עוד שבוע עבר ועוד סרטון שמציג הטרדות מיניות עלה לרשת. אבל אם חשבתם שהמטרה שלו היא להציג את התלאות שעוברות הנשים מדי יום ברחוב, חישבו שנית. כי למעשה מדובר בקמפיין להעלת מודעות לנושא מאוד גברי: סרטן הערמונית.
הווידאו הזה מצטרף לשורה ארוכה של סרטונים שמתיימרים להתייצב לצידן של הנשים, כשיריית הזינוק היתה הסרטון הזה שמציג אישה המוטרדת מינית מאה פעמים בעשר שעות בניו יורק. הסרטון הופק עבור ארגון ללא מטרות רווח בשם Hollaback, שחרת על דגלו לשים קץ להטרדות הבלתי פוסקות של נשים ברחוב. אך שותף נוסף לעשייה היה חברת השיווק הזו, שגייסה את השחקנית, צילמה את הסרטון וערכה אותו.
נכון, הסרטון מציג תמונת אמיתית, אך האם אנחנו יכולים לסמוך במאה אחוז על דוקומנטרי לכאורה שמאחריו עומדת חברה שזו המומחיות שלה?
הסרטון עורר כאמור הרבה מאוד תגובות, ספופים (פארודיות) וגרסאות שונים, אך על הדרך הוא גם הצליח לעצבן הרבה מאוד גולשים שהבחינו שכל המטרידים הם בני מיעוטים או גברים כהי עור. ככה יצא? או אולי עריכה מגמתית?
אך אם הסרטון הזה הוא עוד איכשהו אמיתי, יש גם יצירות מפוברקות לחלוטין, כמו הסרטון שנועד לבדוק מה גברים יעשו כשהם פוגשים אישה שיכורה: ינצלו או יסייעו לה? כאן מדובר בסרטון שהוא בגדר פייק מוחלט. השחקנית חשבה שהיא בכלל משתתפת בסרטון מתיחות, הגברים חשבו שזה סרט סטודנטים - ולבסוף כולם יצאו מתוסכלים.
מה הלקח? כשטרנד מסויים סוחף את הרשת לאף אחד לא באמת אכפת מהנשים או בעלי החיים או מה שלא יהיה. מספר הצפיות - זו המטרה האמיתית.