באחד הרגעים הדרמטיים בסדרה "אל תתעסקו עם חתולים" (ויהיו פה שלל ספוילרים, כן?), מוכר בקיוסק-אינטרנט משחזר בפני המצלמה איך לוקה מגנוטה, חיפש את עצמו באתר של האינטרפול. המוכר הבין בוודאות שמי שנמצא מולו זה רוצח מבוקש בכל העולם, הזעיק משטרה, ומגנוטה נתפס אחרי מרדף של שנתיים שהתחילו חובבי חתולים באינטרנט והמשיכו משטרות בצפון אמריקה ובאירופה.

רגע המפלה הזה מצביע יותר מהכל על הניגודים הסבוכים אצל מגנוטה שרצה גם להסתתר וגם להתפרסם. מצד אחד, הוא דאג להסתיר את פניו בסרטוני ההתעללות שצילם, העלה תמונה מטושטשת של עצמו, וכתב מדריך על איך להיעלם ולאמץ זהות חדשה. מצד שני, הוא השאיר על הגופה של האדם שרצח רמזים ופרטי זיהוי (במרושל או במתכוון), התגרה באנשים שחיפשו אותו, חיפש את עצמו בקיוסק אינטרנט ציבורי כשהמוכר מביט בו, ואשכרה חתם בשמו המלא על אותו מדריך שאומר איך להיעלם.

לאורך כל הסדרה מגנוטה מצויר כמי שניסה להתפרסם ולא כל כך הצליח. בעידן שבו בדיוק התחילו לצמוח הרשתות החברתיות, בתחילת העשור, וסלבס התחילו לצמוח ברשת ולא רק בטלוויזיה - זה אפילו יותר מתסכל את מי שמנסה. כששמו של מגנוטה נמסר באופן אנונימי לחברי הקבוצה שחיפשו אותו והגיעו למבוי סתום (ככל הנראה על ידו, בשמות בדויים), עלו עשרות תמונות שלו מרחבי העולם בפייסבוק ובגוגל. אדם שבאמת רוצה להיעלם ולהחליף זהות לא משאיר כל כך הרבה עקבות מאחוריו. 

הוא טען שהוא דוגמן אך לא נמצאו הוכחות לכך, נכשל בקבלה לתוכנית ריאליטי, ובמקביל החל לשחק בסרטי פורנו ולעסוק בזנות. הסרטונים שבהם הוא מתעלל בחתולים ורוצח אדם שהגיע לביתו, אמנם מזעזעים, אך הם הצליחו לצבור צפיות ברשת, ואנשים התחילו להכיר אותו בלי שיופיע בטלוויזיה. 

הפעמון ששאב אותה

הסדרה מציבה מול מגנוטה את ג'ון גרין ובאודי מובין - שתי הדמויות שהובילו את המרדף אחריו. הם היו פעילים מאוד בקבוצת פייסבוק שהוקדשה למגנוטה, סחפו אחריהם אלפי אנשים ומצאו בעולם הוירטואלי עיסוק שהפך לחלק משמעותי מהחיים שלהם. גם הם נשאבו לרשתות החברתיות ונדרכו בכל פעם שהגיבו להם או ראו עדכונים בחקירה. אבל הם הגיעו מהצד השני - הם רצו צדק ולא תהילה (ואפילו ניהלו את כל הפעילות שלהם ברשת בשם בדוי ובלי לפרסם תמונות פרופיל אמיתיות).

דיאנה, שכינתה את עצמה באודי מובין על שם שיר של הביסטי בויז, היא אנליסטית בקזינו. היכולת שלה לנתח מידע, לדוג פרטים ולהבין מהם את התמונה הגדולה, עזר לה כבלשית מטעם עצמה שגילתה לא מעט דברים על מגנוטה. היא גם יודעת היטב שבמקצוע שלה היא חלק ממנגנון משומן שנועד לגרום לאנשים להוציא המון כסף ולהישאר הרבה מאוד זמן בקזינו, אבל לשמור על תקווה שהם גם ירוויחו הרבה ממנו.

