בנאום שהתקיים בליגה נגד השמצה (ADL) בניו יורק, תקף השחקן והקומיקאי סשה ברון כהן את פייסבוק ופלטפורמות מדיה חברתית נוספות, על כך שאפשרו הפצת שנאה ומידע שגוי.
השחקן, שתיאר את פייסבוק כ"מכונת התעמולה הגדולה בהיסטוריה", טען כי החברה, שלא בוחנת בדקדוק מודעות פוליטיות ומאמתת אותן, הייתה מאפשרת להיטלר לנהל תעמולה בפלטפורמה שלה.
"תודה רבה, תודה לכל מי שקם. זה מיותר, אבל זה מחמיא לי מאוד. תודה, ג'ונתן, על דבריך האדיבים. תודה לליגה נגד השמצה על הפרס הזה, ועל עבודתם במאבק בגזענות, בשנאה ובאפליה. אני רוצה להבהיר שכשאני אומר גזענות, שנאה ואפליה, אני לא מתכוון לכלבי הלברדודל של סטיבן מילר.
אני מבין שחלקכם חושבים: "למה לעזאזל קומיקאי נואם בכנס כזה?". אני שואל את עצמי את השאלה הזו, לכל הפחות. במשך רוב 20 השנה האחרונות גילמתי דמויות שונות. למעשה, אני נושא עכשיו דברים לראשונה כדמות הכי פחות פופולרית שלי, סשה ברון כהן. ואני מוכרח להודות שזה מפחיד. אני מבין שאולי נוכחותי כאן בלתי-צפויה גם בגלל סיבה אחרת: היו מבקרים שטענו שהקומדיה שלי עלולה לגרום לחיזוק של סטריאוטיפים ישנים. האמת היא שנאבקתי בדעות חשוכות ובאי-סובלנות במשך כל חיי.
כנער באנגליה, השתתפתי בצעדות נגד ארגון החזית הלאומית הפשיסטי, ולסיום האפרטהייד. במסגרת התואר הראשון שלי, נסעתי ברחבי ארה"ב וכתבתי את התזה שלי על תנועת זכויות האזרח, ונעזרתי בארכיון של הליגה נגד השמצה. ובתור קומיקאי, ניסיתי להשתמש בדמויות שלי כדי לגרום לאנשים לדבר בחופשיות ולחשוף את הדברים שהם מאמינים בהם באמת, ביניהם את הדעות הקדומות שלהם.
לא אטען שלכל מה שעשיתי הייתה מטרה נעלה. כן, חלק מהקומדיה שלי, טוב, חצי בערך, הוא ילדותי לחלוטין. והחצי השני אינפנטילי לחלוטין, אבל... אני מודה שלא היה משהו מרחיב אופקים במיוחד בכך שבדמות בוראט מקזחסטן, עיתונאי הפייק ניוז הראשון, רצתי עירום לגמרי ברחבי כנס יועצי משכנתאות. אבל כשבוראט שכנע בר שלם באריזונה לשיר: "זרקו את היהודי לבאר...", זה חשף את אדישותם של אנשים לאנטישמיות.
בדמות ברונו, כתב האופנה הגיי מאוסטריה, התחלתי לנשק גבר אחר בקרב היאבקות בכלוב בארקנסו, וכמעט פרצה מהומה, והדבר חשף את הפוטנציאל לאלימות שבהומופוביה. במסווה של יזם נדל"ן נאור יתר על המידה, הצעתי לבנות מסגד בקהילה כפרית, מה שגרם לאחד התושבים להודות בגאווה: "אני גזען נגד מוסלמים".
הדבר הראה שהאסלאמופוביה נעשית יותר ויותר מקובלת. לכן אני מעריך את ההזדמנות להיות כאן. היום, בכל רחבי העולם, דמגוגים פונים לאינסטינקטים הנוראים ביותר שלנו. תיאוריות קשר שהיו בעבר נחלת השוליים הופכות לחלק מהמיינסטרים. כאילו עידן התבונה, עידן הטיעונים שמבוססים על הוכחות, עומד להסתיים, לגיטימיות הידע מבוטלת יותר ויותר, והקונצנזוס המדעי נדחה. הדמוקרטיה, שמסתמכת על אמיתות משותפות, נמצאת בנסיגה, והאוטוקרטיה, שמסתמכת על שקרים משותפים, צוברת תאוצה. מספר פשעי השנאה עולה, וגם מספר ההתקפות הרצחניות נגד מיעוטים דתיים ואתניים.
