בטוויטר פעילים הרבה יותר מ-20,000 ישראלים, כך טוען עמית סגל במאמר שהעלה אמש בבלוג שלו בתגובה לתחקיר NEXTER שפורסם ביום חמישי.
"אין ספק שגדודי רובוטים מציפים את הרשת החברתית הזו (...) אבל המציאות מורכבת יותר מ-140 תווים", הוא כתב. "החשיבות של הרשת הביאה אליה בשנה-שנתיים האחרונות עוד כמה רבבות ישראלים: חרדים, דתיים-לאומיים, פעילים פוליטיים ועוד ועוד".
כהוכחה לתיאוריה הזו הוא חשף את נתוני החשיפה של חשבון הטוויטר שלו בחודש האחרון ובחודש מאי, אותו הוא מחשיב לשיא בעקבות העניין שעורו הדיווחים על מהלך הרחבת הממשלה. לפי המספרים שהציג סגל, הציוצים שלו זכו לכ-2.7 מיליון חשיפות בחודש האחרון, ויותר מ-8 מיליון במאי. בנוסף, הוא ציין שכל ציוץ שלו זוכה בממוצע למספר חשיפות שבין 25,000 ל-45,000. לכן, הוא אומר, לא יכול להיות שרק 20,000 ישראלים משתמשים בטוויטר באופן קבוע.
אלא שכפי שצוין בכתבה, מאוד קשה להסתמך על מספר כלשהו שקשור לטוויטר. הרי חלק מהחשבונות המזופים ברשת החברתית אינם מסתפקים בלחיצה אוטומטית על כפתור המעקב אחר חשבונות פופולאריים, אלא מסוגלים גם ליצור את הרושם שהם נחשפים לציוצים. כך, למשל, חשבונות שאינם "בוטים" (כלומר תוכנה), אלא מתופעלים על ידי בני אדם, יכולים בקלות ליצור חשיפות לא רלוונטיות לציוצים על ידי גלילה מתמשכת של הפיד, כדי להקשות על טוויטר לזהות את הרמאות.
מצד שני, בהחלט ייתכן שסגל צודק ואנחנו טועים. כפי שמציין סגל, עבור ישראלים רבים טוויטר הוא "קבוצת ווטסאפ של שרים, בעלי טורים ופרשנים". מי שרוצה רק לקרוא את מה שהם אומרים, יכול לעשות זאת בלי לצייץ, לרטווט או אפילו לפברט. יתרה מכך: הוא יכול אפילו לעשות זאת בלי להירשם לרשת החברתית כלל. כל מה שצריך הוא לחפש שם של ידוען ולקרוא את חילופי הציוצים האחרונים שלו.
בדבר אחד סגל צודק בלי ספק: טוויטר זכתה בישראל למעמד שאין לה באף מדינה אחרת. רק כאן כמות ההשפעה של השירות, שמניותיו קרסו בסוף השבוע לאחר שכמה חברות שהתעניינו ברכישתו משכו את הצעותיהן, גדולה לאין ערוך מכמות המצייצים. אפשר לראות בזה סוג של "הארץ" אינטרנטי: מספר הקוראים שלו אמנם קטן, אך הקוראים הללו מעבירים כל ציוץ הלאה בכלי התקשורת ובישיבות הכנסת.