרח לדעת האם היא בהיריון!!!'".
נרקיס הוסיפה בשיחה עם NEXTER: "אני חושבת שכמות הרעש מעידה שזה דבר שכואב לרבות כל כך, ולכן גם אם אנשים מרגישים שזה קצת מקשה על השיח הטבעי שלהם, זה שווה את ההשקעה. כי בניגוד למה שחושבים חלק מהמגיבים (מעט מאוד, יש לציין), הכאב הזה הוא כנראה לא מנת חלקה של קבוצה קטנה כמו שנראה מבחוץ. אני שואפת להצליח לגלות רגישות גם לדברים שלא נתקלתי בהם באופן אישי בחיי, וזה קשה מאוד. אני מקווה להצליח בזה, ואני שמחה שלפחות בנושא הספציפי הזה יש לי אולי תרומה כלשהי להעלאת המודעות".