מה משותף לכל המגמות המסוכנות האלה? אני רק קומיקאי ושחקן, אני לא אקדמאי, אבל יש דבר אחד שהוא די ברור לי: השנאה והאלימות האלה מופצות בעזרת קומץ חברות אינטרנט שמהוות יחד את מכונת התעמולה הגדולה ביותר בהיסטוריה. נחשוב על זה לרגע. "פייסבוק", "יוטיוב", "גוגל", "טוויטר" וחברות אחרות, מיליארדי אנשים נחשפים לתכנים שלהן. האלגוריתמים שבהם הפלטפורמות משתמשות מקדמות בצורה מכוונת תוכן שמעורר במשתמשים עניין פעיל. סיפורים שפונים ליצרים השפלים שלנו, שמעוררים תרעומת ופחד.
זו הסיבה לכך ש"יוטיוב" המליץ על סרטונים של תומך תאוריות הקשר אלכס ג'ונס מיליארדי פעמים. זו הסיבה שבגללה לפייק ניוז יש חשיפה רבה יותר מלחדשות אמיתיות, כי מחקרים מראים ששקרים מופצים מהר יותר מהאמת. ואין זה מפתיע שמכונת התעמולה הגדולה ביותר בהיסטוריה הפיצה את תאוריית הקשר העתיקה ביותר בהיסטוריה, את השקר שאומר שיהודים הם מסוכנים במובן כלשהו.
כפי שניסחו זאת בכותרת אחת: "תחשבו מה גבלס היה מצליח לעשות עם פייסבוק". באינטרנט, כל הטענות עלולות להיראות לגיטימיות באותה מידה. "ברייטברט" דומה ל"בי-בי-סי", הפרוטוקולים המומצאים של זקני ציון נראים אמיתיים כמו דו"ח של הליגה נגד השמצה, ודבריהם ההזויים של מטורפים נשמעים אמינים כמו ממצאים של חוקר שזכה בפרס נובל.
נראה שאיבדנו את התפיסה המשותפת של עובדות בסיסיות שעליה מסתמכת הדמוקרטיה. כשאני, בדמות הגנגסטר בעיני עצמו עלי ג'י, שאלתי את האסטרונאוט באז אולדרין "איך היה ללכת על השמש?", הבדיחה הייתה מצחיקה כי אנחנו, הצופים, האמנו באותן עובדות. אם מישהו מאמין שהנחיתה על הירח הייתה מזויפת, הבדיחה לא מצחיקה.
כשבוראט גרם ללקוחות בבר באריזונה להסכים לכך ש"יהודים שולטים בכסף של כולם, והם אף פעם לא מחזירים אותו", הבדיחה הייתה מצחיקה כי כל הקהל האמין יחד בעובדה שהצגתם של יהודים כקמצנים היא תאוריית קשר שהופיעה בימי הביניים. אבל כשאנשים מתחילים להאמין בתאוריות קשר בגלל הרשתות החברתיות, הדבר מקל על ארגוני שנאה לגייס חברים, מקל על סוכנויות ביון זרות להשפיע על הבחירות שלנו, ומקל על מדינה כמו מיאנמר לבצע רצח עם בבני הרוהינגיה.
למעשה, קל להחריד להפוך חשיבה שמבוססת על תאוריות קשר לאלימות. בתוכנית האחרונה שלי, "מי זו אמריקה?", מצאתי אדם רגיל ומשכיל עם עבודה טובה, שחזר ברשתות החברתיות על תאוריות קשר רבות שאותן הנשיא טראמפ הפיץ באמצעות "טוויטר", יותר מ-1,700 פעמים ל-67 מיליון העוקבים שלו. הנשיא כתב אפילו שהוא שוקל להגדיר את תנועת אנטיפה, תנועה אנטי-פשיסטית שמשתתפת באירועי מחאה נגד הימין הקיצוני, בתור ארגון טרור.
