יוסי חדד, תושב עכו שהתמודד כמספר 2 ברשימה לרשות העיר מול ראש העיר שמעון לנקרי, ישלם כ-212,500 שקל פיצויים ללנקרי. השופט יואב פרידמן קבע כי חדד אשם בסדרת פרסומי לשון הרע על לנקרי בפייסבוק וקבע פיצויים בסכום כמעט פי שניים מסכום הפיצוי (הגבוה גם הוא) שנגזר על יגאל סרנה לשלם למשפחת נתניהו בעקבות תביעת הדיבה שהגישו נגדו.

העונש הכבד הוטל על חדד בשל שורה של פוסטים שנכתבו בתקופת הבחירות לראשות עיריית עכו ב-2013. פרופיל פייסבוק תחת השם "הדס בת אור" פרסם בקבוצה בשם "הבמה הפתוחה לבחירות בעכו" פוסטים שבהם טיח בראש העיר האשמות כוזבות שלפיהן ניהל ומנהל שורה של רומנים עם עובדות עירייה, ואף האשים אותו בהטרדת קטינה ובשיבוש מהלכי חקירה ובמסירת עדות שקרית במשטרה על הרקע לניסיון התנקשות נגדו באותה שנה.

הפוסטים השקריים פורסמו על פני שלושה חודשים, כאשר כל אותו הזמן היה ידוע שמדובר בשם בדוי אך לא היה ידוע מי עומד מאחוריו. לבסוף, במהלך דיון על אחד הפוסטים שעלו מהחשבון, עלתה תגובה שנכתבה לכאורה על ידי אותה "הדס בת אור", מפרופיל המשתמש של חדד.

לנקרי תבע את חדד וטען כי חשף את עצמו בטעות באותה תגובה, אלא שחדד, שאמנם הודה שהתגובה הועלתה מחשבונו, הכחיש כי כתב אותה וטען כי נפרץ.

במהלך המשפט הובאו עדים מומחים משני הצדדים, שלא הצליחו לשכנע את השופט בגרסתו של אף אחד מהם. השופט פרידמן כתב בפסק הדין כי לא השתכנע שהפרופיל נפרץ מצד אחד, אך גם לא השתכנע שחדד בהכרח הפעיל את הפרופיל הבדוי מצד שני. עם זאת, בשל הודאתו של חדד בכך שהתגובה המפלילה נכתבה מחשבונו החליט השופט בכל זאת להטיל עליו את האחריות לפרסומים.

על חדד נגזר לשלם ללנקרי תוך 30 יום 180,000 שקל פיצויים על הפרסומים, עוד 20,000 שקל הוצאות משפט ועוד 12,500 שקל החזר אגרות לבית המשפט - סך הכל 212,500 שקל.

במקביל, דחה השופט תביעה נגדית של חדד נגד לנקרי. חבר העירייה לשעבר טען כי ראש העיר הוציא את דיבתו בכך שהביא לפרסום התביעה נגדו בתקשורת, ובכך בעצם טפל עליו את האשמה בפרסומים שהוא כופר במעורבות בהם. השופט קבע כי התביעה הזו היתה נדחית בכל מקרה, שכן מותר לפרסם את עצם העובדה שאדם אחד תובע אדם אחר על מעשה כלשהו גם אם הדבר לא הוכח.

עורכת דין טלי בן סימון, שייצגה את לנקרי בבית המשפט, מסרה כי "המסר החשוב מפסק הדין הזה הוא לא סכומו חסר התקדים, אלא שדמם של אנשי ציבור אינו ולא צריך להיות הפקר, וכי מי שמעיז להוציא את דיבתם – עלול לשלם על כך, אם ייתבע. כדי לייצר מסר כזה צריכים להתקיים שני דברים: איש ציבור אמיץ מספיק, שלא יוותר על שמו הטוב ויגיש תביעה מסוג זה כנגד מוציאי דיבתו, ומי שילך איתו את כל הדרך עד להוכחת התביעה. פסק הדין הזה מוכיח כי בתי המשפט לא ילכו שולל אחרי תיאוריות קונספירציה למיניהן וכאשר אלה תהיינה בלתי סבירות לא יהססו לקבוע כי הגנת הפוגע לא הוכחה ולחייבו בסכום ההולם את מידת הפגיעה שהסב".

פרקליטתו של חדד, עו"ד שני זהר, מסרה בתגובה: "פסק הדין שניתן הינו בבחינת חציית קו אדום, הן בעצם הטלת אחריות הנתבע לפרסומים והן מבחינת היקף הפיצוי חסר התקדים שנפסק בתביעות מהסוג הנ"ל לאדם פרטי.

"והמציאות היא:

"1. התובע לא הציג את "ממצאי" ועדות איש המחשבים, שעל פי העדויות פעל מטעם העירייה בזמן הפרסום לאיתור פרופילים בדויים. טענתנו הינה כי מדובר בהסתרת ראיות מכוונת.
2. משטרת ישראל בדקה במפתיע את המחשב והטלפון הנייד של הנתבע מייד לאחר הפרסום – ולא מצאה שום קשר בין הנתבע לפרסום.
3. הנתבע מרצונו הסכים לפניית בימ"ש לפייסבוק לגילוי כתובת IP של כותב הפרסום והאם הנתבע עומד מאחוריו. כמובן שרצונו והסכמתו למתן צו לפייסבוק מדברת בעד עצמה. בסופו של דבר, תשובת פייסבוק הייתה שאין בידיה מידע כזה.
4. ביהמ"ש העדיף חוות הדעת מומחה המחשבים מטעם הנתבע על פני חוות הדעת מטעם התובע, ועל אף שקבע פוזיטיבית שהאפשרות של פריצת פרופיל הנתבע הינה אפשרית, קיבל את התביעה.

"אנו סבורים שפסק הדין אינו הולם העובדות והראיות שהוצגו, בייחוד כאשר לא הוצגה שום ראיה פוזיטיבית או ממשית הקושרת את הנתבע לפרופיל, בעוד שהנתבע הציג ראיות וטען לאורך כל ההליך שאין לו יד ורגל בפרסום.

"בבוא המועד יוגש כמובן ערעור על פסק הדין".