האפליקציות, ובהן הרשתות החברתיות, ואין פה סוד גדול, עובדות על מנגנון דומה של קזינו בשביל לגרום לנו להישאר ולהתמכר. הן רוצות לגרום לנו להיות שם כמה שיותר זמן ומתגמלות אותנו בצבעים ובצלילים קטנים. הסדרה מאוד מדגישה את זה באמצעים ויזואליים - תקריבים על התראות, הודעות ופוסטים בפייסבוק. העולם של הסרט מתקיים ברשת חברתית ושני המנהיגים שעבדו ביחד בשביל להוביל את הקבוצה לגלות מידע על מגנוטה, לא נפגשו מעולם בזמן הפרשה עצמה אלא רק שנים אחר כך - כשצולמו לסדרה.

באודי, שכאמור מודעת היטב לאיך אפשר להישאב למשהו עד שזה נהיה מסוכן ומזיק, פשוט יוצאת מהרשת בשלב מאוד קריטי של החקירה. אלא שאז מגיעות ההתראות הרבות שהיא מקבלת, ובראשן הפעמון המפורסם של פייסבוק, שהופך מכחול ללבן (ביותר מנקודה אחת במהלך הסדרה). כמו אחרון הלקוחות שלה, שבעצמו רואה פעמון במכונת המזל וחושב שהנה הגיע הסכום הענק, היא נשאבת חזרה פנימה כדי לראות לאן האירוע מתפתח.

סוף לסיפור

הסיפור של מגנוטה ושל האנשים שרדפו אחריו לכאורה הסתיים לפני כשבע שנים בכליאתו. מבחינה תקשורתית, היו כמה כתבות מזועזעות שאחריהן הוא נשכח, והעולם עבר להזדעזע מהדבר הבא.

אבל אז, בסוף 2019, הוא הפך לסדרה של נטפליקס, באחד הז'אנרים הכי חמים של השנים האחרונות - פשע אמיתי. מגנוטה הפך לשיחות היום בברזיות, באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות, שעדיין מנסות לפצח את האיש.

הבלשים מטעם עצמם? סיימו את הסדרה בחשבון נפש על החלק שלהם במגנוטה. כאשר מובין קיבלה באופן אנונימי את שמו של מגנוטה וחיפשה אותו, היא מצאה עשרות עמודי הערצה ושיערה שהוא הקים אותם לעצמו. אבל בזמו הזה, דווקא היא ושותפה ג'ון גרין הקימו את הקבוצה הכי גדולה, הכי פעילה והכי אמיתית שעסקה במגנוטה.

ואם זה לא מספיק, הקבוצה, על אלפי חבריה, נתנו את ההד הכי גדול לסרטונים של מגנוטה - שבאופן רבים היו נשארים עמוק בדארק ווב ולא נחשפים לקהל צופים תמים, בטח שלא לקהל של שירות הסטרימינג הגדול בעולם - אפילו בגרסה המצונזרת.

כשמגנוטה מאיים שיעבור מרצח חתולים לרצח בני אדם, הוא לא מדבר במונחים של לרצוח, אלא מדבר על הסרטון הבא שהוא יפיק. מבחינתו, הצילום והתיעוד הוא עניין לא פחות חשוב מאשר הרצח עצמו. ועכשיו הוא גם יודע שיש קהל של אלפים שמחכה לזה, ודרוך לכל התראה ופוש. להרחיב את הקהל הזה להופעות (גם אם מצונזרות) של הסרטים שלו על מסכים ברחבי העולם - הוא היה יכול רק לחלום על זה.

יוצרי הסדרה עושים עלינו הפוך על הפוך. באמצעות מובין הם פונים ישירות למצלמה ואומרים לנו שאסור לנו עכשיו להגיד "וואו, איזה דוקו-פשע מדהים ראיתי בנטפליקס" - מה שיתן להם תהילה ואולי עוד עונה או עוד סדרה. במקום זה, הם אומרים באופן הכי ישיר שיש, ובמחווה לכל הסרטים האלימים (כמו "התפוז המכני") שהמסר שלהם הוא "להנות מאלימות זה פויה" - פשוט תסגרו את המחשב.