לכן, בדמות מומחה ישראלי ללוחמה בטרור, אל"מ ערן מורד... "יאללה, לט גו!", בדמות מורד אמרתי למרואיין שבצעדת הנשים בסן פרנסיסקו, אנטיפה זוממים להכניס הורמונים לחיתולים של תינוקות כדי להפוך אותם לטרנסג'נדרים. והאדם הזה האמין לי. הוריתי לו לשתול מתקנים קטנים על שלושה אנשים חפים מפשע בצעדה, והסברתי לו שכשהוא ילחץ על כפתור, הוא יגרום לפיצוץ שיהרוג את כולם. חומרי הנפץ לא היו אמיתיים, כמובן, אבל הוא חשב שהם אמיתיים. רציתי לראות אם הוא יעשה זאת.
התשובה היא כן. הוא לחץ על הכפתור והיה משוכנע שהוא הרג שלושה אנשים. וולטר צדק כשהוא אמר: "אלה שמסוגלים לגרום לנו להאמין בדברים אבסורדיים "מסוגלים לגרום לנו לבצע מעשי זוועה". והרשתות החברתיות מאפשרת לאנשים סמכותניים לפרסם דברים אבסורדיים בפני מיליארדי אנשים. להגנתן, חברות הרשתות החברתיות עשו מספר צעדים להפחתת השנאה ותאוריות הקשר בפלטפורמות שלהן. אבל הצעדים האלה היו ברובם שטחיים.
ואני מדבר על כך היום כי אני מאמין שהדמוקרטיות הפלורליסטיות שלנו נמצאות על סף תהום, ושבשנה הבאה, רשתות חברתיות עשויות להיות אחד הגורמים שיכריעו את גורלן. בבריטניה ייערכו בחירות בזמן שחסידי תאוריות קשר מקדמים באינטרנט את תאוריית ההחלפה הגדולה, שטוענת שמתבצעת החלפה מכוונת של נוצרים לבנים במהגרים מוסלמים. אמריקאים יצביעו בבחירות לנשיאות בזמן שטרולים ובוטים ימשיכו לקדם את השקר המאוס שמדבר על "פלישה היספנית".
ואחרי שבמשך שנים, טענו בסרטונים ב"יוטיוב" ששינוי האקלים הוא תרמית, ארה"ב מתכננת, בעוד שנה, לפרוש רשמית מהסכם פריז. ביבים של גזענות ותאוריות קשר זדוניות שמהוות איום על הדמוקרטיה שלנו, ובמידה מסוימת על כדור הארץ כולו, לא ייתכן שזה מה שיוצרי האינטרנט ניסו ליצור. אני מאמין שהגיע הזמן לשינוי מהותי בתחום המדיה החברתית, ובאופן ההפצה שלה של שנאה, תאוריות קשר ושקרים.
עם זאת, בחודש שעבר, מארק צוקרברג, מנכ"ל "פייסבוק", נשא נאום שזכה להתייחסות רבה שבו הוא התריע, שלא במפתיע, נגד חוקים ותקנות חדשים שיגבילו חברות כמו שלו. חלק מהטיעונים האלה הם פשוט... תסלחו לי על הצרפתית, בולשיט. הבה נספור את הדרכים.
1. צוקרברג ניסה לתאר את כל הסוגיה הזו בתור "בחירות שעוסקות בביטוי חופשי". זה מגוחך. לא מדובר כאן בהגבלה של חופש הביטוי. מדובר במתן גישה, בין השאר לאנשים הנתעבים ביותר בעולם, לפלטפורמה הגדולה ביותר בהיסטוריה ששליש מתושבי העולם נמנים עם משתמשיה. חופש הביטוי אינו חופש הפצת מידע. למרבה הצער, גזענים, שונאי נשים, אנטישמים ופדופילים יהיו קיימים תמיד. אבל אני חושב שכולנו יכולים להסכים שאסור לנו לתת לגזענים ולפדופילים פלטפורמה חופשית שמעצימה את החשיפה לדעותיהם ומאפשרת להם לפגוע בקורבנותיהם.
