פייסבוק, שכבר הגדירה את הפרטיות כלא רלוונטית, היא בית גידול נפלא לאלפי אנשים עם הפרעות אישיות קלות כקשות, רובן בספקטרום הנרקסיסטי. ועוד לא אמרנו מילה על הבלוגרים, שבלוגם הוא מקדשם, והם עצמם סוג חדש של אלוהות, הסוגדת בעיקר לעצמה.
למה הכוונה, אישיות נרקסיסטית אינטרנטית? הו, בדיוק לשם לכך טרח ובא סמול לכנס האינטראקטיב SXSW: "הנרקסיסטים, ברשת ומחוץ לה, מתאפיינים בעיסוק אובססיבי בהערכה העצמית שלהם ובהשוואה מתמדת לאנשים אחרים. הם למעשה נעים על רכבת הרים מטורפת, בין אופוריה וטפיחה עצמית על השכם לבין שפל בהערכה העצמית. משום כך הם זקוקים לחיזוקים מהסביבה כל הזמן, כדי להישאר בצד הגבוה של המשוואה".
- זה מתחיל להזכיר כמה אנשים, שמעדכנים סטטוס בפייסבוק כל שעה. מה עוד מאפיין אותם?
"בדרך-כלל נרקסיסטים נראים טוב ולכן גם מצולמים הרבה, בעיקר על-ידי עצמם. הם יעשו הכול כדי להוציא את עצמם החוצה ולקבל תגובה, וזה לא בהכרח שלילי לכשעצמו. השאלה כמובן באיזה מינון".
- איך מזהים אותם ברשת?
"יש סימני אזהרה. למשל, אנשים שמציינים בפייסבוק רשימה ארוכה, ארוכה מדי של תכונות טובות על עצמם. או אנשים שסובלים מפגיעות יתר, שמסוגלים לרדת קשה על אחרים, אבל נפגעים מאוד כאשר מישהו מפנה את הנשק שלהם אליהם.
"במצב של פגיעה, הנרקסיסטים נפגעים יותר מהאדם הרגיל משום שהם מאבדים את תחושת העצמיות שלהם, את ההרגשה שהם יודעים מי הם. הם עלולים, במצב של פגיעה, לצאת במסע נקמה שעיקרו: אתה פגעת בהערכה העצמית שלי - אני לא אשקוט עד שאחסל אותך".
- אולי כדאי פשוט להסביר להם, להראות להם מה העובדות.
"דבר אחד שאסור לעשות עם נרקסיסטים זה להתווכח על העובדות. חייבים להבין שהכול עניין של מצב רגשי-נפשי. צריך לתת להם להבין שאתה מקשיב לזעם שלהם, שאתה שומע אותם".
- מאחר שהנרקסיזם כה נפוץ ברשתות החברתיות, זו עדיין בגדר הפרעה?
"כיום יש תהליך שבו מוצא הנרקסיזם מה-DSM, האורים והתומים של הפסיכולוגים, אבל המבוכה המקצועית בקשר לזה תימשך. כנראה שלכולנו יש גנים נרקסיסטים ועדיין לא כולם פגועים בצורה קיצונית או אפילו בינונית. חשב גם לציין שלנרקסיסטים, כולל אלה שברשת, יש לא מעט תכונות טובות. למשל, אמביציה אדירה שבדרך-כלל מקדמת אותם".
