יום אחד, בעוד המון שנים, אנחנו נעזוב את העולם הזה ונשאיר אחרינו עשרות אלפי תמונות, התכתבויות וטקסטים שהעלנו לרשת. הנינים הסקרנים שלנו ירצו ודאי גישה לחשבונות הללו, כשם שפעם המוות העניק לבני המשפחה את הרשות לחטט ביומנים מרופטים. אך האם מגיעה להם הזכות הזאת? לפי ארגון עורכי-דין אמריקאי בשם The Uniform Law Commission התשובה היא: בהחלט כן.
350 חברי הארגון: עורכין דין, שופטים ומומחים למשפט, התכנסו השבוע בכדי להציג נוסח ברור ואחיד להצעת חוק שתעניק למשפחת המת גישה אוטומטית לכל הנכסים הדיגיטליים שלו - אלא אם הוא ציין בחייו באופן מפורש שהוא אינו מעוניין בכך.
"בארה"ב יש כיום חקיקה בשבע מדינות בלבד שמתייחסת, ולוּ באופן חלקי, לתכנים הדיגיטליים שנשארים אחרי מותו של אדם", מסבירה ל-NEXTER ורד שביט, חוקרת ומרצה המנהלת את הבלוג "אבק דיגיטלי". "כיוון שרוב הגולשים בעולם משתמשים באתרים ופלטפורמות בינלאומיות שיושבות בארה"ב, כמו פייסבוק וגוגל, כל חקיקה שמתקבלת שם מעוררת עניין רב גם בעולם. כדי להסדיר את המצב הזה, שלמדינות שונות יש (ובעיקר אין) הסדרים שונים, ה-Uniform Law Commission מינה בשנה שעברה ועדה שתנסח הצעת חוק אחידה".
מה לגבי פרטיות המת?
כדי שההצעה הזו תאושר ותהפוך לרשמית, בית החוקקים של כל המדינה באר"ב צריך לאמץ אותה. עם זאת, כבר עכשיו היא מצליחה להטריד את שוחרי הפרטיות. אלה טוענים שהמשתמש הממוצע לא אמור לטרוח על צוואות שמונעות מאמא שלהם לחטט בפרופיל שלהם בג'ידייט, או מבת הזוג שלהם מלעבור על האימיילים שלהם. בנוסף, הם מדגישים שמתן גישה לחשבונות ג'ימייל ופייסבוק עשויה לפגוע גם בפרטיותם של האנשים החיים איתם הם התכתבו.
"העולם הדיגיטלי הוא עולם שונה", אומרת ג'ינג'ר מק'קול (Ginger McCall), בכירה במרכז לפרטיות אלקטרונית בוושינגטון, לסוכנות הידיעות AP. "אף אחד לא שומר על כל התכתבות שהוא ניהל עם עשרות או מאות אנשים במשך עשר השנים האחרונות מתחת למיטה שלהם".
ב-AP מוסיפים שגולשים רבים מאמינים שהם יכולים לפתור כל הסוגיה הזו אם הם רק יתנו את הססמאות שלהם לבני המשפחה, אך מאחר שמרבית האתרים אוסרים על משתמשים להיכנס לחשבונות לא שלהם, ולאור קיומם של חוקים נגד פריצות, התנהלות כזו הופכת את קרובי המשפחה לסוג של פושעים.
להשאיר צוואה דיגיטלית
"כשאנחנו מאשרים תנאי שימוש של חשבון מקוון חדש שאנחנו פותחים, אין לנו מושג, בדרך כלל, על מה חתמנו, ובמיוחד אין לנו מושג מה יקרה עם החשבון שלנו לאחר מותנו", אומרת שביט. "כל אתר או ספקית קובע באופן עצמאי את המדיניות שלו בנושא, וברוב המקרים - לא הקרובים ולא המשתמשים יודעים מהי".
"בעיני, היא מוסיפה, "הפיתרון הטוב ביותר כיום הוא להשתמש בכמה כתובות מייל שונות, מפולחות לפי השימוש. למשל: כתובת אחת לעסק, שחשוב שתישאר פעילה גם לאחר המוות, וכתובת אחת או שתיים לחברים ולמשפחה - שלא נורא אם יפסיקו להיות פעילות, או אפילו חשוב שיפסיקו להיות פעילות לאחר המוות. בנוסף, חשוב להחליט בעצמכם מה הייתם רוצים שיקרה עם החשבונות שלכם אחרי מותכם, ולפעול בהתאם. יש כיום שלל אתרים שמציעים פתרונות לנושא, חלקם אפילו חינמיים".
ומה לגבי הפגיעה בפרטיות?
"אנשים שפרטיותם חשובה להם והם היו מעדיפים שלא ייכנסו לחשבונותיהם לאחר מותם - שזה רצון לגיטימי, כמובן - יכולים להשאיר הנחיות מפורשות בנושא או להשתמש בשירותי אתרים לניהול המורשת הדיגיטלית שימחקו את החשבונות האלו לאחר מותם. גוגל מציעה גם את הפיתרון הזה כחלק מהשירות "ניהול חשבון לא פעיל" שלה - שירות המאפשר למשתמש לקבוע לגבי כל אחד ואחד מהחשבונות שלו בגוגל (ג'ימייל, גוגל פלוס, יוטיוב וכולי), מה היה רוצה שיקרה איתם במידה ויקרה לו משהו".