2. מארק צוקרברג טען שהגבלות חדשות על הדברים שמתפרסמים ברשתות חברתיות יהוו נסיגה מבחינת ביטוי חופשי. זו שטות מוחלטת. בתיקון הראשון נכתב, ואני מצטט: "הקונגרס לא יחוקק חוק שיגביל את חירות הביטוי", אבל הדבר לא מתייחס לעסקים פרטיים כמו "פייסבוק". אנחנו לא מבקשים מהחברות האלה לקבוע את גבולות חופש הביטוי בכלל החברה, אנחנו רק רוצים שהן יהיו אחראיות על הפלטפורמות שלהן. אם נאו-נאצי ייכנס בצעידה נאצית למסעדה, ויתחיל לאיים על סועדים ולהגיד שהוא רוצה להרוג יהודים, האם נדרש מבעל המסעדה, שהיא עסק פרטי, להגיש לו ארוחה אלגנטית של שמונה מנות? כמובן שלא. לבעל המסעדה יש כל זכות חוקית, ולדעתי גם מחויבות מוסרית, לסלק את הנאצי מהמסעדה. וגם על חברות האינטרנט האלה מוטלת אחריות כזו.
3. נשמע שמארק צוקרברג השווה בין רגולציה של חברות כמו שלו למעשיהם של המשטרים הרפרסיביים ביותר. מדהים. הוא אמר את זה בתור אחד מששת האנשים שמחליטים לאיזה מידע נחשפת מרבית אוכלוסיית העולם. צוקרברג ב"פייסבוק", סונדאר פיצ'אי ב"גוגל", בחברת האם שלה, "אלפאבית", לארי פייג' וסרגיי ברין, גיסתו לשעבר של ברין, סוזן ווייציצקי, ב"יוטיוב", וג'ק דורסי ב"טוויטר". "שישיית הסיליקון". כולם מיליארדרים, כולם אמריקאים, וחשוב להם יותר להעלות את מחירי המניות שלהם מאשר להגן על הדמוקרטיה. זהו אימפריאליזם אידאולוגי.
שישה אנשים שלא נבחרו בעמק הסיליקון שכופים את החזון שלהם על שאר העולם. הם לא נותנים דין וחשבון לממשלה כלשהי, ומתנהגים כאילו שלטון החוק אינו חל עליהם. כאילו אנחנו חיים באימפריה הרומית ומארק צוקרברג הוא קיסר. לפחות זה היה מסביר את התספורת שלו. יש לי הצעה. במקום לאפשר לשישיית הסיליקון לקבוע את גורל העולם, ניתן לנציגינו הנבחרים, שלהם הציבור הצביע, בכל דמוקרטיה בעולם, לפחות מידה כלשהי של השפעה.
4. צוקרברג דיבר על מגוון רעיוני, ובשנה שעברה הייתה לו דוגמה. הוא אמר שמבחינתו, פוסטים שעוסקים בהכחשת השואה הם פוגעניים ביותר, אבל הוא חושב ש"פייסבוק" לא צריכה להסיר אותם, "כי אני חושב שאלה דברים שאנשים שונים טועים לגביהם". כיום למכחישי שואה עדיין יש במה ב"פייסבוק", ו"גוגל" עדיין מפנה גולשים לאתרי הכחשת השואה הנלוזים ביותר בלחיצת עכבר פשוטה. למעשה, אחד הבכירים ב"גוגל" אמר לי שהאתרים האלה רק מציגים את שני הצדדים של הסוגיה. זה טירוף. כפי שאמר אדוארד ר. מורו: "לא ניתן לקבל את הטענה שקיימים שני צדדים שווים והגיוניים בכל עניין מעורר מחלוקת".
יש לנו מיליוני ראיות לשואה, למרבה הצער, והיא מהווה עובדה היסטורית והכחשתה אינה דעה אקראית. אלה שמכחישים את השואה מעודדים שואה נוספת. ובכל זאת, צוקרברג טוען שאנשים צריכים להחליט אילו טענות הן אמינות, לא חברות הייטק. אבל בתקופה שבה שני שליש מדור המילניום אומרים שהם לא שמעו על אושוויץ, איך הם אמורים לדעת אילו טענות הן אמינות ואילו לא? איך הם אמורים לדעת ששקר הוא שקר?
אמת אובייקטיבית היא דבר שקיים. קיימות עובדות בעולם. ואם חברות האינטרנט האלה רוצות להשפיע באמת, עליהן לשכור די משגיחים כדי לבצע השגחה אמיתית, לעבוד בצמוד עם ארגונים כמו הליגה נגד השמצה והאיגוד לקידום אנשים שאינם לבנים, להתעקש על עובדות ולסלק את השקרים ותאוריות הקשר מהפלטפורמות שלהן.
5. כשהוא התייחס לקושי שבהסרת תכנים, צוקרברג, מארק צוקרברג שאל: "איפה מותחים את הגבול?". כן, לא קל למתוח את הגבול. אבל הוא אומר למעשה: "הסרת כמות גדולה יותר של שקרים ותאוריות קשר היא יקרה מדי". אלה החברות העשירות בעולם והמהנדסים הטובים בעולם עובדים בהן. החברות יכולות לתקן את הבעיות האלה, אם הן ירצו. "טוויטר" יכולה להשתמש באלגוריתם שיסיר כמות גדולה יותר של דברי נאצה של הדוגלים בגזענות לבנה, והיא לא עשתה זאת, כביכול, כי הדבר יגרום להרחקתם של פוליטיקאים בולטים מהפלטפורמה שלה.
אולי זה לא כל כך נורא. האמת היא שהחברות האלה לא ישתנו באופן מהותי, כי כל המודל העסקי שלהן מסתמך על יצירת עניין פעיל רב יותר. והדברים שמייצרים עניין פעיל יותר מכול הם שקרים, פחד ותרעומת. לכן הגיע הזמן להתייחס לחברות האלה במונח שמתאר אותן באמת: חברות ההוצאה לאור הגדולות ביותר בהיסטוריה. והנה רעיון בשבילן: לציית לתקנות וכללי פרסום בסיסיים, כפי שעיתונים, מגזינים ותוכניות חדשות טלוויזיוניות עושים מדי יום. קיימים תקנות וכללי פרסום בסיסיים עבור תוכניות טלוויזיה וסרטים. ישנם דברים מסוימים שאסור לומר או להציג.
באנגליה נאמר לי שעלי ג'י לא יכול לקלל כשהתוכנית שודרה לפני השעה 00:21. כאן בארה"ב, התאחדות יצרני הסרטים מפקחת על הסרטים שאנו צופים בהם ומדרגת אותם. סצנות בסרטים שלי הוסרו בעריכה או קוצרו כדי לעמוד בתקנות האלה. אם קיימים כללים ותקנות עבור הדברים שניתן להציג בטלוויזיה, אין ספק שחברות שמפרסמות תכנים בפני מיליארדי איש צריכות לעמוד בכללים ותקנות בסיסיים.
נתייחס למשל לסוגיית הפרסומות הפוליטיות ש"פייסבוק" נחושה להמשיך בפרסומן. למרבה המזל, "טוויטר" סוף סוף אסרה פרסומות פוליטיות. וקראתי היום שגם "גוגל" תכניס שינויים מסוימים. אבל אם תשלמו ל"פייסבוק", היא מוכנה לפרסם כל פרסומת פוליטית שתבקשו, גם אם הנאמר בה הוא שקר. והיא אפילו תעזור לכם לכוון את השקרים האלה בצורה מדויקת למשתמשים שלה כדי להעצים את השפעתם. לפי ההיגיון המעוות הזה, אם "פייסבוק" הייתה קיימת בשנות ה-30, היא הייתה מאפשרת להיטלר לפרסם פרסומות בנות 30 שניות לגבי הפתרון שלו לשאלת היהודים.
יש לי הצעה לכלל: "פייסבוק", תתחילי לבדוק את אמיתותן של פרסומות פוליטיות לפני שתפרסמי אותן, תפסיקי מיד בהפצה מוכוונת במדויק של שקרים, ואם הפרסומות שקריות תחזירי את הכסף ואל תפרסמי אותן. יש לי עוד הצעה: תאטו את הקצב. לא כל פוסט מוכרח להתפרסם מיד. אוסקר ויילד אמר: "אנו חיים בעידן שבו דברים לא נחוצים הם הצורך היחיד שלנו". אבל אני רוצה לשאול, האם פרסום של כל מחשבה או סרטון באופן מידי באינטרנט, גם אם מדובר בתוכן גזעני, פלילי או רצחני, האם זה באמת הכרחי? כמובן שלא.
היורה שטבח במוסלמים בניו זילנד שידר את מעשי הזוועות שלו בשידור חי ב"פייסבוק". ההקלטה הופצה ברחבי האינטרנט ונצפתה מיליוני פעמים. זה היה סרט סנאף ששודר ברשת חברתית. למה לא יכולה להיות השהיה גדולה יותר, שתאפשר את זיהויו ועצירתו של הסרט הטראומטי הזה לפני שהוא יפורסם מלכתחילה?
ונקודה אחרונה, צוקרברג אמר שחברות רשתות חברתיות צריכות לעמוד באחריות שלהן. אבל הוא לא אמר דבר לגבי מה שצריך לקרות כשהן לא עושות זאת. בנקודה זו די ברור שאי-אפשר לסמוך עליהן שיסדירו את עצמן. כפי שקרה בתקופת המהפכה התעשייתית, הגיע הזמן לרגולציות ולחקיקה שתרסן את תאוות הבצע של הברונים השודדים מחברות ההייטק.
בכל תחום אחר, חברה נושאת באחריות כשהמוצר שלה פגום. כשמנועים מתפוצצים, כשחגורות בטיחות לא מתפקדות כראוי, חברות רכב מורידות מהכביש עשרות אלפי כלי רכב בעלות של מיליארדי דולרים. יהיה זה רק הוגן לומר ל"פייסבוק", "יוטיוב" ו"טוויטר": "המוצר שלכן פגום. אתן מחויבות לתקן אותו, תהיה העלות אשר תהיה, תהיה כמות המשגיחים שעליכן לשכור אשר תהיה".
בכל תחום אחר, ניתן לתבוע חברה בגלל נזק שהיא גורמת לו. ניתן לתבוע מו"ל על הוצאת דיבה, ניתן לתבוע אנשים על השמצה. אותי תבעו פעמים רבות. מתנהלות נגדי תביעות ברגעים אלה. לא אזכיר את שמו של האדם שתובע אותי, כי הוא עלול לתבוע אותי שוב! אבל חברות רשתות חברתיות מוגנות במידה רבה מאחריות משפטית על התוכן שמשתמשיהן מפרסמים, לא משנה כמה הוא מגונה, ע"י סעיף 230 של, שימו לב, חוק הטוהר בתקשורת.
זה מגוחך. למרבה המזל, כעת חלה אחריות משפטית על חברות אינטרנט שמאפשרות לפדופילים להשתמש באתרים שלהן כדי לחפש ילדים במטרה לפגוע בהם. אני מציע שנאלץ את החברות האלה לשאת באחריות גם עבור אלה שמשתמשים באתריהן כדי לקרוא לרצח המוני של ילדים בגלל גזעם או דתם. ואולי קנסות לא יספיקו.
אולי הגיע הזמן להגיד למארק צוקרברג ולמנכ"לים של החברות האלה: כבר אפשרתם למעצמה זרה אחת להתערב בבחירות שלנו. כבר אפשרתם רצח עם אחד במיאנמר. אם תעשו זאת שוב, תגיעו לכלא. בסופו של דבר, השאלה היא איזה עולם אנחנו רוצים.
בנאום שלו, צוקרברג אמר שאחת ממטרותיו העיקריות היא לאכוף הגדרה רחבה כמה שיותר של חופש הביטוי. נשמע טוב. אבל החירויות שלנו אינן רק מטרה בפני עצמה. הן גם אמצעי להשגת מטרה נוספת, כפי שאתם אומרים כאן בארה"ב: הזכות לחיים, לחירות ולחתירה אחר אושר. אבל היום הזכויות האלה נמצאות תחת איום מצד ארגוני שנאה, תאוריות קשר ושקרים.
הרשו לי לסיים בהצעה למטרה שונה לחברה: לדעתי מטרתה החשובה ביותר של החברה היא להבטיח שאנשים לא יותקפו, לא יוטרדו ולא יירצחו בגלל מי שהם, בגלל המקומות שמהם הם מגיעים, בגלל האנשים שהם אוהבים או בגלל צורת התפילה שלהם. אם זו תהיה המטרה שלנו, אם נתעדף אמת על פני שקרים, סובלנות על פני דעות קדומות, אמפתיה על פני אדישות, ומומחים על פני כסילים... אולי יש סיכוי שנצליח לעצור את מכונת התעמולה הגדולה ביותר בהיסטוריה, שנציל את הדמוקרטיה, שעדיין יהיה מקום לחופש הביטוי, והכי חשוב, שהבדיחות שלי עדיין יהיו מצחיקות. תודה רבה".